רוצה ילדים, אבל לא עכשיו. גם לא מחר... אבל מה, השעון דופק...

הביציות שלי שואלות כבר הלו, מה קורה? אנחנו הולכות ומתמעטות פה גברת.

אולי אנסה לשכנע אותן שאני בכלל בת 19, שימסרו גם לרחם בדרך שימתין בסבלנות

מה הוא לחוץ? מה קרה? אני עדיין לא מוכנה... ביציות יקרות, אפשר לקבל דחייה?

מתעקשות החוצפניות, בטח רוצות כבר איזה זרעון חתיך שיפריח את השממה. משעמם.

אבל זו אשליה בנות. אני לא באמת בת 31. מה, לא רואים עליי?

טוב, לא הולך. אני מניחה שאצטרך להתעמת בקרוב מול העובדה שהגיע הזמן לבדוק

את זמני הביוץ ויאללה לעבודה...

אבל לא בא לי על זה בכלל... לא בוער בי... לא מוכנה להיכנע ללחצי השעון, לא מוכנה להיכנע

ללחצי החברה ולא ללחצי אימי (בגילך כבר הייתי עם שני ילדים).

כשהדיון עולה עם האיש שלי אני מציתה סיגריות בקצב שארדן היה חוטף התקף לב רק מלשבת לידי.  היה קונס אותי על שאני מזהמת את התינוק בפוטנציה באויר מעושן.

ברור שהשלב הבא של הילד קקי הזה יהיה להשתלט לנו גם על הרחם, על הראש ועל הרגלי

יחסי המין שלנו. כנראה שאימא שלו לא הניקה אותו מספיק. החליט לינוק לנו את החיים.

טוב, סטיתי קצת מהנושא. חזרה אליו... עכשיו כשהדיון עולה אני יודעת בדיוק מה אצטרך

לעשות כשנתכנן הבאת עולל לעולמנו.

אצטרך להפסיק לעשן עוד הרבה לפני שאיכנס להיריון שחלילה התינוק שלנו לא יתבלבל

ויחשוב שאולי בכלל הגיע לכלא 6. עשן בכל מקום... אפשר להתבלבל.

אצטרך לאכול נכון ומסודר. בתור אחת שיכולה להסתדר על שקית במבה, 3 כוסות קפה

ועוגה זה קצת בעייתי. אז לשנות הרגלי אכילה יהיה חובה. 

אצטרך להירגע ולהפסיק להתעצבן. בטח על כל אותם דברים שאין באפשרותי לשנות.

אז זה אומר לא לראות חדשות, לא לקרוא עיתונים וכנראה גם לא לצאת בכלל מהבית.

מעצבן שם בחוץ... אז בקיצור לשבת בכלא ועוד בלי סיגריה.

אצטרך לישון בשעות נורמליות. לחלום על סיגריה גם אסור.

אצטרך לשתות הרבה, לא להתאמץ ולא לצעוק יותר מדיי על האיש שלי למרות ההורמונים.

בקיצור, לשנות את החיים שלי מקצה לקצה. שלום חיים ברוכים הבאים ילדים.

אלוהים, לא יכולת לעשות את זה קצת יותר קל? למה כל הבלאגן הזה?

שלא לדבר על הלידה עצמה 'בצער תלדי בנים' קודם כל למה בנים? רוצה בת...

שנית, למה בצער? אי אפשר ככה בכיף? שיחליק לו החוצה כחמאה על מחבת?

לא יכולת לשחרר איזה גז צחוק טבעי במהלך הצירים? משהו להכניס אותנו לאוירה טובה.

הרי זה ברור שאני אתפוס את המרדים מהשערות ואחריש את אוזנו 'אפידורל. עכשיווווו.'

אתפוס את בעלי מהשערות ואתלוש לו אותן אחת אחת.

בכלל, מעדיפה לא לחשוב על רגעים אלה. מהסיפורים ששמעתי אפשר למלא סרטי אימה.

הביציות והשחלות שלי יכולות לקפוץ... אני הבוס. והבוס רוצה עוד קצת זמן...

אפשר לעצור את השעון? להוציא כרטיס אדום? ארכה? מחצית? פנדל? משהו...

טוב, בינתיים אין גול, הבקעה, סטרייק, בול פגיעה. בינתיים הדיון נעצר עד לפעם הבאה.

מה שבטוח, השופט בן זונה...