כאזרח, אני מסתכל על החברה ורואה שפל מדיני – חברתי שלא היה כמותו. מביט על המפה הפוליטית העגומה ועל מנהיגינו הלוקים באין חזון, דרך ומנהיגות, ויודע שצונאמי מדיני חברתי, שיבוא וישטוף את כל הרעות החולות הללו, הוא רק עניין של זמן

במשך שלושים שנות שירות בתפקידים שונים במשטרת ישראל, "ביליתי" בחצרה האחורית של החברה הישראלית וראיתי כמעט הכול. בחמש עשרה השנים האחרונות, הייתי עד לתהליכים הרסניים הפוגעים בעמוד השדרה הערכי והמוסרי של החברה, תהליכים שהיוו איום של ממש על חוסנה, יציבותה ומהותה של הדמוקרטיה המתוקנת. אין מדובר בצרור מילים ריקות, אלא בעדות מגוף ראשון, של מי שפגש  וחזה מקרוב במתרחש בתוך ומאחורי הקלעים של הפוליטיקה, בנבכי התנהלותם של גורמי ממשל ברמה הלאומית והמקומית ושל נבחרי הציבור בדרגים שונים.

כולנו רואים את השחיתות האישית שהפכה לנגע ממאיר בזירות שונות של חיינו, בזאת מטפלת מערכת האכיפה כעניין של שגרה, חמורה ממנה, לאין שיעור  היא השחיתות שפשתה לצידה – השחיתות הציבורית. בשנים האחרונות השחיתות הציבורית הפכה להוויית תרבות פוליטית שלתוכה צומחים דורות של פוליטיקאים ונבחרים. מדובר בתופעה מבהילה, אשר נעה בין המגרש הפלילי, לאזורים האפורים והלא מוחלטים של החוק. תופעה במסגרתה, אנשי הציבור העבריינים אינם ממצמצים למראה החוק, וחמור מכך, אנשים אלה אינם חשים מאוימים מפני מהאפשרות שיוגש נגדם כתב אישום בגין מעשיהם ונאחזים בכיסאותיהם בכל מחיר. אנו חוזים ממש לנגד עינינו בנבחרי ציבור עבריינים, אשר גם ישיבה בבית הסוהר והטלת קלון אינן מונעות מהם להסתער מחדש לעבר הזירה הציבורית והפוליטית. הם אינם חוששים מביקורת ציבורית ולא מזו של התקשורת, הם מעריכים שיזכו לבמה תקשורתית, ומאמינים שיוכלו לכבוש מחדש את אהדת הציבור ולזכות בתמיכתו. אותם אישים מחזיקים "בידיעה" מגוחכת, שעל אף היותם נגועים, בלעדיהם אין לנו תקווה.

הקלות הבלתי נסבלת הזו, שבה יש נבחרי ציבור המוכנים להקריב את האינטרס הציבורי והלאומי, מחליאה אותי. פעולתם, המונעת משיקולים זרים וצרים, שליטתם על מערכת השלטון והממשל, אשר משפיעה על חיינו בכל הרבדים, נטייתם להיטיב עם נותני חסותם – בעלי הממון, עזות המצח שלהם, המובילה אותם להתערב במינויים שונים ולנסות לשתול "גרורות" מטעמם גם במערכות רגישות, מערערת את אמינות השלטון, יציבותו, פוגמת בתפיסת האזרחים את החוק והסדר הטוב ומסכנת את הדמוקרטיה. כשאני רואה את האנשים ואת קבוצות העניין שמכתיבים את סדר היום המדיני והחברתי שלנו, שאותם פגשתי במקומות אחרים לא סימפטיים, אני חרד.  אנשים אלה, פורעי החוק מהמגזר הציבורי,  כמו כל עבריין, מוכנים  לעשות הכול על מנת לפגוע בעצמאות מערכות שלטון החוק, הסדר הטוב ותקינות הממשל, זאת על מנת להחליש, להגביל ולצמצם את יכולתן לאכוף את החוק ולהבטיח צדק, ובכדי שיוכלו להמשיך לפעול לטובת האישית בלא מפרע – משל היה חוק לאזרח הקטן, אשר בעבור הנבחרים, המורמים מעם, הוא בגדר המלצה בשפה רפה.

כאזרח, אני מסתכל על החברה ורואה שפל מדיני – חברתי שלא היה כמותו. אני מביט על המפה הפוליטית העגומה ועל המנהיגים הלוקים באין חזון, דרך ומנהיגות, ויודע שצונאמי מדיני-חברתי כבר בדרכו אלינו, הצונאמי הזה  יבוא וישטוף את כל הרעות החולות הללו -  זה רק עניין של זמן.

לא היה לי פשוט להתייצב בזירה הפוליטית ולחשוף את עצמי. בדרך לקבלת ההחלטה הייתי צריך לגבור על נוגדנים בגופי ובנפשי המתקוממים כנגד העיסוק בפוליטיקה. ואולם אני מאמין שהייאוש, חוסר האונים והאדישות, כמו גם ההכללה כאילו כל הפוליטיקאים נגועים ומושחתים, מסוכנים לא פחות מעצם קיומן של התופעות הללו. בלי פוליטיקה אין משמעות לקיום הדמוקרטיה. אני נכנס לעולם הזה מכיוון שהפוליטיקה היא דרך המלך להשפיע על המציאות. ישראל זקוקה לאנשים טובים וערכיים שיעשו את ההבדל בפוליטיקה, שישיבו לה את כבודה. לכן כשקמה קבוצת אנשים מצוינים, בתוכם אראל מרגלית, רות חשין, גיורא ענבר, זאב הולצמן, משה גאון ולצדם חבר'ה צעירים ואחרים, שבאים מעולם של יזמות חברתית ועסקית, אנשים שהצליחו בעולמם ומוכנים לעשות מעשה אישי ולהתגייס למען הציבור, מתוך תחושת אחריות לגורלנו והנעה לשנות את המציאות העכורה בישראל באמצעות הפוליטיקה, בחרתי, ללא היסוס, להיות שותף לשינוי. אני מאמין שאיני לבד בדרך הזאת. ההכרה בדחיפות הצורך בכוח פוליטי חדש, ערכי, המחויב חברתית באופן עמוק, כוח שיהווה אלטרנטיבה משפיעה ומרכזית מול הכוחות הפוליטיים הקיימים, נטולי החמלה והצדק החברתי - היא צורך לאומי ונחלתם של רבים.

זה אינו עוד גיהוק הנפלט מתוך מערכת העיכול של הפוליטיקה בישראל. מדובר בקבוצה גדולה ואיכותית שגדלה וצמחה לאור ערכיה של תנועת העבודה והחליטה לקום ולפעול בתוך מפלגת העבודה, שהיא מפלגה שורשית, שהייתה עמוד השדרה של החברה היהודית בארץ ישראל והיסוד הפוליטי שהוביל להקמת מדינת ישראל. מאות אלפים גדלו על ברכי ערכיה המדיניים והחברתיים של מפלגת העבודה וערכי היסוד שלה עדיין טבועים בגנטיקה שלה, למרות העובדה שהנהגתה הפנתה להם עורף בשנים האחרונות. יחד עם חבורה נפלאה של אנשים אלה יצאנו ביוזמה  לקרוא לציבור הרחב להצטרף אל המפלגה, לחזק את ערכי העבודה הקלאסיים, ולהשפיע על דרכה ועל זהות נבחריה בלי קשר לארגון המפלגתי עצמו, למנגנוניו ולאנשיו. היוזמה הזו נועדה להוכיח לכולנו שיש גם פנים אחרות לפוליטיקה, שיש תקווה להתחדשות ולעודד את האלפים הרבים שנטשו את המחנה מתוך כך שלא הייתה להם פלטפורמה ראויה המשקפת את תפיסת עולמם, לחזור ל"עבודה" ולהשפיע בדמותם על דרכה. היוזמה הזאת לא נועדה לעצור על פתחה של מפלגת העבודה, אלא להיות זו שפורצת את הדרך לעתיד טוב לחיים שלנו במדינה. היוזמה הזאת נועדה להיות הכתובת להמונים שנואשו מהדשדוש בבוץ של ממשלת הימין הרעה הזו. אני קורא לכל מי שחפץ בקיום מדינת חוק, מדינה שבה אין מקבלים שחיתות ציבורית ואין מניחים לה לחיות לצדנו בקריצת עין או בהעלמת מבט, לכל מי שחפץ במדינה יהודית דמוקרטית, ששואפת לשלום ומנהלת את חיי הכלכלה שלה מתוך תפיסה של צדק לכל מי שמבקש לחיות במדינה שיש בה חינוך ציבורי, מערכת בריאות ראויה לכל אזרח בכל מקום לעשות מעשה ולהצטרף ליוזמת 'עבודה עכשיו'. לכל אותם שכמעט התייאשו אני קורא לאזור כוח, לעשות מעשה ולהתפקד למפלגת העבודה. אנחנו יכולים להיות כוח ערכי ומשפיע על הנהגת המפלגה, מנגנוניה, דרכה העתידית, מחויבותה לבוחריה והשבתה למקום הראוי והטבעי לה, כגורם מרכזי ומשפיע למען המדינה שלנו ולמען כל אזרחי מדינת ישראל.

עו"ד משה מזרחי, הוא ניצב בדימוס, ראש אגף החקירות במשטרת ישראל.