רזי ברקאי שאל אותי: "נגיד שאתה חבר כנסת, מה הדבר הראשון, הכי דחוף שתרצה לעשות?"

תשובתי היתה, שתמיד כששואלים אותי את השאלה הזאת, אני עונה שכל התחלואים שלנו מתחילים מהחינוך. אבל הבעיה הכי אקוטית שמורידה אותנו לנקודת שפל גדולה היא אי הטיפול... בשלום, קרי בסכסוך הישראלי- פלסטיני - שמזניחים אותו ומביאים אותו למצב בלתי הפיך.
זו חבילה שאנחנו צריכים להיפרד ממנה ומהר, משום שהיא עולה לחברה, לכלכלה הישראלית ולמעמד שלטון החוק, מחיר כבד ביותר.
יש קשר בלתי ניתן לניתוק בין הדברים. אני נזכר בימיו של רבין ב-1992 כאשר היתה קורלציה מובהקת בין המעמד הבינלאומי של ישראל לבין החתירה לשלום והמצב הכלכלי המצוין ששרר אז ושלא היה כמותו מאז. טיפול בסכסוך הישראלי פלסטיני יביא לפריחה ולשגשוג כלכליים. כרגע, אנחנו מאבדים את זה ובענק.

אני סבור שסדר היום החברתי של מפלגת העבודה הינו חשוב ביותר, ושאיכות הקיום שלנו לא פחות חשובה מהאיום על הקיום שלנו. יחד עם זאת, אני בטוח שמצבה של ישראל יהיה בכי רע, כל עוד הפצע הפלסטיני ימשיך לדמם אותנו ואת כל הסביבה הגיאופוליטית שבה אנו נתונים.
מצבה של ישראל יהיה בכי רע, כל עוד המשך השליטה האגרסיבית (מטבעה של מציאות כזו) על עם אחר תמשיך לזהם את מהותנו ואת תדמיתנו, כמדינה דמוקרטית ושומרת חוק ומשפט מקומי ובינלאומי בעיני העולם החופשי.
מצבה של ישראל יהיה בכי רע, כל עוד מיעוט של מתנחלים, שאינם בתוך הקונצנזוס הכללי של גושי ההתיישבות, 'יכשכש' בזנבה של ממשלת ישראל , והמדינה, בתפיסתה המשיחית תהפוך אותנו, אזרחי החברה הישראלית לחמור עליו הם רוכבים. מצבה של ישראל יהיה בכי רע, כל עוד תמשיך הממשלה הזו לשפוך סכומי עתק בשטחים, על כבישים חסרי תוחלת ואבטחה עתירת משאבים על כל התנחלות קיקיונית. כל עוד ממשלת ישראל ממשיכה בדרכה זו, ימשיך כל הקשב גם הפנימי להישאב למקומות הללו, והבעיה העצומה הזו תמשיך לשמש עילה לסכסוך מתמשך עם שכנותינו. גם עם אלה שעמן כבר השגנו שלום שעלה בדם רב של מיטב בנינו.

אנחנו מדינה חזקה ועוצמתית מבחינת היכולת הצבאית והביטחונית להתמודד מול כל איום קרוב במזרח- התיכון , אנחנו יכולים אם כן, להרשות לעצמנו את הסיכוי והסיכון ולהחזיר כמה חלקות אדמה תמורת התקווה לפתרון המורסה הזו ,שתניב בחזרה את המתנה האדירה שהציעה לנו היזמה הסעודית, דהיינו שלום עם כל או עם מרבית מדינות ערב. שערו בנפשכם איזה שינוי כלכלי וחברתי זה יניב, שלא לדבר על מערכת יחסינו עם אזרחנו ערביי מדינת ישראל. הקשיבו לשמעון פרס כשמדבר על זה, והקשיבו לרובי ריבלין שרוצה מדינה אחת לשני עמים, ותבחרו.

לפרטים נוספים, אתם מוזמנים לבקר בפייסבוק, של ניצב בדימוס, משה מזרחי:                                   http://www.facebook.com/moshe.nitzav

 או לבקר באתר הרשמי בכתובת : http://www.moshemizrahi.org.il/