כשחזרתי בין שדות שבעמק ופריחת הדגן ריח הדשן וחום של מדבר נגעתי שנית בדרכי השונה בלובן טוהר דמותך הרכה החולמת באושר כפרח נפתח עם שקט היופי שכרון המרחב
ואז כשחזרתי הוצאתי אי שם את ספר שירי הגיגי ושברי והבנתי שנית בדרכי השונה הנסתרת מדעת את עומק החום עם יצר הדעת בפגישה לא פגישה של בטון מזויין בעיר מזויינת בזמן ללא זמן
ואז כשחזרתי חיזרתי שנית הילה לגופך רעדה לריחך בעמק פורח בחום של מדבר עם שקט הסלע סביב בית שאן |