0
נסעתי לפגישה בעיריית באר שבע. הצלחתי למצוא חניה, נכנסתי בדלת המסתובבת וטראחחח, נתקעתי בחוזקה בצד הדלת. המשקפיים נשברו כאב נורא אבל לא היה לי זמן להתעלף ... בדרך שאלתי את 4 אנשי הבטחון שבכניסה, שלמרות שראו הכל נשארו חתומי פנים: "האם זה קורה רק לי...?" אמרו שזה קורה הרבה. "לפחות פעמיים בשבוע". נכנסים מהשמש עם המשקפיים מפספסים את היציאה הנכונה ו...בום טראאח...מנוחמת במקצת, כשהוא צעד את צעדיו הראשונים, הפסקתי לנשום. השוהנץ רץ אליו וגם שאר הנהגים שנמצאו בצומת, אחרי שהתאוששו מהתדהמה. הביאו מים, נתנו עצות, דאגו, השכיבו אותו בחזרה ומקווה שעברו איתו את הכביש לתוך בית החולים למה אם אתה לא חתול באמת, אתה לא יכול לעוף ככה באויר ולהשאר נורמלי. השתחלתי החוצה מהצומת (בקושי) ונסעתי הלאה. וזהו. ככה זה קורה. בלי אזהרה מראש, בלי קשר לכלום, אתה יכול למצוא את עצמך עף באויר כללויין בקרקס ונוחת אח"כ כמו חתול על הכביש...איך נראים החיים אחר כך, אני לא יודעת. אז התחיל כואב, נגמר בזעזוע אבל הפגישה הייתה מצויינת.
אגב, אנשים נהדרים בבאר שבע. אוהבת את העיר הזו. מאד. |