כותרות TheMarker >
    ';

    והיה

    והיה - יעקב יצחק הורוביץ.



    והיה בהגיע שעתך ללכת

    עת תיפול ותיבול, כעלה בשלכת

    ואל בית דין של מעלה ,תיקרא להגיע,

    שם לא ישאלוך, אם צברת הון רב

    או אם נפלת כגיבור, בקרב

    אם צדיק או רשע היית

    שאלה אחת ישאלוך בלבד

    אם לפני מותך

    חיית ?

    0

    אירוח=אי-רוח

    59 תגובות   יום שישי , 4/5/12, 09:36

    הללויה !

    אינני מושלמת.

    מצאתי בי  פגם, מום, נגע, פגע, לוקה בחסר,,,

    אני לא אוהבת לארח.

    אני נרתעת מבואם של אורחיי שהוזמנו על ידי,

    מה יש בו באירוח, שכה מרתיע,

    שכה מפר את שלוות חיי.

    שגורם לי להיות במתח.

    פרפקציוניזם? אך אינני כזו

    אחריות?

    שיפוט וביקורת עצמית?

    לפני הגעתם של אורחיי,

    אני עושה תירגולי נשימה,

    אומרת לעצמי שהכל בסדר,

    פרטיותי לא תיפגע,

    או טו טו הכל יגמר,

    שלוות חיי תשוב.

    האיזון שבשגרה יחזור לשלוט.

    ואז מגיעה שעת בואם.

    אני מתפקדת.

    יש קפה, תה, עוגה, פיצוחים,

    השיחה קולחת.

    טוב לי לראותם.

    ואני שמחה .

    הבאמת?

    המתח, לא נעלם.

    השלווה מנסה להתגנב אך נתקלת במחסום.


    מדוע אנשים מזמינים להתארח?

    מה האירוח נותן?

    לעומת מעשה האירוח הגורם לי חרדה

    להתארח, אני אוהבת.


       *******

     

    בטעות רשומה זו התפרסמה פעמיים.

    תודה למגיבים בזו שוויתרתי עליה,

    נירניר, חיים יפים, ולכלילדמגיע.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (59)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/6/12 22:24:

      צטט: עמיתטיברמן 2012-06-29 22:19:07

      מתה על הכנות שבכתיבה שלך! אם הפגם היחיד אצלך הוא שאת לא אוהבת לארח - בשבילי את מאוד קרובה למושלמות :-) גרמת לי לחשוב הרבה על האהבה שלי לאירוח. מה זה נותן לי? למה אני כל כך אוהבת? יש לי כל מיני תשובות, חלקן מעידות (אולי) על חוסר המושלמות שלי...  תודה על המחמאה, עמית. אני בטוחה שאין האירוח הפגם היחיד שלי.
      אך הוא כעת זה שהכי מפריע לי להרגשת השלמות עם עצמי. לאחר שאפתור את הבעיה הזו (אני עובדת על כך ב"אימון"),
      אמצא בוודאי, עוד בעיה לפתור.
        29/6/12 22:21:

      צטט: מיקה אלמגור 2012-06-07 22:08:17

      זה לא עניין של ההפך אלא של רצף, ואיפה כל אחד נמצא על הרצף. ברצף הארוח - את בקצה של לא אוהבת אירוח, וברצף הטיולים אני בקצה של לא אוהבת טיולים.

      ראייה שונה לנו, מיקה. זה בכלל לא רע.

        29/6/12 22:19:
      מתה על הכנות שבכתיבה שלך! אם הפגם היחיד אצלך הוא שאת לא אוהבת לארח - בשבילי את מאוד קרובה למושלמות :-) גרמת לי לחשוב הרבה על האהבה שלי לאירוח. מה זה נותן לי? למה אני כל כך אוהבת? יש לי כל מיני תשובות, חלקן מעידות (אולי) על חוסר המושלמות שלי...
        7/6/12 22:08:
      זה לא עניין של ההפך אלא של רצף, ואיפה כל אחד נמצא על הרצף. ברצף הארוח - את בקצה של לא אוהבת אירוח, וברצף הטיולים אני בקצה של לא אוהבת טיולים.
        7/6/12 16:58:

      צטט: מיקה אלמגור 2012-06-06 13:56:19

      אני לא חושבת שיש לך בעייה. יש לך קושי לארח, אבל זו לא בעיה. לכן גם לדעת "מה אירוח נותן"- לא ישנה לך. את עושה מה שמתאים לך (וזה מדויק בפני עצמו :). ומתאים לך - לא לארח (או לארח במינימום). אז זה מצויין ככה. אני פוחדת מטיולי ג'יפים. ולכן סובלת קשות בטיולים כאלו. ולכן מוותרת כליל. וגם אם יגידו לי מה היתרונות (יש משוגעים שרואים בכך יתרונות) - זה עדיין לא יעלים לי את ההיסטריה, ומקסימום יגדיל את התיוג של "המשוגעת הזאתי". עניין של תדר, ורישומים מגלגולים אחרים (שאפשר לפתור אם רוצים - אבל רק אם רוצים, ולא חייבים לרצות) - למה את לא ששה אלי אירוח. ובכל מקרה - המשוואה שלך מתאזנת, כי בלי כאלו שאוהבים להתארח, האלו שאוהבים לארח - לא היה להם מה לעשות :)  תודה, מיקה, על התגובה. לדעתי אין מה להשוות אי אהבת אירוח לאי אהבת טיולים ג'יפים. לטיולי ג'יפים אין ההפך כמו לאירוח שיש הלהתארח.

       

        7/6/12 16:55:

      צטט: ואלי ♥ 2012-06-06 09:54:20

      גם אני חושבת שקושי לארח זה פסיכולוגי. זה מנטיה לבודדות לשקט.ואני דווקא לא חושבת שזה רעה. אנשים כל כך שונים. בית שלך נוח ומושלם בישבילך. כייף להתעורר בבוקר כייף לחזור בערב. ופתאום משהו שונה... פתאום משהו שמוציאה מהשגרה חביבה. וישנם אנשים ששגרה חורגת אותם... ומי יכול להגיד מה נכון?

      תודה חיוך

      תודה לך ואלי, על התגובה היפה הזו.

        6/6/12 13:56:
      אני לא חושבת שיש לך בעייה. יש לך קושי לארח, אבל זו לא בעיה. לכן גם לדעת "מה אירוח נותן"- לא ישנה לך. את עושה מה שמתאים לך (וזה מדויק בפני עצמו :). ומתאים לך - לא לארח (או לארח במינימום). אז זה מצויין ככה. אני פוחדת מטיולי ג'יפים. ולכן סובלת קשות בטיולים כאלו. ולכן מוותרת כליל. וגם אם יגידו לי מה היתרונות (יש משוגעים שרואים בכך יתרונות) - זה עדיין לא יעלים לי את ההיסטריה, ומקסימום יגדיל את התיוג של "המשוגעת הזאתי". עניין של תדר, ורישומים מגלגולים אחרים (שאפשר לפתור אם רוצים - אבל רק אם רוצים, ולא חייבים לרצות) - למה את לא ששה אלי אירוח. ובכל מקרה - המשוואה שלך מתאזנת, כי בלי כאלו שאוהבים להתארח, האלו שאוהבים לארח - לא היה להם מה לעשות :)
        6/6/12 09:54:

      גם אני חושבת שקושי לארח זה פסיכולוגי. זה מנטיה לבודדות לשקט.ואני דווקא לא חושבת שזה רעה. אנשים כל כך שונים. בית שלך נוח ומושלם בישבילך. כייף להתעורר בבוקר כייף לחזור בערב. ופתאום משהו שונה... פתאום משהו שמוציאה מהשגרה חביבה. וישנם אנשים ששגרה חורגת אותם... ומי יכול להגיד מה נכון?

      תודה חיוך

        26/5/12 18:37:

      צטט: Arkana 2012-05-22 16:56:54

      מאוד מאוד מבינה אותך.. מרגישה בדיוק כמוך... לא אוהבת לארח! נקודה! למזלי החברים שלי מקבלים אותי כמו שאני ולמזלם איני מרבה להתארח כי אין לי בעיה להיות עם עצמי. קראתי את התגובות ולדעתי אף "מארחת" לא באמת אמרה למה היא אוהבת לארח וכרגע זה גם לא חשוב, אבל כן חשוב לי לציין כי לדעתי אין באירוח יותר נתינה מקבלה... אומנם המארחת נותנת כיבוד אך המארח נותן את חברתו... אחרת לא היה מוזמן... ולכן לדעתי זו עסקה לכל דבר המשרתת את שני הצדדים... עובדה שכשהאיזון הופר/מופר המארחת מרגישה פריירית... כמו בכל עסקה...  כן אמרו. אך זה לא ממש שיכנע אותי. יש הבדלים של אירוח. אם זה כולל שינה או רק מספר שעות. ותלוי את מי אני מארחת. זה מורכב.
        22/5/12 16:56:
      מאוד מאוד מבינה אותך.. מרגישה בדיוק כמוך... לא אוהבת לארח! נקודה! למזלי החברים שלי מקבלים אותי כמו שאני ולמזלם איני מרבה להתארח כי אין לי בעיה להיות עם עצמי. קראתי את התגובות ולדעתי אף "מארחת" לא באמת אמרה למה היא אוהבת לארח וכרגע זה גם לא חשוב, אבל כן חשוב לי לציין כי לדעתי אין באירוח יותר נתינה מקבלה... אומנם המארחת נותנת כיבוד אך המארח נותן את חברתו... אחרת לא היה מוזמן... ולכן לדעתי זו עסקה לכל דבר המשרתת את שני הצדדים... עובדה שכשהאיזון הופר/מופר המארחת מרגישה פריירית... כמו בכל עסקה...
        22/5/12 16:45:

      צטט: fox angel 2012-05-14 12:36:00

      אהבתי את הכנות. אני מכירה את החרדה הזאת...מכירה אותה היטב...  כמה משמח אותי, סוזן, שיש אמפטיה.

       

        14/5/12 12:36:
      אהבתי את הכנות. אני מכירה את החרדה הזאת...מכירה אותה היטב...
        14/5/12 08:47:

      צטט: מרב 1956 2012-05-14 07:24:33

      צטט: הלנה היפה 2012-05-12 11:18:28

      צטט: מרב 1956 2012-05-11 10:36:57

      צטט: הלנה היפה 2012-05-11 06:07:02

      מרב, הכל במידה, חייב להיות המוטו של כולנו. יש תקופות בהן אני מאוד אוהבת לארח ולהתארח ויש תקופות שאני משתבללת בתוך עצמי ופחות פתוחה. מאוד קשה לי עם אנשים נחרצים המפתחים יחסים חד צדדיים בכל תחום שהו. מדוע לצפות שיארחו אותך כאשר את לא מוכנה לארח? אחרי הכל, ארוח זה סוג של נתינה. הכל עניין של מינון ופורפוציה. הכל עניין של בחירות.  נכון. זה טוב שככה נהיה, שככה נחיה. עם נחרצות קשה לחיות כמו עם חוסר גמישות. בכלל קיצוניות אינה מטיביה עם אף אחד.
      מדוע לצפות להתארח, כשעלי קשה האירוח? אין לי מענה. ככה זה.
      כתבתי את הרשומה הזו, בתקווה לקבל מענה לאותה סריטה שיש בי שהארוח מרתיע אותי.
      חוץ ממירה (קלועת צמה) אף תגובה לא מציינת את היתרון שיש בו באירוח. את אומרת שיש תקופות בהן את אוהבת מאוד לארח. ספרי לי על זה בבקשה.

      ===================================

      ============================

      יכול להיות שלא התנסחתי נכון. אני מאוד אוהבת לארח אלא שיש לי תקופות שאני עסוקה מדי, היות והארוח שלי כרוך תמיד בהכנות רבות. אני מאוד אוהבת להאכיל אנשים. יידישע מאמע כבר אמרתי? וכמובן  שכאשר אני עסוקה, או כמו בזמן האחרון, חשה לא בקו הבריאות, הארוח קשה עלי. אך בעיקר קשה עלי הארוח של אנשים שתמיד מוכנים להתארח אבל לא מוכנים לטרוח ולארח. אלה מתארחים אצלי רק פעם אחת מקסימום שניים, או עד שאני מבינה את הכיוון. כאשר אני מתארחת, אני לא בודקת בציציות של הכיבוד ומספיק לי שתהיה לי כוס מים לשתייה. זה אומר שההתחשבנות שלי היא לא קטנונית.  אקצר ואומר,  האירוח שלך = האכלה.  את נהנית שאוכלים את מה שטרחת להכין. יפה. אני מאוד נהנית ש"מתים" על עוגת הטיולים שלי, המוגשת בטיולים, מן הסתם.

      =====================================

      לא לחינם בשמחות מכינים ארוחות. בילוי האנשים ליד צלחת זה סוג של טקס. זו צלחת, כוס יין או מה שאוהבים, האווירה מתחממת והשיחה הרבה יותר פתוחה וחמה משיחה במהלך הליכה, ויהה הנוף קסום ככל שיהיה. אבל כמובן, כל אחד נהנה ממשהו אחר. אגב, ישנן כמה חברות שלי שאוהבות לבוא אלי, לטייל יחד בגני יהושע ולחזור לנוח ליד השלחן שלי בגינה. והאמיני לי שהנוף בגינה שלי נפלא! בקרוב הפוסט על הגינה

       

       

        14/5/12 07:24:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-12 11:18:28

      צטט: מרב 1956 2012-05-11 10:36:57

      צטט: הלנה היפה 2012-05-11 06:07:02

      מרב, הכל במידה, חייב להיות המוטו של כולנו. יש תקופות בהן אני מאוד אוהבת לארח ולהתארח ויש תקופות שאני משתבללת בתוך עצמי ופחות פתוחה. מאוד קשה לי עם אנשים נחרצים המפתחים יחסים חד צדדיים בכל תחום שהו. מדוע לצפות שיארחו אותך כאשר את לא מוכנה לארח? אחרי הכל, ארוח זה סוג של נתינה. הכל עניין של מינון ופורפוציה. הכל עניין של בחירות.  נכון. זה טוב שככה נהיה, שככה נחיה. עם נחרצות קשה לחיות כמו עם חוסר גמישות. בכלל קיצוניות אינה מטיביה עם אף אחד.
      מדוע לצפות להתארח, כשעלי קשה האירוח? אין לי מענה. ככה זה.
      כתבתי את הרשומה הזו, בתקווה לקבל מענה לאותה סריטה שיש בי שהארוח מרתיע אותי.
      חוץ ממירה (קלועת צמה) אף תגובה לא מציינת את היתרון שיש בו באירוח. את אומרת שיש תקופות בהן את אוהבת מאוד לארח. ספרי לי על זה בבקשה.

      ===================================

      ============================

      יכול להיות שלא התנסחתי נכון. אני מאוד אוהבת לארח אלא שיש לי תקופות שאני עסוקה מדי, היות והארוח שלי כרוך תמיד בהכנות רבות. אני מאוד אוהבת להאכיל אנשים. יידישע מאמע כבר אמרתי? וכמובן  שכאשר אני עסוקה, או כמו בזמן האחרון, חשה לא בקו הבריאות, הארוח קשה עלי. אך בעיקר קשה עלי הארוח של אנשים שתמיד מוכנים להתארח אבל לא מוכנים לטרוח ולארח. אלה מתארחים אצלי רק פעם אחת מקסימום שניים, או עד שאני מבינה את הכיוון. כאשר אני מתארחת, אני לא בודקת בציציות של הכיבוד ומספיק לי שתהיה לי כוס מים לשתייה. זה אומר שההתחשבנות שלי היא לא קטנונית.  אקצר ואומר,  האירוח שלך = האכלה.  את נהנית שאוכלים את מה שטרחת להכין. יפה. אני מאוד נהנית ש"מתים" על עוגת הטיולים שלי, המוגשת בטיולים, מן הסתם.

       

       

        12/5/12 11:18:

      צטט: מרב 1956 2012-05-11 10:36:57

      צטט: הלנה היפה 2012-05-11 06:07:02

      מרב, הכל במידה, חייב להיות המוטו של כולנו. יש תקופות בהן אני מאוד אוהבת לארח ולהתארח ויש תקופות שאני משתבללת בתוך עצמי ופחות פתוחה. מאוד קשה לי עם אנשים נחרצים המפתחים יחסים חד צדדיים בכל תחום שהו. מדוע לצפות שיארחו אותך כאשר את לא מוכנה לארח? אחרי הכל, ארוח זה סוג של נתינה. הכל עניין של מינון ופורפוציה. הכל עניין של בחירות.  נכון. זה טוב שככה נהיה, שככה נחיה. עם נחרצות קשה לחיות כמו עם חוסר גמישות. בכלל קיצוניות אינה מטיביה עם אף אחד.
      מדוע לצפות להתארח, כשעלי קשה האירוח? אין לי מענה. ככה זה.
      כתבתי את הרשומה הזו, בתקווה לקבל מענה לאותה סריטה שיש בי שהארוח מרתיע אותי.
      חוץ ממירה (קלועת צמה) אף תגובה לא מציינת את היתרון שיש בו באירוח. את אומרת שיש תקופות בהן את אוהבת מאוד לארח. ספרי לי על זה בבקשה.

      ===================================

      ============================

      יכול להיות שלא התנסחתי נכון. אני מאוד אוהבת לארח אלא שיש לי תקופות שאני עסוקה מדי, היות והארוח שלי כרוך תמיד בהכנות רבות. אני מאוד אוהבת להאכיל אנשים. יידישע מאמע כבר אמרתי? וכמובן  שכאשר אני עסוקה, או כמו בזמן האחרון, חשה לא בקו הבריאות, הארוח קשה עלי. אך בעיקר קשה עלי הארוח של אנשים שתמיד מוכנים להתארח אבל לא מוכנים לטרוח ולארח. אלה מתארחים אצלי רק פעם אחת מקסימום שניים, או עד שאני מבינה את הכיוון. כאשר אני מתארחת, אני לא בודקת בציציות של הכיבוד ומספיק לי שתהיה לי כוס מים לשתייה. זה אומר שההתחשבנות שלי היא לא קטנונית. 

       

        11/5/12 10:36:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-11 06:07:02

      מרב, הכל במידה, חייב להיות המוטו של כולנו. יש תקופות בהן אני מאוד אוהבת לארח ולהתארח ויש תקופות שאני משתבללת בתוך עצמי ופחות פתוחה. מאוד קשה לי עם אנשים נחרצים המפתחים יחסים חד צדדיים בכל תחום שהו. מדוע לצפות שיארחו אותך כאשר את לא מוכנה לארח? אחרי הכל, ארוח זה סוג של נתינה. הכל עניין של מינון ופורפוציה. הכל עניין של בחירות.  נכון. זה טוב שככה נהיה, שככה נחיה. עם נחרצות קשה לחיות כמו עם חוסר גמישות. בכלל קיצוניות אינה מטיביה עם אף אחד.
      מדוע לצפות להתארח, כשעלי קשה האירוח? אין לי מענה. ככה זה.
      כתבתי את הרשומה הזו, בתקווה לקבל מענה לאותה סריטה שיש בי שהארוח מרתיע אותי.
      חוץ ממירה (קלועת צמה) אף תגובה לא מציינת את היתרון שיש בו באירוח. את אומרת שיש תקופות בהן את אוהבת מאוד לארח. ספרי לי על זה בבקשה.

       

        11/5/12 06:07:
      מרב, הכל במידה, חייב להיות המוטו של כולנו. יש תקופות בהן אני מאוד אוהבת לארח ולהתארח ויש תקופות שאני משתבללת בתוך עצמי ופחות פתוחה. מאוד קשה לי עם אנשים נחרצים המפתחים יחסים חד צדדיים בכל תחום שהו. מדוע לצפות שיארחו אותך כאשר את לא מוכנה לארח? אחרי הכל, ארוח זה סוג של נתינה.
        11/5/12 05:32:

      צטט: מאיה113 2012-05-11 05:15:54

      *אוהבת את שניהם לארח ולהתארח

      תודה מאיה. ספרי על אהבת האירוח...

        11/5/12 05:15:
      *אוהבת את שניהם לארח ולהתארח
        7/5/12 05:46:

      צטט: ליריתוש 2012-05-07 01:04:47

      מרב, כל הכבוד על הדעה האמיצה שלך שכן רובנו שבויים בתוך אי-אלו מוסכמות חברתיות שאנו לא מעזים לנפץ בגלוי....  וואוו ליריתוש.  המון תודה על הנגיעה בנקודה הנכונה, לדעתי. חוץ מלהסיר שערות ברגליים, כל מה שאני עושה הוא כי כך נראה לי נכון לעצמי ולאו דווקא בגלל מוסכמות החברה.

       

        7/5/12 01:04:
      מרב, כל הכבוד על הדעה האמיצה שלך שכן רובנו שבויים בתוך אי-אלו מוסכמות חברתיות שאנו לא מעזים לנפץ בגלוי....
        6/5/12 20:51:

      צטט: דיוטימה 2012-05-06 20:33:38

      מרב הכנה וגלויית הלב. כתבו לך שאת כזאת ואחרת וכל מיני מילים תומכות ומעודדות. האם תהית פעם איך האורחים מרגישים אצלך? האם הם חשים בחוסר הנוחות שלך? ובעצם, למה את מזמינה אם לא נוח לך? כל זה אני מעלה ברוח טובה, כמובן. אגב, אולי את מכירה את השאלה של המארחת הפולניה: "רוצים קפה? גם תה לא?" אם האורחים שלך ידידים ממש קרובים וטובים, אולי תוכלי לפתוח את העניין בפניהם - שזה לא משהו אישי נגדם אלא איזו אי נוחות שמשתררת עלייך.  לדעתי אורחיי (כאשר כבר ישנם) אינם מרגישים בכלל באי הנוחות שלי. אני מזמינה רק חברים. (מה זה חברים?)
      וגם קרה שהזמנתי מי שנהיה חבר לרגע כמו שכתבתי ברשומה שלי לגור בגליל ה(מ)ערבי 

      "ביום רביעי, השבוע, בדרכי הביתה, מכוניתי התקלקלה..

      עצרתי בצד. הזמנתי גרר.

      כעבור חצי שעה מצלצל הנייד.

      מן העבר השני אני שומעת: "ויין א-סיירה" (היכן המכונית).

      נדהמתי.

      חייכתי. ועניתי : " עלא טריק בין עכא לכרמיאל, ביינה מפרא מכר למפרא יסיף" (על הדרך בין עכו לכרמיאל בין צומת מכר לצומת יסיף).

      איש הגרר, נדהם לשמוע משהו מוכר אך זר.

      שמח, החמיא לי  והמשיך לשוחח איתי בערבית.

      לראשונה בחיי, מישהו פונה אלי בערבית,

      (בעצם לא לראשונה לפעמים יש טעות בטלפון ומהצד השני אני שומעת מרחבא (שלום)

      ועונה "מרחבתיין", אך כאן מיד מתגלה הטעות.)

      זו היתה הזדמנות פז עבורי, לעשות שימוש במה שכבר כמעט ונשכח,

      השפה הערבית, האהובה עלי מאוד.

      עד שהוא הגיע אלי כבר נהיינו ידידים.

      הוא העמיס את מכוניתי על הגרר

      ואותי לקח כטרמפיסטית עד הבית.

      ואני, כדרך הערבים , אמרתי כשירדתי מהגרר "תפדל"

      למרות ששנינו יודעים שהוא לא יבוא להתארח אצלי."

       

        6/5/12 20:44:

      צטט: מרוה אינדיגו 2012-05-06 19:07:41

      טוב, אין ברירה גם אני חייבת להגיב
      אני קצת פחות רדיקלית מהמגיבה הקודמת, אולי בגלל שלא עשיתי לך איבחון מלא,רק חלקי, לדעתי הלא מקצועית אינך סובלת מתופעת ההתמכרות לפרטיות, אלא מבעיה הרבה יותר פשוטה....כשאדע אגיד לך ..סתם סתם..

      אני בהחלט מבינה את הקושי הזה, זה סוג של לקחת אחריות על ההנאה שתהיה במפגש, שהאנשים ירגישו נוח, שהשיחה תזרום.

      מה שמעניין שאותי פחות מרתיע החלק הזה, אני מזמינה אנשים כשתוקפת אותי הדודא של הבישולים ואז התיאוריה שלי אומרת : אוכל טוב,קצת אלכוהול אנשים שאני אוהבת..שום דבר לא יכול להתקלקל... הפחד שלי שהם לא ירצו ללכת:)

      איזה  עולם מוזר ,נכון מרב?

      וגם אולי כל מה שאמרתי לא נכון ואת רשאית לקמט את הדף ולזרוק.
      קימטתי וזרקתי לקומפוסטר, זבל מתחבר לזבל קריצה

       

        6/5/12 20:33:
      מרב הכנה וגלויית הלב. כתבו לך שאת כזאת ואחרת וכל מיני מילים תומכות ומעודדות. האם תהית פעם איך האורחים מרגישים אצלך? האם הם חשים בחוסר הנוחות שלך? ובעצם, למה את מזמינה אם לא נוח לך? כל זה אני מעלה ברוח טובה, כמובן. אגב, אולי את מכירה את השאלה של המארחת הפולניה: "רוצים קפה? גם תה לא?" אם האורחים שלך ידידים ממש קרובים וטובים, אולי תוכלי לפתוח את העניין בפניהם - שזה לא משהו אישי נגדם אלא איזו אי נוחות שמשתררת עלייך.
        6/5/12 19:07:

      טוב, אין ברירה גם אני חייבת להגיב
      אני קצת פחות רדיקלית מהמגיבה הקודמת, אולי בגלל שלא עשיתי לך איבחון מלא,רק חלקי, לדעתי הלא מקצועית אינך סובלת מתופעת ההתמכרות לפרטיות, אלא מבעיה הרבה יותר פשוטה....כשאדע אגיד לך ..סתם סתם..

      אני בהחלט מבינה את הקושי הזה, זה סוג של לקחת אחריות על ההנאה שתהיה במפגש, שהאנשים ירגישו נוח, שהשיחה תזרום.

      מה שמעניין שאותי פחות מרתיע החלק הזה, אני מזמינה אנשים כשתוקפת אותי הדודא של הבישולים ואז התיאוריה שלי אומרת : אוכל טוב,קצת אלכוהול אנשים שאני אוהבת..שום דבר לא יכול להתקלקל... הפחד שלי שהם לא ירצו ללכת:)

      איזה  עולם מוזר ,נכון מרב?

      וגם אולי כל מה שאמרתי לא נכון ואת רשאית לקמט את הדף ולזרוק.

        6/5/12 19:06:

      צטט: זאב ערבות.... עאדל 2012-05-06 18:19:33

      שורות נעימות ...  תודה חבר. הלוואי והייתי מארחת כמו בני-בנות עדתך.

       

      שורות נעימות ...
        6/5/12 11:23:

      צטט: המספרית 2012-05-06 00:09:40

      התמכרת לפרטיות שלך,וכמו בהתמכרויות אחרות,דרושה כאן גמילה ...

      ולמה אני אומרת -דרושה -?

      כי לו הפלנטה שלנו הייתה מתוכננת להיות פלנטה של איש אחד,הייתי אומרת לך שיש לך בחירה.אך אין לך.יש מטרה מסוימת בעובדה שאנו חיים בחברה,והמטרה היא ללמוד מערכות יחסים.זה לימוד כואב ומעצבן ודי סיזיפי,אך בריחה לא תעזור...וכל מה שאני אומרת הוא מניסיוני האישי....

      *

      אלומה  תודה לך אלומה על השיעור.

       

        6/5/12 00:09:

      התמכרת לפרטיות שלך,וכמו בהתמכרויות אחרות,דרושה כאן גמילה ...

      ולמה אני אומרת -דרושה -?

      כי לו הפלנטה שלנו הייתה מתוכננת להיות פלנטה של איש אחד,הייתי אומרת לך שיש לך בחירה.אך אין לך.יש מטרה מסוימת בעובדה שאנו חיים בחברה,והמטרה היא ללמוד מערכות יחסים.זה לימוד כואב ומעצבן ודי סיזיפי,אך בריחה לא תעזור...וכל מה שאני אומרת הוא מניסיוני האישי....

      *

      אלומה

        5/5/12 11:59:

      צטט: qi 2012-05-05 10:03:29

      אירוח בעיניי (ולא חשוב אם אני מארחת או מתארחת) יש בו משהו מלאכותי.

      אני מעדיפה לתת לדברים (מפגשים מכל מיני סוגים) - לקרות.

      אני חושבת שאני מבינה איך את מרגישה חיוךשמחה להבנתך את הרגשתי. אינני חושבת שה מלאכותי. אני באמת שמחה לבואם של חברים אלי. העניין הוא במינון, כמו כל דבר בחיים.

       

        5/5/12 10:03:

      אירוח בעיניי (ולא חשוב אם אני מארחת או מתארחת) יש בו משהו מלאכותי.

      אני מעדיפה לתת לדברים (מפגשים מכל מיני סוגים) - לקרות.

      אני חושבת שאני מבינה איך את מרגישה חיוך

        5/5/12 00:20:

      צטט: נעם דימנט 2012-05-04 21:56:17

      מי מושלם? יש רק סיפורים כאלה. אני שלמה עם ההרגשה והידיעה, שאיני שלמה.

       

        5/5/12 00:18:

      צטט: קלועת צמה 2012-05-04 19:31:37

      רשמתי לפני :) אני, אגב, מוצאת יתרון בארוח - חוסר הצורך לבשל במשך כמה ימים אחריו... ובכל מקרה את מוזמנת בכיף.

      חמודה את מירה יקרה. תודה על ההזמנה, מה גם שהמרחק אינו רב ביננו.

        5/5/12 00:17:

      צטט: pinkason1 2012-05-04 18:01:24

      * יפה אהבתי סוף שבוע נפלא ושבת שלום

      תודה רבה לך

        5/5/12 00:16:

      צטט: יעל +++ 2012-05-04 16:19:45

      מרבי, יש לך צורך בפרטיות. כך או כך, זה האופן שבו את מרגישה, ובסיכומו של דבר זה הגיל לקבל את ה-מאפיין הזה (למה פגם או מגרעה - מאפיין, יותר נראה לי... לא כולם צריכים להיות 'בדואים' ולשים את הארוח בראש סולם הערכים, ואילו השאלה הרי אם ועד כמה זה פוגע בחייך, להתארח יותר מלארח. אני תמהה). אם זה הפגם שלך, אני מאחלת לנו עולם עם אנשים שאלו הפגמים שלהם :).... על כל פנים, אני אוהבת לארח, ואוהבת להתארח... והכי זקוקה, כך גילית, לזמן שלי עם עצמי בבית שלי, בפינה שלי...ככה, עם הזמן הבנתי, זקוקה לפינה הפרטית שלי. ככה. בדיוק. תודה יעל. מה את מפיקה מהאירוח שאת אוהבת?

       

        4/5/12 21:56:
      מי מושלם? יש רק סיפורים כאלה.
        4/5/12 19:31:
      רשמתי לפני :) אני, אגב, מוצאת יתרון בארוח - חוסר הצורך לבשל במשך כמה ימים אחריו... ובכל מקרה את מוזמנת בכיף.
        4/5/12 18:01:
      * יפה אהבתי סוף שבוע נפלא ושבת שלום
        4/5/12 16:19:

      מרבי, יש לך צורך בפרטיות. כך או כך, זה האופן שבו את מרגישה, ובסיכומו של דבר זה הגיל לקבל את ה-מאפיין הזה (למה פגם או מגרעה - מאפיין, יותר נראה לי... לא כולם צריכים להיות 'בדואים' ולשים את הארוח בראש סולם הערכים, ואילו השאלה הרי אם ועד כמה זה פוגע בחייך, להתארח יותר מלארח. אני תמהה). אם זה הפגם שלך, אני מאחלת לנו עולם עם אנשים שאלו הפגמים שלהם :).... על כל פנים, אני אוהבת לארח, ואוהבת להתארח... והכי זקוקה, כך גילית, לזמן שלי עם עצמי בבית שלי, בפינה שלי...ככה, עם הזמן הבנתי, זקוקה לפינה הפרטית שלי. ככה. בדיוק.

        4/5/12 16:11:

      צטט: shabat shalom 2012-05-04 15:36:23

      האירוח הוא סוג שלצ עמידה במבחן, במיוחד אצל מי שהוא יסודי ולא אוהב לחפף. אבל חברות היא עניין הדדי. מה שאת מצפה מהחברים שלך - הם מצפים ממך.... מה לעשות...  אתה מעודד, בדברייך. תודה

       

        4/5/12 16:08:

      צטט: . ארז . 2012-05-04 15:34:42

      אני אוהב לארח בבלוג שלי.

      כך אני יכול להשאר בתחתונים וגופיה, להמשיך לכתוב ולארח את האנשים, ואף אחד לא יפגע.

      אני מניח שגם אלו שאני מתארח אצלם נוהגים כך מידי פעם :)

      בבית ? אמיתי ? כאילו לא במחשב ??

      לא יוצא לי כמעט אבל מבין מאוד ללבך ותחושותייך :))  אוהבת אותך, ארז ♥

       

        4/5/12 16:07:

      צטט: אביה אחת 2012-05-04 14:47:21

      מרב כשמתארחים צריכים גם לארח :) זה מלחיץ וכו' אבל בסוף הכל עובר שבת טובה  תודה אביה. לכל דבר יש סוף, גם ללחצים ולאי-נעימויות. איזה מזל.

       

        4/5/12 16:06:

      צטט: luis56 2012-05-04 13:45:40

      שאלה קשה... צריך מישהו מקצועי לתשובה.  כנראה שזה כך, יואל. שבת שלום יקירי
        4/5/12 15:36:
      האירוח הוא סוג שלצ עמידה במבחן, במיוחד אצל מי שהוא יסודי ולא אוהב לחפף. אבל חברות היא עניין הדדי. מה שאת מצפה מהחברים שלך - הם מצפים ממך.... מה לעשות...
        4/5/12 15:34:

      אני אוהב לארח בבלוג שלי.

      כך אני יכול להשאר בתחתונים וגופיה, להמשיך לכתוב ולארח את האנשים, ואף אחד לא יפגע.

      אני מניח שגם אלו שאני מתארח אצלם נוהגים כך מידי פעם :)

      בבית ? אמיתי ? כאילו לא במחשב ??

      לא יוצא לי כמעט אבל מבין מאוד ללבך ותחושותייך :))

        4/5/12 14:47:
      מרב כשמתארחים צריכים גם לארח :) זה מלחיץ וכו' אבל בסוף הכל עובר שבת טובה
        4/5/12 13:45:
      שאלה קשה... צריך מישהו מקצועי לתשובה.
        4/5/12 13:30:

      צטט: לכלילדמגיע 2012-05-04 13:18:52

      אל תכיני כלום לכבודי. כמו במערכון של רבקה מיכאלי ויוסי בנאי, אני אביא את היין ואת תביאי את ג'ורג':-)  את גדולה פנינה. בפסיכולוגיה יש ביטוי being and doing  אני בבעיה עם הbeing

       

        4/5/12 13:22:

      צטט: sari10 2012-05-04 12:38:55

      מרב,

      בד"כ יש צורך באיזון בין לארח ולהתארח.

      אני דווקא אוהבת לארח, זה נחמד ונעים,

      בארוח יש נתינה, בזה שאני מזמינה,

      דואגת לכיבוד והגשה וכו'.

      ברור שלארח זו טירחה,

      אבל אני לא "שמחה כשזה נגמר" כאילו שנפל ממני נטל.

      אם הערב עובר בנעימים אז הכל טוב.

       

      להתארח זו הנאה נטו ללא טרחה מוקדמת.

      יותר קל ונוח להתארח מלארח.

       

      אני מבינה שאצלך חוסר הרצון לארח לא נובע 

      מהקושי שבארגון והכנת הכיבוד והבית,

      אלא מסיבה פנימית יותר.

      משהו פסיכולוגי.

       

      שיהיה לך סופ"ש נעים עם או בלי ארוח ♥ שרי, חוסר הרצון נובע, אכן מבעיה פנימית , החרדה הכרוכה באירוח, חוסר השקט הנפשי.

      ילדיי הבוגרים הנמצאים ב 

      CouchSurfing 

      שזה אירוח הדדי של אנשים מרחבי העולם. וכאשר באים אלינו הביתה חברים שלהם, אין לי כל בעיה. כנראה מפני שרק אחריות האירוח המעשית עלי, והאחריות החברתית, עליהם.

       

       

        4/5/12 13:18:
      אל תכיני כלום לכבודי. כמו במערכון של רבקה מיכאלי ויוסי בנאי, אני אביא את היין ואת תביאי את ג'ורג':-)
        4/5/12 13:11:

      צטט: טלוני 2012-05-04 12:15:34

      מרב, כמו בכל דבר בחיים גם בנושא זה יש צורך באיזון בין נתינה לקבלה.
      אנשים מופנמים בדרך כלל אינם אוהבים שחודרים לפרטיותם, ולכן גם נרתעים מלארח בביתם.
      ואילו להתארח הם אוהבים כי אין זה מאיים עליהם והם מרגישים יותר חופשיים.
      המצב אצלי כמעט הפוך משלך, לא  שאינני אוהבת להתארח, דוקא מאוד אוהבת שמזמינים אותי ונותנים לי להריגש כאורחת.
      אך המצב הוא שמזה כמעט 18 שנים, מאז שעברנו לבית פרטי, אני מארחת ללא הפסק, בחגים, בימי שישי, ארוחות ושמחות, המון טרחה  הוצאות אבל גם שמחה רבה.
      אבל באיזה שהוא מקום זה כבר החלך להתיש ולקומם אותי.
      מדוע כמעט אף פעם לא מזמינים אותי? אנשים אוהבים מאוד לבוא אלינו לגינה ולדשא ולשבת כאן שעות ארוכות, ומעולם לא עולה על דעתם להזמיננו. ודבר כזה הרי לא נעים לשאול?
      לכן בשנתיים האחרונות התחלתי לצמצם את האירוחים ההמוניים לחברים ומשתדלת להזמין רק את ילדי ובני משפחתי הקרובה, כי גם להרגיש פרייארית זאת לא הרגשה נעימה.

      אז כמו שאמרתי יש צורך באיזון.


      שבת שלום!   רוני, את בדיוק האדם אותו אני מחפשת. מה האירוח עשה לך, (אז, לפני שהרגשת פראיירית) מה אהבת במעשה זה?

       

        4/5/12 12:40:

      ורד יקרה.

      אינני שלמה עם חרדת הארוח.

      ברצותי להתגבר עליה,

      אני שואלת

      מדוע אנשים מזמינים להתארח?

      מה האירוח נותן?

        4/5/12 12:38:

      מרב,

      בד"כ יש צורך באיזון בין לארח ולהתארח.

      אני דווקא אוהבת לארח, זה נחמד ונעים,

      בארוח יש נתינה, בזה שאני מזמינה,

      דואגת לכיבוד והגשה וכו'.

      ברור שלארח זו טירחה,

      אבל אני לא "שמחה כשזה נגמר" כאילו שנפל ממני נטל.

      אם הערב עובר בנעימים אז הכל טוב.

       

      להתארח זו הנאה נטו ללא טרחה מוקדמת.

      יותר קל ונוח להתארח מלארח.

       

      אני מבינה שאצלך חוסר הרצון לארח לא נובע 

      מהקושי שבארגון והכנת הכיבוד והבית,

      אלא מסיבה פנימית יותר.

      משהו פסיכולוגי.

       

      שיהיה לך סופ"ש נעים עם או בלי ארוח ♥

        4/5/12 12:15:

      מרב, כמו בכל דבר בחיים גם בנושא זה יש צורך באיזון בין נתינה לקבלה.
      אנשים מופנמים בדרך כלל אינם אוהבים שחודרים לפרטיותם, ולכן גם נרתעים מלארח בביתם.
      ואילו להתארח הם אוהבים כי אין זה מאיים עליהם והם מרגישים יותר חופשיים.
      המצב אצלי כמעט הפוך משלך, לא  שאינני אוהבת להתארח, דוקא מאוד אוהבת שמזמינים אותי ונותנים לי להריגש כאורחת.
      אך המצב הוא שמזה כמעט 18 שנים, מאז שעברנו לבית פרטי, אני מארחת ללא הפסק, בחגים, בימי שישי, ארוחות ושמחות, המון טרחה  הוצאות אבל גם שמחה רבה.
      אבל באיזה שהוא מקום זה כבר החלך להתיש ולקומם אותי.
      מדוע כמעט אף פעם לא מזמינים אותי? אנשים אוהבים מאוד לבוא אלינו לגינה ולדשא ולשבת כאן שעות ארוכות, ומעולם לא עולה על דעתם להזמיננו. ודבר כזה הרי לא נעים לשאול?
      לכן בשנתיים האחרונות התחלתי לצמצם את האירוחים ההמוניים לחברים ומשתדלת להזמין רק את ילדי ובני משפחתי הקרובה, כי גם להרגיש פרייארית זאת לא הרגשה נעימה.

      אז כמו שאמרתי יש צורך באיזון.


      שבת שלום!

        4/5/12 12:07:
      אף אחד לא מושלם. נקודה. לכולנו חסרונות ו"שיגעונות". המעניין שאת לא אוהבת לארח, אך בכל זאת מזמינה אנשים להתארח אצלך. אינך חייבת להרבות בהזמנות אם זה גורם לך אי נוחות. גם אפשר להיפגש לעתים במקום ניטרלי כמו בבית קפה.
        4/5/12 11:37:

      צטט: yonbir 2012-05-04 10:17:18

      גם אני לוקה בחסר.

      מאוד אוהב להזמין, אבל שמח עוד יותר כשהכל נגמר...

       Nobody is perfect

      יונתן,  להזמין זה כייף, זה בא מהלב. הבעיה אצלי זו ההענות להזמנה.

        4/5/12 11:33:

      צטט: יובלש 2012-05-04 09:54:08

      אולי את מרגישה שביתך הוא מבצרך והאורחים חודרים למבצר.

      יש בזה משהו, יובלש.

        4/5/12 10:17:

      גם אני לוקה בחסר.

      מאוד אוהב להזמין, אבל שמח עוד יותר כשהכל נגמר...

      Nobody is perfect

        4/5/12 09:54:
      אולי את מרגישה שביתך הוא מבצרך והאורחים חודרים למבצר.

      תגיות

      ארכיון

      פרופיל

      מרב 1956
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין