כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    4-5 מאי - הללויה - פוסט מלא אמונה

    8 תגובות   יום שבת, 5/5/12, 21:47

      4 במאי בבוקר. עומד מחוץ לאכסניה בנאחרה.  לידי שני פולנים. אני מברך אותם בג'ין דוברה (בוקר טוב, שזה כל הפולנית שלי) ואחד מהם מתלהב התלהבות גדולה על החבר החדש מישראל.  כריסטיאן הוא כומר פולני שאמור להגיע ביוני ללימודי כתבי קודש באיזה מנזר בירושלים.  מאז, בכל פעם שאנחנו נפגשים יש קריאות רמות וחבוקים הדדיים.  כל פעם שהוא רואה אותי מרחוק הוא קורא בעברית "אדוני גדול"  ואני מלמד אותו להגיד "אלהים"
    אני יוצא לדרך עם תמרה ובריגיטה.  יש להן קצב רצחני.  מתקדמים מהר מהר ועוקפים כל מיני שיצאו לפנינו. מין רוד ראנר וקויוטי.  סה"כ זה לא נורא כי הנופים, אמנם יפים, אבל לא משהו מרגש.  כבר ראינו ירוק הרבה ימים, אז עוד יום.  ההליכה גם היא לא מאד קשה.  קצת עליות, קצת ירידות,  הרבה שבילי סבירים והרבה שבילים עם בוץ.  היעד הראשון, סאנטו דומינגו דה לה קלצאדה, מושג בסביבות 1200 בצהרים.  מוקדם מידי בכדי לסגור יום.

    סנטו דומינגו היא עיירה יפה ומתויירת ולקתדרלה יש  סיפור.  הקדוש סנטו דומינגו הוא אחד מה"שומרים" על העולים לרגל והוא עשה רבות לטובתם בשנים בהן חי (משהו בימי הביניים - לא זוכר מתי).  יום אחד, אחד העולים לרגל נידון שלא בצדק למוות.  העלו אותו על הגרדום, אבל הקדוש סנטו דומינגו החזיק אותו על כתפיו כדי שלא ימות.  הוריו של האומלל החליטו להגיע ולדבר על ליבו של השופט.  הגיעו לבית השופט, שבדיוק היה באמצע ארוחה וביקשו רחמים על בנם. השופט  אכל עוף. "הבן שלכם מת", כך השופט, "בדיוק כמו העוף הזה על הצלחת".  כמובן שבו ברגע העוף קם מהצלחת, קרקר וחזר לחיות וכך גם בנם של השניים חזר להוריו.
    אגדה, אגדה, אבל עד היום, בלב הקתדרלה המקומית, מפוארת מאד, יש מקום שבו חי לו תרנגול גדול ומקרקר.  הייתי בפנים והבחור אכן קורא בקול באמצע הקתדרלה לשמחת המבקרים שרואים בזה מזל וברכה.  לא מתווכח עם אמונה.  בטח לא ביום כזה.

    כאמור הגענו מוקדם מידי וממשיכים לעיירה הבאה.  גראניון.  כבר סיפרתי לכם על עיירות כלום ושומדבר.  זו למעשה עד אחת, אבל כאן יש בכל זאת סיפור מיוחד.  מאחרי הכנסיה הגדולה והעתיקה נמצאת האכסניה.  חלק אינטגרלי ממבנה הכנסיה.  נכנסים בפתח צר, קירות עבים, עולים למעלה וכאן מקבלים את פנינו תומס מקנדה ומרגרטה משוויץ.  שני מתנדבים שמעבירים שבועיים באכסניה לטיפול בעולים לרגל.
    הכללים כאלה:  ישנים על מזרונים על הרצפה.  שעה 1900  מיסה בכסניה (לא חובה), שעה 2000 ארוחת ערב משותפת באכסניה, כולם עוזרים לערוך שולחנות, לבשל ולנקות אחרי, 2130 תפילת לילה (שוב לא חובה) 2230 שינה.  0630 השכמה ו-0730 ארוחת בוקר קלה.  הכל בחינם, תרומות מקבלות בברכה.

    מחליטים שזה מיוחד ונשארים.  לינה אכן באולם גדול כולם ביחד.

    תומס, שלבוש כמו מדריך בצופים, תופס אותי בצד ומספר לי סיפור:  כל הדרך לסנטיאגו רצופה בחיצים צהובים שמסמנים את הדרך (נוסף על הקונכיה המפורסמת, כל הדרך, כולה, מסומנת בחיצים צהובים).  אכן, החיצים נמצאים על מדרכות, אבני שפה, על עמודי תמרורים ורמזורים, קירות בתים ואיפה שרק יש ספק לאן לפנות, העין מחפשת ומוצאת חץ צהוב.  את החיצים  צייר/סימן בשנות השמונים של המאה העשרים כומר בשם אלישע מסיבריירו.  אלישע, כך תומס, רצה להחזיר את מסורת העליה לרגל לסנטיאגו ורצה להקל על הצליינים. זה היה שנים אחדות אחרי תום משטר פראנקו ואלישע חשב להחזיר את ספרד לגדולתה.  הוא ביקש מהרשויות וקיבל שאריות של צבעי סימון כבישים בצהוב (נשאר צהוב במחסן או משהו כזה) והתחיל לסמן את כל הדרך. גם היום, כ-30 שנה אח"כ חלק מהחיצים הם סימונים אורגילניים של הכומר אלישע מסבריירו. כשבאחת הפעמים, המשטרה עצרה אותו ושאלה למעשיו הוא ענה: אני מכין את ספרד לפלישה הבאה , פלישת הצליינים.  אכן, מאז עלה מספר הצליינים משמעותית וכיום יש למעלה מ-100,000 בשנה רגילה (יש שנים מיוחדות בהן המספר עולה).

    1900 והחברה הולכים למיסה.  אני מצטרף. זו העם הראשונה שאני במיסה.  בכנסיה העתיקה כ  70-80 איש מהם כ-30 חברה מהאכסניה. אני כמובן מדלג  על לחם הקודש, אבל כשהכומר מזמין את כולם להתכנס לברכה לעולים לרגל לסנטיאגו אני נעמד עם החברה בשורה ומקבל את הברכה כמו כולם.

    הולכים לארוחת ערב.  כל החברה, עכשיו זה כבר כ-40 עוזרים לערוך, לסדר שולחנות ולהכין את האוכל.  מתחילים בארוחה, לא לפני תפילת הודיה קצרה בכמה שפות.
    האוכל פשוט אבל טוב.  סלט מתובל היטב, וקדירה גדולה עם תבשיל גרגרי חומוס עם נקניק, בשר ועוד ירקות ותבלינים.  לקינוח - עוגה שאפו במיוחד ליום ההולדת של אחד החברה.  רק שבטעות כתבו על העוגה מזל טוב להנס-יורגן ולבחור בכלל קוראים נילס.  כולם צוחקים.

    אחרי העוגה תומס מתחיל בשירת הללויה וכולם מצטרפים.  תומס שר באנגלית ואחריו הספרדים שרים ספרדית.  הצרפתים משיבים בשאנסון, וכך היווני ביוונית, נילס הדני בדנית ומתישהו פונים אלי ואני נותן "הבה נגילה" חגיגי. כולם מצטרפים. כך זה נמשך עוד זמן רב.

    הולכים לקאפלה לתפילת לילה. אחרי הטקסטים האובליגטורים יש טכס בו מעבירים נר מיד ליד וכל אחד מברך בשפתו.  אני במקרה האחרון. אחד לפני זה הבחור היווני שמשתפך באנגלית: "אני כאן כי הייתי פחדן.  הייתי בכח משלוח של האו"ם באפריקה ונטשתי 40 ילדים למוות". משתררת דממה. עכשיו תורי. אני בעברית: "אלהי אברהם, יצחק ויעקב, תודה על הכח שנתת לנו להגיע לכאן. ברך את העולים לרגל בבריאות, אחווה ושלום" ומתרגם לאנגלית.  עכשיו תור כל אחד ואחד לברך ברכה אישית את האיש שנמצא משמאלו. עוד חיבוק ללילה טב בין כל החברים ולמיטות.

    היום ממשיכים.  קר, רוחות חזקות ודרך "רגילה"  בלי סיפורים מיוחדים.  אני נפרד בדרך מבריגיטה ותמרה אתן הלכתי ביומיים האחרונים וממשיך לבד.  מגיע לעיירה שרציתי -  טוסאנטוס, די רטוב מגשם פתאומי ונכנס לאכסניה. שוב אותו סיפור - תפילות, שינה על הרצפה, הכנת אוכל עצמאית. השמש יוצאת וגם אני. חוויה חד פעמית מאבדת מטעמה יומיים ברציפות.
    ממשיך עוד כ-3 ק"מ לעיירה הבאה.  בדרך תופס אותי שטפון. כולה 10-15 דק' אבל אני נרטב כולי.  בסוף אני מוצא מקום קטן חמוד נקי ומקסים. מקלחת טובה, מכונת כביסה ומייבש. אין לי מושג איך קוראים למקום, אבל מה זה משנה.

    בואןקמינו

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/12 05:21:
      מלהיב.צעדתי לאחור לקרוא את שעבר.
        7/5/12 16:26:
      מעניין. חוויה אנושית יוצאת דופן
        6/5/12 19:18:
      ראיי עכשיו שלט - עוד 518 קמ לסנטיאגו. תוסיפו על זה בערך 100 ל"קצה העולם"
        6/5/12 17:54:
      העיקר החווית שבדרך
        6/5/12 15:11:
      עשיתי בסביבות 270 ק"מ. עוד איזה 650 לפני. מתקדמים :-)
        6/5/12 12:55:
      נשמע טוב, מצפה להמשך..
        6/5/12 07:58:
      מרתק. כמה קילומטר כבר עשית?
        5/5/12 22:44:
      עונג גדול. העברת החוויה, הכתיבה, מרגיש ממש שם. אולי יום אחד

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אופ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין