נסעתי לפגישה בעיריית באר שבע. הצלחתי למצוא חניה, נכנסתי בדלת המסתובבת וטראחחח, נתקעתי בחוזקה בצד הדלת. המשקפיים נשברו כאב נורא אבל לא היה לי זמן להתעלף ...יש פגישה...מחכים לי...אסור לאחר...

בדרך שאלתי את 4 אנשי הבטחון שבכניסה, שלמרות שראו הכל נשארו חתומי פנים: "האם זה קורה רק לי...?"

אמרו שזה קורה הרבה. "לפחות פעמיים בשבוע". נכנסים מהשמש עם המשקפיים מפספסים את היציאה הנכונה ו...בום טראאח...מנוחמת במקצת, המשכתי לפגישה. כשיצאתי מממתחם העירייה לכיוון תל אביב, לקחתי את שדרות ראגר, הגעתי לרמזור שבכניסה לסורוקה והתכוננתי לעצור היות והרמזור הבהב צהוב. עמדנו בנתיב האמצעי והייתי שנייה בתור. נשימה של אתנחתת רמזורים תמימה ו...בומממס טראח ומשהו עף באויר, ככה מול העיניים. עברו שניות מספר עד אשר הבנתי שהדבר שעף באויר זה בן אדם, והדברים המנופפים באויר הם ידיים ורגליים של אותו אדם. שוב , כמעט התעלפתי. השוהנץ (פרחח - בהונגרית) מהנתיב השמאלי, ניסה לגנוב את הרמזור ופגע בבחור צעיר ורזה שירד מהמדרכה לכביש. מניחה שהשוהנץ הזה הבין בזמן שהוא פוגע ולכן עצר מייד. לא הספיק לדרוס. הבחור שעף גבוה באויר נחת על צד הרכב הפוגע והוטח לרצפה וכמו חתול בעל 7 נשמות, קם והתחיל ללכת.

כשהוא צעד את צעדיו הראשונים, הפסקתי לנשום. השוהנץ רץ אליו וגם שאר הנהגים שנמצאו בצומת, אחרי שהתאוששו מהתדהמה. הביאו מים, נתנו עצות, דאגו, השכיבו אותו בחזרה ומקווה שעברו איתו את הכביש לתוך בית החולים למה אם אתה לא חתול באמת, אתה לא יכול לעוף ככה באויר ולהשאר נורמלי.

השתחלתי החוצה מהצומת (בקושי) ונסעתי הלאה. וזהו. ככה זה קורה. בלי אזהרה מראש, בלי קשר לכלום, אתה יכול למצוא את עצמך עף באויר כללויין בקרקס ונוחת אח"כ כמו חתול על הכביש...איך נראים החיים אחר כך, אני לא יודעת.

אז התחיל כואב, נגמר בזעזוע אבל הפגישה הייתה מצויינת. ועכשיוו מנסה למחוק מהעיניים את הבחור שעף לי מולן...

אגב, אנשים נהדרים בבאר שבע. אוהבת את העיר הזו. מאד.