כותרות TheMarker >
    ';

    הקרן הישראלית לקולנוע בשליחות חוץ

    Lars and The Real Girl*** I am Legend ***Margot at The Wedding ***Michael Clayton

    4 תגובות   יום שבת, 22/12/07, 00:58

    לכבוד הקריסמס, החג מספר אחד בארצות המערב, הכל מתקשט ואפשר להתחיל לסכם את עונת הקולנוע שעברה עלינו ביעף. השנה בציר מאכזב, נוסחתי- פוליטי שבא על חשבון עבודה קולנועית רצינית באמת ואפילו בקטגוריית הבידור הטהור הבציר מאכזב. סרטים כמו Rendition ו Lions for Lambs הסתמכו יותר מדי על המסר הפוליטי ואכזבו על המסך ובקופות.

     

    הנה סקירה קצרה של הסרטים שלא הספקתי להרחיב עליהם:

     

    Lars and the Real Girl

    למיטבי לכת וצרכני קולנוע כפייתיים כמוני או חובבי קולנוע אומנותי- ייחודי, הסרט מומלץ.

    לכל מי שסף הסבלנות שלו נמוך במיוחד- יש לציין שהסרט מעט איטי, בייחוד בהתחלה.

     

    ריאן גוסלינג הולך לקבל מועמדות שניה לאוסקר (הראשונה היתה על עבודה מבריקה וכריזמטת ב Half Nelson) על הופעה עוצרת נשימה כצעיר בעל קשיים חברתיים- רגשיים על גבול האוטיזם המתגורר בעיירה קטנה וקפואה. הצעיר, המתגורר בסמוך לאחיו המנסה להתגבר על הבדידות, מזמין דרך האינטרנט את החברה שלו.

     

    על מנת לא לקלקל את העלילה, אגיד רק שמדובר בדרמה לא שגרתית מחממת לב, הבוחנת את היחס אל הצעיר במעגל המשפחתי, החברתי- קולגיאלי, והקהילתי. היכולת המדהימה שגוסלינג מצליח להפיק מעצמו ולהכנס בצורה טוטאלית לדמויות שונות לחלוטין ובחן, כובשת לחלוטין ומאפשרת טיפול בחומרים לא קלים.

     

    Margot at The Wedding

    סרט אינדי קטן בו משתתפים שחקנים כדוגמת ניקול קידמן וג'ק בלאק, שלמרות הפוטנציאל והיכולות של המשתתפים ואנסמבל השחקנים המכובד, מאבד גובה ולבסוף מאכזב, בייחוד הודות לתסריט ובימוי בעייתי.

    לקראת סוף הסרט אתה מבין שמרבית הדמויות הן בעצם וריאציה על אחת משתי הדמויות: הילד המתבונן ביחסים המשפחתיים ובייחוד באימו, או האם (ניקול קידמן) שהיא בקצרה, אישה מצליחה המרוכזת בעצמה ובצרכיה ולמעשה התרשלה בתפקידה כאם. הסרט מתחיל בביקור של אם ובנה לרגל חתונת האחות של האם. מכאן מתחילים להציג מערכות יחסים עכורות ולא מתפקדות בכל הרבדים: יחסי אחיות, הורים- ילדים, שכנים, בני זוג ואף יחסיהם של נואפים. למרות הפוטנציאל, העלילה אינה מתרוממת, הסרט מתמשך ללא התפתחות של הדמויות שמתחילות להשמע ולהתנהג מאוד דומה כאמור לשני אבות הטיפוס. בסוף הסרט, התחושה היא שאתה סתם מציץ לחיים של אנשים עם הרבה בעיות, אבל לא כל כך מעניינים, בלי עלילה קולנועית או תסריט, אלא פשוט רישום של מישהו אודות קורותיו וקורות משפחתו.

     

    לוותר.

     

     Michael Clayton

    ****

     סרט טוב, אנסמבל משובח של שחקנים שנותנים הופעות מדוייקות ואמינות. העלילה המושקעת והבימוי המצויין הופכים את הסרט לאחד הטובים השנה (מעיד לא פחות על השנה הדלה). למרות שג'ורג' קלוני בתפקיד הראשי, שחקני המשנה הרבים מניעים את העלילה לא פחות ממנו ועוזרים להקפיץ את החוויה הקולנועית למדרגה אחת יותר גבוהה.

     

    קלוני מגלם עורך דין מהסוג השיפוצניקי (fixer) שהמוניטין שלו מתבסס יותר על יכולתו ליצור קשרים במקומות שונים יותר מיכולותיו כליטגטור מסתבך בחובות ובפרשיה שבמהלכה מוצא את מותו פרקליט אחר שאחראי על תביעת נזיקין כבדת משקל.

    חבל להתלבט, הסרט מצויין וראוי לצפיה הן לחובבי הקולנוע במשקל כבד והן לאלה שלא יספיקו לראות יותר מחמישה סרטים השנה. זה אחד הסרטים הראויים השנה.

     

    I am Legend

    ויל סמית' קיבל בסרט זה שתי החלטות אמיצות. האחת היא לקחת על עצמו כמעט סרט שלם. הוא מכבב בחלק ניכר מהסרט לבדו (לצידו כלבה חביבה). על ההחלטה השניה אני לא יכולה להרחיב מילים בלי לקלקל את העלילה, אבל גם היא אמיצה, יוצאת דופן בייחוד בקולנוע האמריקאי, מהווה התפתחות בדמות הגיבור בכלל, והתפתחות מעניינת במיוחד בז'אנר המדע בדיוני.

    הסרט מתחיל בימינו כשויל סמית מתבונן בתוכנית הבוקר שבה חוקרת מספרת בתוכנית הבוקר למאט לאוור, שהיא מצאה ככל הנראה את הדרך לרפא סרטן באמצעות והחדרה של נגיף תוקפני שעבר הנדסה גנטית. בשלב שבו היא מרואיינת היא מספרת שעשרת אלפים איש החלימו ממחלת הסרטן בדרך זו.

     

    הסצינה הבאה קופצת בזמן 3 שנים קדימה כשבצילומים מרהיבים (או עבודת מחשב הכי טובה שראיתי עד היום) רואים את רחובות ניו יורק המוכרים כשהם שוממים, הצמחיה "עולה על גדותיה", השקט והדממה המפלחים את האויר מזכירים שעת ערב בסוף שבוע בקיבוץ יותר מכל עיר תוססת באמריקה. בשלב זה אתה מבין שויל סמית' הוא הניצול היחיד הנראה לעין, מסתובב ברחובות עם הכלבה שלו ועם נשק, דוהר במכוניתו ומחפש.

     

    הסרט עשוי בצורה מאוד מרשימה. הצילום/ עבודת המחשב, שמותירים אותך פעורי פה אין לי דרך להסביר עד כמה הדברים מומחשים בצורה אמיתית ומדוייקת. התחושה המטרידה שאתה מסתובב איתה אחרי שהסרט נגמר, ממחישה עד כמה המוח מאמין למה שהוא ראה.

     

    קטעים מסויימים מזכירים מראות מן השואה, של אנשים מבוהלים וממהרים במעילים כבדים, מגיעים לרציף ונפרדים מבני משפחותיהם, עוזבים את ביתם, עוברים סלקציה.

     

    למרות שהסרט הוא בקטגוריה של מדע בדיוני/ אקשן הסוגיות שהסרט נוגע בהן כבדות משקל ולמרות שאין יכולת לגעת בהן לעומק, הסרט מותיר אותך עם תחושה כבדה משהו ולהפוך בשאלות שהוא מעלה: החל מהנדסה גנטית, עתיד האנושות, יכולת ההתמודדות של בן אדם במצבים של בדידות ואסון, ונפש שבורה כשדווקא יש תקווה.

    בניגוד לSunshine בכיכובו של קיליאן מרפי המבריק שגם הוא סרט מדע בדיוני, אבל מתמודד בצורה עמוקה ומשובחת, I am Legend מציג בפניך את הדברים, מצלם אותם ובוחר בדרך של תיעוד יותר מדיון.

    אם אתם מחפשים סרט אקשן קליל ועשוי היטב, הסרט הזה כבד יותר, אם כי עשוי כהלכה, ומעלה סוגיות מעניינות. במקום תחושת קטרזיס כיפית, תצאו מהסרט הזה יותר מוטרדים, אבל גם תחשבו יותר על מה שראיתם.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/07 23:20:

      תודה.

      לכי למייקל קלייטון וכשתחזרי, ספרי מה היתה התרשמותך. מעניין אותי מה את חושבת על הסרט.

        23/12/07 13:11:
      תודה, התלבטתי אם ללכת למייקל קלייטון, עכשיו נראה לי שאני אלך.
        22/12/07 01:34:
      בבקשה. היום אני הולכת לעוד אחד (Juno).
        22/12/07 01:24:
      תודה, הוספתי לרשימה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הקרן הישראלית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין