הציבור הישראלי עמד השבוע בפני אחד המבתנים הקשים שאזרחי מדינה דמוקרטית כל שהיא נתקל בהם מעולם. שיחרורו של המסייע לרוצח ראש הממשלה המנוח .יצחק רבין ז"ל חגי עמיר שיוצא לחופשי מכלאו עם תום ריצוי תקופת העונש.

הויכוח שניטש בין חוגים שונים מן המפה הפוליטית על עצם השחרור היה בו כדי להמחיש את סבך הרגשות שנקלעו אליו התושבים וחידד שוב את ההבדלים והדעות השונות בנושא.

דברים אחדים שניתן לאומרם בכל זאת לדעתי. הרעיון של אירוחו של חגי אצל משפחות בשומרון אין לו מקום וצורך . כי כל ארוח כזה מטיל כתם על הישוב  .ובמקרה זה "שבי שומרון" אף כי משפחות רבות היו מתנגדות לאירוח כזה בישובם. אם חיו נשאלים. לכן יש לומר כי המועצה האיזורית שומרון טעתה בגדול בעצם התרת אירוח כזה ב"שבי שומרון". ולדעתי עובדה זו לבדה חרצה את דינו של הישוב הותיק הזה ורק הוסיפה מניעים לפירוקו בעתיד. ואיך נוהגים לומר "ימים יגידו"

ענין אחר אותו רציתי להעלות בהזדמנות זו הוא הטעון לקולת העונש שנגזר על האח המסייע. כאן ברצוני לציין רק מילים ספורות לצד הזה של סיוע .יש בארצינו אנשים נשואי פנים בעלי תפקידים ראשוניים במעלה. שעשו לרבין המנוח את המוות "טיפין טיפין" ולאורך כל ימי חייו  וכיום תוכל לראותם בשורה הראשונה של המטיפים לנו להתנהגות אזרחית טובה .ולא אוסיף.