"גבולות החיים הם מעשי ידיו של האני"

תמיד אומרים שליכולת של האדם אין גבול, לאן שאנחנו רוצים להגיע אנחנו נגיע. אבל תמיד אומרים את המשפט אהההה עד פה יש גבול. אז גבולות זה בהחלט דבר חיוני וחיובי אך ורק בחינוך ילדים, גבולות זה דבר מאוד לא פרקטי במטרות שלנו ובשאיפותינו. אפשר לפרש גבול בשני דרכים: האחת, גבול של התנהגות, אנחנו מוכנים לסבול התנהגות מסויימת של אדם עד גבול מסויים וזה בסדר גמור לכל אחד יש את הפתיל שלו ואת הגישה של איך הוא חושב שצריך להתנהג לידו ואליו. השנייה, הן הגבולות שאנחנו שמים לעצמנו במודעות לגבי השאלה לאן אנחנו יכולים להגיע בחיינו, פה בהחלט חברים אין גבול.

עצרו את השעון, את יום העבודה העמוס הנופל על כתפינו וקחו לכם כמה רגעים לחשיבה לאן אני רוצה להגיע ואז תראו שבלי כוונה מראש ובלי לשים לב אל המקום שאתם הכי רוצים להיות בו פתאום אתם מתחילים לשים גבולות. פתאום אתם אומרים לעצמכם "לא אין סיכוי", "זה ממש רחוק ממני פרה פרה". אז זהו שלא!. אנחנו צריכים להיות מאוד מודעים לאן אנחנו שואפים, אנחנו צריכים להיות מאוד חיובים ומאמינים כדי להגיע למקום שאנחנו שואפים, אנחנו בעיקר צריכים לדעת שאין גבול ליכולות שלנו, לחלומות שלנו ולחיים שלנו.

השתמשו בכוח שניתן לכם, השתמשו במודעות וזיכרו שהגבולות הפנימיים נקבעים על ידי האני שלכם, אתם אחראים לכך. מלחיץ אה? מלחיץ לדעת פתאום שיש לנו שליטה בחיינו, ואין זה גורלנו ואין זה החברים שמשפיעים עלינו. אני נמצאת איפה שאני נמצאת כי ככה אני גרמתי לעצמי להיות. אתם אחראים על החיים שלכם ורק אתם, בדיוק כמו שאתם אחראים על הגבולות שלכם רק אתם...