Flower Power
אני וגם לעיתים מלחמתי בדימויים ובקלישאות.
מדי פעם אכתוב ביקורות בגוֹנזוֹאִית ואעלה ציטוטים נבחרים למען הקוּלטוּרה.
פוסטים אחרונים
- גמילה מכדורים נגד דיכאון 2 17/10/18
- לכתוב 19/10/17
- עניינים של היום יום וקצת פילוסופיה 26/9/17
- ליל האירוע 18/9/17
- גמילה מכדורים נגד דיכאון 13/6/17
- על ההזדקנות 27/2/17
פוסטים פופולאריים
-
על ההזדקנות
27/2/17 | 726909 צפיות
-
גמילה מכדורים נגד דיכאון
13/6/17 | 4341 צפיות
-
מתי נעשיתי אישה?
4/8/15 | 1954 צפיות
-
וְאֶחְדַּל
8/2/14 | 1118 צפיות
-
2 מראות בוקר
24/9/13 | 1327 צפיות
-
מאמי
30/5/11 | 1329 צפיות
0
תרבות הפארקים
|
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ומה עם המרכז שאף פעם לא הצליח להיות חסין משטויות שמגיעות ממקום שהם מרכז והמרכז שלנו לעומתם פריפרייה...אני צופה בתכניות אוכל קנדיות בערוץ הצרפתי TV5 וכל שטות שם מיד מופיעה אצלנו: למשל ארטיקים גורמה וכל הקאפקייפס המטופשים שבכלל לא מתאימים למזג אויר ים תיכוני במקום איזה דוכן שווארמה טוב שניתן לסמוך עליו בשעות קשות :-)
אגב, אני עזבתי את באר-שבע לפני שנים רבות אבל עדיין מרגישה באר-שבעית.
ועוד אגב, כשאני נוסעת לשם אני לא יודעת איפה לאכול אשמח להמלצה אם אתה מכיר או שמעת.
אתה צודק.
ומתי בן גוריון הגיע לשם?
שלא נותר לו כוח לשנות דבר... עניינים כרגיל
לא יודעת מתי למדת שם. אף שכונה לא התפתחה. מה שקרה הוא שבשנות ה90 אריק שרון היה שר הבינוי והיתה תנופת בנייה בבאר שבע, כולם קנו בתים חדשים והשכונות הישנות התרוקנו והתמלאו באוכלוסיה חלשה יותר.
השכונות החדשות נבנו מסביב למרכזי החינוך והתרבות ועד היום הן די מנותקות.
בתל-אביב רק שכונות בעלות ערך נדל"ני כמו נווה צדק שקרובה לים התפתחו, בעצם רק נווה צדק התפתחה. עג'מי היא כמו ברזיל עניים מאד לצד עשירים מופלגים, הכרם לא ממש ממריא, פלורנטין בקיפאון. לגבי תשתיות בתל-אביב: עם כל הביקורת לחולדאי בשכונה שלי (דרום צפון תל אביב לפי הגדרה) הוקמו הרבה גני ילדים בשל מצוקה.
אתה צודק! המדינה תמיד התייחסה לדרום כמו אל מחסן או מרפסת מוזנחת שאפשר לדחוף לשם את כל מה שלא רוצים להתעסק איתו: פסולת כימית, זבל, קרינה גרעינית, משתפ"ים, בית כלא, שטחי אש, בסיסי תחזוקה ותובלה.
יש לי רעיון לממשלה: למה לא לעשות שם שטחי קבורה? במרכז יש מצוקה ובדרום יש המון שטח שאפשר להשאיר אותו בתור שטח.
שום דבר "חי" או חיובי לא הקימו שם. חוץ מבן גוריון בטח אף אחד גם לא מצטער.
למדתי בבאר שבע, יש שכונות שהתקדמו ויש כאלה שנותרו כמו שהיו. גם בתל אביב המצב דומה. למזלנו התשתיות התרבותיות של פעם נותנות מענה.
חשוב לי מאד לא להעליב אותך :-)
איפה בדיוק את רואה שדיברתי על רעב?
לא דיברתי על סיבה ותוצאה אלא על נסיבות, על מצב חברתי-כלכלי-תרבותי שמביא לאיבוד ערכים.
ניקיון, סדר ושקט זה ערך.
התחשבות באחרים זה ערך.
כיבוד מבוגרים זה ערך.
אם מזלזלים בכל אלה, מהר מאד גם חיי אדם מאבדים מן הערך. ברחובות הם שווים 100 ש"ח, למשל.
הטענה שלי: כשאתה מרגיש חסר-ערך ודפוק אתה לא מעריך שום דבר אחר ולא מכבד שום דבר, אין לך אמון בחברה ובחוקים שלה.
זה נכון. לעשירים יש אלימות משלהם, לא בהכרח חייבים לדקור מישהו כדי לחסל אותו.
לפני כמה ימים עברתי בשאול המלך ליד המגדל החדש שצמח שם. ג'יפ אימתני חנה על המדרכה עם תו של נכה, לידו נכה אמיתי אבל לא בעל הג'יפ, שיושב שם ומפגין על כיסא פלסטיק עם בלון חמצן וכאמור המגדל המפואר עם הלובי הענק שבתוכו רהיטים שלעולם לא יהיו לי ולשכמותי. באחת הקומות גר הבעלים של גלריה ליטבק ושל תעשיית ניצול נשים ממזרח אירופה. וחשבתי לעצמי: על 10 מטר מרובע הבדלים כל-כך גדולים זו פצצת זמן מתקתקת.
אין שום מוסריות.
אה, וגם אני הייתי שם. המעמד הבינוני מה שנקרא שהעשירים בזים לו והעניים שונאים אותו. את העשירים הם מעריצים ומכבדים.
המדינה ויתרה על המדינה.
כי כל האלימות
תגיע למרכז
למגדלים
לג'יפים
המדינה מוותרת על המדינה.
גם אצלנו היו קורטינות, קראנו להן 14 כי כולן נשאו את המספר הזה.
אם אני חושבת על העבריינים בשכונה הרי שמעט מאד מהם השתקמו. הרוב יושבים בכלא או מתו בנסיבות לא טבעיות.
ועדיין, אם אפגוש אחד מהם כאן בתל-אביב אשמח מאד ויהיה לי הרבה מה לדבר איתו. הרבה יותר ממה שיש לי לדבר עם השכנים שמתחלפים כאן כל הזמן או סתם יאפים נפוחים.
יש לפריפריה גם יתרונות של חום ואחווה שאין לעיר הגדולה ולכן כואב לי. באר-שבע זה מקום רע, זה מקום מוזנח וחבל.
מפותחת? הדבר היחיד שמתפתח שם זה עוד ועוד קניונים. בשכונת מגוריי היתה בריכת שחייה ומרכז ספורט שהרסו לטובת הקמת קניון נוסף. מעדיפים קניות על ספורט.
הבנייה החדשה ב-20 השנים האחרונות היא בצורת מפץ: עוד ועוד שכונות חדשות כמו זו שבחדשות ללא שום מרכז תרבותי או קשר ביניהן. אותו מצב מתסכל של אין לאן ללכת בערב ואין מה לעשות. שום תכנון אורבני לטובת התושבים.
קודם כל אני מקווה שאת לא נעלבת, אני לא אוהבת לנהל כאן דיונים אישיים אלא כלליים. אבל כתבת שהרבה פעמים פשוט רצית למות, אני מבינה את הרצון הזה כביטוי לכעס רב. אחד רוצה למות ואחר הורג מישהו אחר.
כרגע אני לא גרה בפריפריה ותודה לאל יש לי קורת גג ואוכל ולי זה מספיק. במונחים אחרים אני ממש לא "שבעה" אבל לי לא מפריע שאין לי ג'יפ, נסיעות לחו"ל, מסעדות, מותגים וכו'
הבעיה היא שבדרום רוב מקומות העבודה ממשלתיים, מי שלא משתלב במגזר הציבורי קשה לו. הממשלה לא מפנה לשם שום משאבים. כשיש כסף מצד השלטון יש גם חינוך, תרבות שנותנים תחושה של ערך עצמי.
איפה שאני גדלתי היתה ממש תרבות של פשע עם כל הריטואלים והסממנים של תרבות שהחליפה תרבות אמיתית.
גם כאן במרכז המצב לא אופטימלי, כאן שולטת תרבות של שפע ונהנתנות.
קירה ואם החיטה אכן האלימות קשורה לחוסר משאבים
אני גדלתי בבת-ים שנות ה70 מעברת בתים ,אני ילד טובים באיזור מועד פורענות ,אני לא זוכר שהיו דקירות או קטטות אני זוכר שזיהינו את" הקורטינות " מכוניות מישטרה מוסבות שסבבו בלילות והיכו ללא רחם בעברינים,וסתם משוטטים, לא פעם שברו להם ידיים וקרעו להם תצורה, עוצרים מעלים את הלקוח למכונית ותוך דקות בחוף הים מלמדים אותו חוק מהוא הפחד של העברינים היה מהקורטינות היום אין יחידות כאלה היום לצערי השוטרים כבולי ידיים, נכון יש גם טעויות בשיפוט מהיר אבל עדיף מרצח
להתנהגות אלימה אין סיבה אלגנטית. הסיבה תמיד לא נעימה, כמו שלא נעים לך ולמי שקורא. ואני עדיין חושבת שבבסיס תמיד יש מצוקה כלכלית. את בוחרת להוציא את הכעס על עצמך והם בוחרים להוציא אותה על הזולת, אבל כעס יש.
הכוונה שלי היא להצביע על תופעה של אדישות של האנשים השבעים והמרוצים מעצמם.
אני לא מסבירה למה הם עשו את זה אלא את התנאים להיווצרות סיטואציה כזאת, למה מישהו הורג אני לא יודעת.
ברור שלא.
מה שאני אומרת שצריך שמישהו ימות כדי שיתעוררו במערכת החינוך, במשטרה, בעירייה וכו' ובכלל בכל הארץ.
הטענה שלי היא שאנשים שבעים כלכלית פחות נוטים למעשים כאלה, כמובן שתמיד יש בני טובים כמו רוצחי נהג המונית בהרצליה או רוצחי הנער בכפר-סבא שהיו סתם משועממים.
אני אישית כבר לא ישנה כמה לילות מאז המקרה, לא מפסיקה לחשוב על זה.