כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    אוליבר ולאורה, בריגיטה ותמרה, דני ואיציק

    3 תגובות   יום חמישי, 3/5/12, 22:15

    יום לוגרוניו ויום בדרך לנאחרה

    1 במאי בערב.  יושב במסעדה בלוגרוניו עם עוד כמה שהולכים לסנטיאגו.  אוכל פאיילה פירות ים עם  זוג קנדי מקוויבק שמשפר עוד יותר את הצרפתית שלי ובחורה אמריקאית מיוחדת בשם אליסון, מצפון קרולינה.  לאליסון פנים צעירות מאד ושיער שיבה מלא. לבן לחלוטין. יפה בדרכה. שולחן ליד מלא צרפתים רעשנים.  מפטפטים וצוחקים.

    יוצאים מהמסעדה ואני לא מתאפק ונכנס לאיזה בר הומה.  נדחף ומזמין עוד כוס יין.  מס' 6 או 7 להערב.  אני בריוחה, לא ?  לידי זוג שאני לא שם לב אליו במיוחד. נראים מקומיים כאלה. 
    פתאום הבחור מתחיל לדבר איתי. "מאיפה אתה" וכשאני אומר "מישראל" הוא מתלהב ומהר מתחילה שיחה באנגלית.  הוא אמריקאי מפלורידה, קוראים לו אוליבר ולאורה החברה שלו עובדת במשרד המידע לתיירים במדריד. הם חיים במדריד ובאו ללוגרוניו לכמה ימי חופש.  הוא ממוצא ספרדי וכך הוא מוצא עצמו חי בספרד.  ממשיכים בשיחה והוא "מכריח", אותי לאכול עוד "פינצ'ו"  זה מין לביבה כזו עם הרבה חריף למעלה.  טעים לאללה.
    אני עוצר רגע להבהיר נקודה:  מה שבמקום אחד נקרא טאפאס, בשני טורטיילה ובשלישי פינצ'ו.  מה שאני מבקש - תמיד אומרים לי שטעיתי וקוראים לזה אחרת.  בסוף מבינים  בשפת הידיים והגוף. אני מפתח שפת גוף ברמה של שפת אם...
    האוכל בכלל נפלא.  מבחר עצום של סנדביצ'ונים קטנים ומשביעים בשם בוקאדיילוס (כאן אני בד"כ לא טועה)  מלאים בתערובות של ביצים, טונה,

    פטריות, שרימס, והמון חמון - חזיר לסוגיו, בד"כ מעושן.  כזה בוקאדיילו או פינצ'ו או טאפאס עם כוס יין או בירה קטנה עולה 2 יורו או 2.20 ככה שקל להתפתות ל 4-5 סיבובים של פינצ'ו ויין או בירה.
    עם אוליבר , ידידי החדש אני מוריד עוד כזו לביבה עם חריף ועוד כוס יין וקובעים למחרת ללכת ביחד לביקור ביקב.

    נפגשים בסביבות הצהריים והולכים לביקור ביקב גדול ומפואר.  תעשיית היין הספרדית במיטבה.    בחור בשם חסוס (שוב ג'יזוס בא לבקר) מדריך ומסביר שעה ארוכה בספרדית.  הוא מדבר במהירות מטורפת, אבל למזלי גם שפת הגוף שלו תיאטרלית  והתיאטרון שהוא מציג ברור, כך שאני מבין משהו. אני נהנה מאד מהמקום והאוירה.
    אח"כ כמובן הטעימה מחוייבת המציאות עם גבינות מעולות  והיינות באמת ברמה גבוהה מאד.  כמובן שבביקור לתיירים הם נותנים איכות גבוהה. חוזרים לעיר ואני נפרד מידידי החדשים.  מחליפים מיילים וביי.

    בעיר אני מחליף את ארוחת הערב בכמה סיבובים טובים של בוקאדיילוס ופינצ'וס ויין. 

    הולך לישון וישן נהדר.  לילה ראשון של שינה רצופה. המלון הלא זול השתלם.

    בכל זאת לא באתי רק לבלות וצריך לצאת למסע.  הבוקר 0730 אני מחוץ למלון
    וצועד במרץ. עדיין בתוך לוגרוניו אני חוצה את הכביש.  ספרדי חביב עוצר אותי ומסביר לי ש טעיתי בדרך. "לא" אני אומר לו "אני רק רוצה לבית הקפה ממול"  שנינו צוחקים.  ככה זה פה,  הם לא יתנו להולכים ברגל לטעות.

    קפה ובוקאדיילו של בוקר (חמון וגבינה מחומם.  נהדר) ואני ממשיך. הולך לי עם האזניות ואני שומע שתי בחורות מדברות מאחרי בקול רם.  "הולנד"? אני שואל "גרמניה" הן עונות.  דרך האוזניות ויוהן שטראוס הדיבור שלהן נשמע לי הולנדי.  מתפתחת שיחה קלה. בריגיטה ותמרה מאיזור היידלברג.  היום זה היום הראשון שלהן בקמינו.  לפני שנתיים הן הלכו מסאן ז'אן פייד דה פורט (התחנה הראשונה) עד  לוגרוניו ועכשיו הן ממשיכות.  לשבועיים בלבד. מלוגרוניו עד לליאון. ככה זה כשגרים באירופה.  הולכים ביחד ואני מנסה להדביק את הקצב. הן הולכות מאד מהר.  מעבירים את הזמן בכיף. עוצרים לראות את הטבע, צמחים, צפרים וכו'.  נהנים מהרים מושלגים רחוקים (כנראה הפירינאים - אני לא נשבע).
    השמש חמימה.  הבנות מורידות את השרוול של המכנס ונשארות במכנס קצר.  אחרי כמה דקות תמרה ואני שומעים קולות התרסקות.  בריגיטה כשלה בשרוכי הנעליים (השרוכים היו מוסתרים במכנס הארוך...) והשתטחה על הרצפה. 
    שריטות בברך, כף היד והמרפק. קלאסי. שוטפים וממשיכים.
    הולכים שעות בנוף של גפנים וגפנים.  מימין ומשמאל.  הרים נמוכים, אדמה טרשית וגפנים.  השבילים מסודרים יותר מאשר ביומיים הראשונים וזה מקל על ההליכה.

    אני עוצר לרגע:

    ברגע זה, כשאני באכסניה,  באמצע הכתיבה, אני שומע שמדברים על יורם מישראל. אני מסתובב. דני מחדרה ואיציק ממרחביה.  שני חברה נחמדים שמחפשים את יורם מישראל.  הם שמעו עלי ממרטינה והחברות הגרמניות שלה וחיפשו אותי.  אני מדבר בפעם הראשונה  עברית פה על הדרך. הם יצאו יומיים אחרי לדרך ומספרים כי הדרך שעשיתי ביום הראשון, הפכה מסוכנת ביותר יומיים אח"כ וכי היו כמה מבצעי חילוץ קשים של אנשים מההר. הם בשלושה, יש גם שמעון והם באכסניה אחרת.  נותנים לי המלצות על אתרי אינטרנט בעברית עם מידע טוב על הדרך וממליצים לי על דונר קבב קרוב. עולם משוגע.

    חוזר לסיפור הקודם.  ממשיכים בדרך לנאחרה (נשמע כמו חדרה). התחנה שלנו היום. מכיוון שאנחנו הולכים בקצב מהיר מאד, אנחנו מתקרבים מוקדם מהצפוי ועוצרים להפסקה באתר פיקניקים עם שולחנות "קרן קיימת"..


    מגיעים לנאחרה.  האכסניה קטנה ובה אולם גדול עם עשרות מיטות.  הבחור בכניסה שומע שאני מישראל ומספר לי שהוא היה בארץ לפני חודשיים.  ספרדי חביב.  אני מקבל את המיטה הכי טובה באולם, במקום שקט.  מתארגן, הולך למקלחת ו...  המים קרים. אין חמים, נגמרו.

    אחרי יומיים במלון מסודר ונקי ברור לי  שלכל דבר טוב יש סוף.

    גם לפוסט.

    בואן קמינו

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/5/12 18:37:
      אוכל מצוין בספרד, טאפאס שלא נגמרים עם ריוחה...
        4/5/12 08:13:
      מסקרן, מעניין. תמשיך ככה.
        4/5/12 07:55:

      עשית לי תאבון.
      (גם לאוכל וגם למסלול)

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אל-קמינו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין