כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    הברור מאליו הזה...

    55 תגובות   יום שני, 7/5/12, 23:58

    ''

     

    הברור מאליו הזה...

    (יכול מסתבר לפעמים גם להרוג)

     

    אנשים לוקחים כל מיני דברים, בשטחים שונים, כברור ומובן מאליו. לפעמים זה משגע אותך, פעמים אחרות מעצבן, ולפעמים מגוחך וגרוטסקי.

     

    נתחיל "בבית הוירטואלי" – הקפה, אך בהחלט לא רק.

    לכולנו הרי זה קורה מדי פעם, שמקבלים הצעת חברות, לא רק שמגיעה בנוסח האוטומטי המפורסם, חלילה וחס שיטרחו ויבחרו בנוסח האישי עם כמה מילים או משהו.

    לא רק זה,  היוזר המציע זאת פעמים רבות חדש דנדש בקפה, עם פרצוף אפור, בלי שום תנועה ופרטים או תמונה what so ever..... יעני, אתה נשאר דהום נוכח ה...חוצפה...

     

    לפעמים יש מעט פרטים ואתה תוהה אם זה אדם ממשי איכשהו או מתחזה מרובה זהויות, לפעמים עונים, אחרות מתעלמים בהנחה שלא מקבלים אוטומטית כל מי שרוצה להיות חבר.

     

    אז אני טורחת לענות, לכבד מספיק את הפונה אלי, להסביר שרשום בכרטיס שאני מעדיפה הצעות אישיות עם כמה מילים, אם נחה עלי רוחי גם מברכת אותו בברוך הבא לקפה ומציעה כמה טיפים.

    תודו, לא כל אחד טורח לענות ובצורה חיובית וחברית ולשאול, הרוב אם משהו לא נראה להם מתעלמים.

     אך ברם אולם, יש מי שלא רק שאינם מעריכים זאת, מתעקשים לא להבין מדוע לא מאשרים להם, מדוע שואלים כל מיני קלוצקאעס.

    ''

    הסיבה ההגיונית הנראית לעין וגם זאת אחרי שמאד התאמצתי למצוא סיבה הגיונית לזה – שהם כנראה ביסודו של דבר, משום מה, רואים זאת כמובן מאליו, שיאשרו להם, מה זאת אומרת, הרי זה הם.....

     

    אפילו זכיתי פעם משני גולשים ידועים בקפה ששלחו כך חברות, למענה גס רוח שהשאיר אותי פעורת פה, וליותר מזה: מבול גידופים וגסויות בלתי יאמנו – וכל זה יען כי העזתי לשאול לגבי הצעת החברות ששלחו. באמת, איך מלכתחילה העזתי בכלל לא לאשר?  בלתי נתפס הא? (כלומר שלא מיד צייתתי ואישרתי בהתלהבות מרובה)

     

    עכשיו אל תגידו לא, תעזבי, אל תקחי ללב וכאלה, לא זו הכוונה בכלל. הרי אינך במיוחד נעלב או אכפת לך ממי שאינך מכיר נכון ?!

    אני מדברת על התופעה החוצה שטחים שונים בחיים של ראיית דברים שונים מובנים מאליהם. לא רק כאן, בכלל בחיים.

    '' 

    אנשים מטבע הדברים רואים דברים מובנים מאליהם עד שהם אינם לא עלינו, וכולנו באיזה מקום טיפה כאלה, אבל יש מי שלוקחים את זה רחוק....מעבר להרי החושך, רואים המון דברים מובנים מאליהם, הרבה מעבר למקובל. כתוצאה מאד קשה להם כשהאמת טופחת על פניהם.

    יש מי כשאחרים נוהגים לא בהתאם לציפיות שלהם הם מגיבים בצורה לא נאותה, לפעמים גם באלימות פיסית או מילולית. מה זאת אומרת שהם לא יקבלו מה שרוצים וציפו? ועכשיו !

     אין דבר כזה אצלם דחיית סיפוקים, למי שמכיר המושג.

    ''

    ארז כותב על משהו שונה אך מבחינה מסוימת גם דומה: "תרבות" ה"לייק" "נוט לייק" מושגיה, הקשור בה, ותוצאותיה, "איי דו אנ-דו", אובדן היכולת להתמודד עם הבלתי מקובל, הביקורת, ה"נוט לייק", ואני מוסיפה לזה את ראיית הדברים מובנים מאליהם ואי ההמודדות עם זה שלא תמיד זה עובד כמו שרוצים ורואים את עצמנו. 

     

    גם כאן בפוסט של ארז אפשר לראות מבחינת "דחיית הסיפוקים" וחוסר היכולת של אנשים מסוימים באוכלוסיה לקבל את ה"נוט לייק", כיש כאלה שלא עומדים בזה שמבקרים ומוכיחים אותם, אינם מסוגלים לשאת זאת, ו – מחזירים באלימות נוראה וחסרת פרופורציה.

     

    השכרות אינה הגורם היחידי לגילויי האלימות הללו עליהם שומעים כל יותר יותר ויותר. נראה שהשכרות מורידה עוד יותר את סף הסיבולת של מי שאצלו היא ממילא נמוכה,

    בעניין ה"נוט לייק", וכשלא מסוגלים לקבל זאת, ורואים דברים מובנים מאליהם, יש מי שהשכרות מתירה אצלהם את המעצורים הבודדים שעוד היו קיימים והם מגיבים בהרג ופגיעה על שטויות.

     

    יש שהחסר אצלם כה גדול שכשהם סופגים את ה"נוט לייק" או רואים שדבר מסוים לא מובן מאליו כפי שחשבו, אינם עומדים בזה, וה"כבוד" שלהם חייב להגיב בהתאם.

    כמובן שיש להם סיבות נוספות להתנהגותם זו, זו רק אחת מהן, עוד אחת.

     

    אח, כמה ש"תרבות" ה"לייק", הריאליטי, והפייסבוק עושה בנו ובחיים שלנו נפלאות, תענוג.

    נכון?!

     

     

    ''               ''                 ''     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/11/13 17:49:
      פוסט מעניין
        14/5/12 20:19:

      צטט: babta Bat-Simon 2012-05-12 14:18:32

      התמונה של הכוזרי חמודה.... וכמה כוכבים להסכמה ****

      הופלך הופלך, איזו אורחת, המון זמן היית אצלי, לאן הקטנוע שלך סחב אותך חברה?חיוך 

        13/5/12 08:49:
      אהבתי וההזדהתי עם כל מילה כל הכבוד על פוסט משובח ועינייני:))
        12/5/12 14:18:
      התמונה של הכוזרי חמודה.... וכמה כוכבים להסכמה ****
        11/5/12 20:48:

      צטט: טומנת בחיבה 2012-05-08 16:57:54

      עזבו אתכם מהבלים... טומנת מבקשת את עזרת הציבור , בעיקר אם זה ציבור החובב בעלי חיים , לעזור למצוא את מחלפות שיערה של הבונבונית. ויפה שעה אחת קודם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

      יקירה שלי, התמונה ציינתי זאת בעבר אולי לא ראית אינה עדכנית מעכשיו. אני כל פעם משנה את סגנון התספורת שלי, וסגנון זה היה לפני זמן מה. בתמונה את רואה את האושר שפוך עלי כי סוף סוף הצליחו לעשות לי בדיוק את התספורת שרציתי איך שרציתי.

      כעת אני עם שיער בינוני.

      מחלפות שערי נגזזו הארוך נגזזו שנים רבות לפני והן מונחות קלועות בצמה ארוכה בארון, היו זמנים יקרה ששיערי הארוך הגיע מאחור כמעט עד הברכיים.

      יום אחד חטפתי את הג'נאנה ומאז הוא בארון. 

      ''

        11/5/12 20:44:

      צטט: לואיס קרול 2012-05-08 16:46:57

      מרק טווין  אמר שאם תרצי לחנך מישהו,צריך להתחיל  מהסבתא  שלו....

      לכן  הציפיות לחינוך  לפעמים  בעייתיות, בפרט  שלא  ראית את  אותה  הסבתא (כי אז  זה היה  ברור)

      גם לא  ברור מאליו  שכל  בוקר  צריכים  להתעורר בריאים,כשכל האיברים מתייצבים למסדר בוקר

      ומתפקדים בערנות,שלמות,כאילו שיצאו  מבית  החרושת של  מעלה  כרגע....

      זהו  השיר  "קרב  יום..שהוא לא  יום  ולא  לילה" בהגדה של  פסח, בו  אנו  מבקשים

      שנוכל  להעריך  את  הטוב,בלי  לספוג  את  הרע, שנבין את  היש..בלי  לסבול  את  האין

      שנעריך  מים  קרים..בלי להיות  צמאים.....  על  הכל  חשבו  כבר  דורות לפנינו ...

      לצערנו אנחנו  חייבים  לפעמים להיות חולים..להעריך  את  הבריאות

      ולחטוף  סירובים...להעריך  את  האישורים   ..בדרך לאושר

      שמעון

      תודה, נכון, הבנת את הנקודה שניסיתי להעביר. רואים דברים מובנים מאליהם, גם הדברים עליהם דיברתי.

      הכוונה לא לחנך איש, אלא לדבר על דברים שמפריעים לי, דברים עליהם אני חושבת ומספרת. אפשר להסכים אפשר לא. ונכון, אף אחד אינו יכול לחנך את האחר, ובכל מקרה זה אמור להיות בגיל הרבה יותר צעיר, אפשר רק להראות איך אתה מעדיף ועושה זאת בעצמך.

      '' 

        11/5/12 20:39:

      צטט: דוקטורלאה 2012-05-08 15:20:12

      יקירתי, התייחסת לכמה דברים חשובים במציאות הישראלית הנוכחית, ואני אשתדל להתייחס אליהם..החברות בקפה. היא אינה עשוייה באופן נכון. ישר שואלים כן/לא. זה לא בסדר. צריך לדעת מי הבן אדם. יש כמה מפורסמים למדי שאין עליהם שום פרט, אפילו לא שם ואיזור מגורים. אני דחיתי רק כאלה בלי פרטים בכלל. וזה קרה לי פעם אחת בלבד. נוסף לכך, הטרידה אותי במשך עשרים פעם, אחת החברות בקפה, ואחרי כל זאת בקשה להיות חברה שלי. דחיתי אותה. הייתי צריכה לצרף משפט מתאים אבל זה לא חלק ממני... נושא חשוב הרבה יותר היא תגובת הרחוב. הקושי לדחות סיפוקים. האלימות המזעזעת אותנו כל לילה וכל יום. כאשר חזרו הלוחמים ממלחמת ששת הימים והחלו הבניות בשטחים, ההתנגדויות של הערבים וההגנות של הצבא, אמרנו אז, כאנשים צעירים, זה יביא אלימות לתוך ישראל. רבים פקחו עיניים בתמיהה , מה שייך? שאלו. ואנחנו אמרנו , אלימות מפיצה אלימות. אורך רוח, סבלנות לא תהייה כאן. לא עברו ימים רבים והחזון הנורא הזה התגשם. אין זמן לדיונים ולבירורים, מוציאים סכין או משהו דומה ודוקרים. הפייסבוק שהגיע הרבה אחר כך, ניזון מאותה עמדה : אוהב/לא אוהב. חבל על הזמן לנמק, להסביר. זה כן או לא מוחלטים. הנמקה דורשת לא רק זמן פיזי, היא מחייבת רמת אינטליגנציה מסויימת, וזה לא תמיד נחלת הכלל. אלה שרוצים לטעון טענות, לברר סיבות, לשאול שאלות , הם נדחים בבוז. זה כן או לא, ואל תבלבל את המוח! ואם אתה דוחה חבר בבית הקפה מסיבות נכונות, למשל, הוא בחר בקהילות שאין לך חלק בהן, הוא לא יחכה להסבר תרבותי, הוא ימהר לגנות, להשמיץ ועוד ועוד. ואסיים במין אולי, ואולי התחושה היום שאין זמן, כולנו על זמן שאול, נקצר בכל דבר, נקצר,כי החיים עוברים מהר מדי. אולי...

      תודה רבה דוקטורלאה, אנו חושבות ומרגישות דומה. לכל אחד מאתנו יש את הקווים והגבולות שלו, שהוא עד כאן מוכן לקבל ומכאן לא. וגם אם זה נראה לא עקרוני או חשוב, עבורו זה הגבול, זה אומר משהו.

      הצעות החברות הקרות האוטומטיות האלה הן חלק מזה בעיני. שולחים הצעה כזו במינימום מאמץ מצפים כברור ממאליו שיאשרו.

      ואצל חלק יש באמת חוסר יכולת לדחיית סיפוקים. לדעתי זו אחת הסיבות המובילות לאלימות. הנורמות החברתיות השגויות הללו.

      ''

       

       

        11/5/12 20:32:

      צטט: רפאל אלמוג 2012-05-08 14:18:04

      הי, הפעם אנחנו חלוקים ואני דווקא נוטה להסכים עם אלונה שהגיבה כאן. אני אגב לא מפרט בהצעות חברות מה הסיבה משום שבאופן טבעי אם ביקשתי מאותו אדם היתה לכך סיבה. כנראה שיש בינינו מכנה משותף, אישי או מקצועי, כזה או אחר שעניין אותי. לכן, איני רואה טעם במשלוח הצעה מפורטת שבעיני היא רק מעיקה. אם מישהו מבקש ממני חברות, כנראה שעניינתי אותו בדרך כזאת או אחרת וזו סיבה מספיק טובה שנכיר. בהחלט ייתכן שבהמשך אגלה שהוא נודניק או ספאמר ואסיר אותו. אך אני נותן לו את ההזדמנות. אגב, כך אנחנו הכרנו, לא ? :)

      זה לא גורע בכלל להיות לפעמים חלוקים, זה בסדר. ואין המדובר בהצעה מפורטת כמובן אלא במשהו מינימלי, שלדעתי לא מזיק בכלל, ונותן הרגשה טובה יותר.

      לא זוכרת איך אנו הכרנו, הזכרון שלי לפעמים כמו החורים בגבינה הצהובה. 

      ''

        11/5/12 20:30:

      צטט: נעה אל-יגון 2012-05-08 13:36:54

      גם כאן כמו בעולם האמיתי שם בחוץ יש כאלה ויש כאלה, לאט לאט לומדים להתייחס ואת המינון הרצוי, למי להגיב ולמי לא, וכן זה כר נרחב להכיר משוגעים למיניהם, אין מה לעשות זה חלק מהחשיפה והקידמה....

      נכון, ויש כאלה שלוקחים כמובן מאליו שצריך לקבל אותם כמות שהם ושהם יכולים לנהוג ולהכליל על אחרים התנהגות וחשיבה שלהם. וכשהם אינם מקבלים פידבק כפי שציפו וראו כמובן מאליו הם מתפלאים ולפעמים כועסים. זה העניין. חיוך

        11/5/12 20:23:

      צטט: אלו-נה 2012-05-08 12:33:01

      תרשי לי לחלוק. ולהבדל מהתגובות שלפני.  מרשה גם מרשה, אין בעיה בכלל, גם מודה לך עליה

      לא מתיימרת לאמר מה צריך ומה נכון. גם אני לא, רק אומרת ומספרת על הדברים לגבי, מראות עיני והרגשתי.

      אומרת רק איך הדברים מראות עיניי.

      בשבילי, הבלוג שלי כאן על מנת לכתוב הגיגים שאני מעוניינת לשתף אם מכיוון ששמחה לתגובות שעוזרות לי לפתח את המחשבות שלי בעניין ואם מכיוון שמרגישה שקיבלתי מתנה ורוצה לחלוק אותה עם העולם :)

      זה בפני עצמו לא מחייב אף אחד אליי. מאותה סיבה גם אני שמחה לתגובות, מחלקן גם לומדת ומפתחת את הרעיון ורואה אותו מעוד בחינות.

      מבחינתי, אם אני קוראת מישהו שאהבתי פוסט שכתב, סביר שאציע לו חברות. לא כי אני רוצה להיות חברה שלו ולא כי יש בי אזשהו רצון לפתח איתו איזושהי מערכת יחסים או קומוניקציה בכלל. מבחינתי הצעת החברות מקלה עליי למצוא את כתביו מהר יותר, ומזכירה לי, בין הסיורים שלי בקפה אחר נושאים וכתבים מעניינים, שיש כמה שפוסט או כמה פוסטים שלהם כבר עוררו בי את הגירוי השכלי הזה.  אותו דבר גם אצלי אך גם כשמציעים אפשר לעשות זאת נחמד יותר ולא בצורה סתמית כזו. בכל זאת הדברים הדדיים וכדאי שידע מה הדבר שעניין אותך, למה לא?

      בעולמי, אם מישהו פרסם משהו והוציא אותו מהתחום האישי פרטי שלי, אני יכולה לקרוא, אני יכולה להנות מאוד, אני יכולה לצחוק או להתרגז, ועדיין אני לא מחוייבת להגיב. לא תמיד יש לי משהו לאמר ולפעמים, גם כשיש לי מה לאמר, לא תמיד נכונה לעשות זאת. בהחלט נכון, חשוב לא רק מה אומרים אלא גם איך ומתי

      כשאני שולחת הצעות חברות זה מבחינתי קיצור דרך לבלוג של אותו אדם.

      לכן לא רואה צורך גם לתמלל את בקשתי.

      לא הצעת חברות ולא הצעה כלשהי בכלל.  אז הנה הנקודה בה אנו חלוקות

      לא יוצאת מנקודת הנחה שמי שאהב או שנא לקרוא משהו מכתביי ובחר בעקבות זאת להכניס את הבלוג שלי כקיצור דרך אליו, בהכרח יאהב או יושפע בדרך כלשהי מאיזשהו פוסט אחר שלי. כזה שכבר נכתב או אלו שעתידים להכתב.

      לפעמים, כשאני נתקלת בכאלו שאני רוצה להוסיף אותם ל"רשימת קיצורי הדרך להגיע לבלוג שלהם" דהיינו רשימת חברים, ואני רואה שבפרופיל שלהם הם מבקשים שאצרף להצעה כמה מילים, אני עושה זאת.

      לפעמים אני לא שמה לב. פשוט כי לא מסתכלת על הפרופיל שלהם. מחוסר עניין. המילים שהם כתבו הרבה יותר משמעותיות עבורי ממי הם, איך קוראים להם, בני כמה הם ומה הם אוהבים בחיים.

      בעיניי שלי זה לא חוסר כבוד. זה בערך כמו עיתון. אתה פרסמת ואני אקרא מה שבא לי לקרוא. אם ארצה להגיב אגיב, אם ארצה לככב אככב ואם ארצה לדלג, אדלג.

      זה לא מעיד על יחסי אלייך כאדם. 

      כרגע, בבלוג שלי, הפוסט המכוכב ביותר נושא בתוכו שאלה טכנית ששאלתי בעבר מחוסר הכרות עם המערכת.

      מבחינתי זה רק אומר שגם על שיטת הכוכבים הייתי מוותרת.

       

      יש פוסטים שאהבתי לקרוא ולא קיבלו שום כוכב ויש פוסטים שקיבלו 130 כוכבים ולא הנידו בי כלום. אותו דבר אצלי

      כך שגם הכוכבים אינם אינדיקציה עבורי. הם אמורים להיות כאן בקפה הם אכן הפסיקו מזמן להיות

       

      רק טוב :)

      בהחלט רק טוב, לך, לכולנו, ההולכים על שתיים ועל יותר.

       

      שמחתי לבואך גם כשאת חלוקה על דעתי, מסתבר הנה שאיננו חלוקות בכל כך הרבה כמו שחשבת. בכל מקרה נהניתי גם כך מתגובתך, את מוזמנת תמיד.

      ''

       

       

       

       

       

       

        11/5/12 20:14:

      צטט: החתול במסיכה 2012-05-08 12:12:42

      בכל זאת אגיד, תעזבי, אל תקחי ללב!

      חמוד אתה, אבל אי אפשר לעזוב, משהו שלא לקחת מלכתחילה.... קריצה

        11/5/12 14:03:
      לא משנה איך אני מקבלת בקשת חברות: עמוסת-מלל או אוטומטית-נטולת-מילים, אני ניגשת להציץ בשולח. אם התכנים נראים לי - אני מאשרת. אם לא - לא. אני בטוחה שכך נוהגים גם בבקשות החברות שאני שולחת, וזה בסדר גמור. אגב, בניגוד לקריאות להחזרת מחלפות-שיערך, אני דווקא אוהבת את הפריזורה החדשה, ועוד יותר - את התמונה החדשה :)
        11/5/12 12:16:

      צטט: דקי 2012-05-08 12:03:38

      זו דרך אחת ולגיטימית לראות את הדברים. לפעמים, בקשת החברות האוטומטית וחסרת-התוכן רק פותחת דלת, והתכנים הרוקמים חברות (גם וירטואלית, גם אישית) נרקמים לאטם. בונבון, זה הרי קרה גם לנו :) בקשת חברות כזו היא כמו נקישה על הדלת, מישוש דופק. היא מזכירה לי את הסמסים שלי עם בתי. קורה שיש לנו כל-כך הרבה שאלות זו לזו: היכן את? מה שלומך? מתי את חוזרת? ועוד. מצאנו שמשלוח סמס המכיל רק "?" עושה את העבודה. נכון, מברקי, אבל לנו הסימן הקטן והבודד הזה מספר סיפור שלם.

      גם דרך לראות דברים, ובכל זאת בקשת חברות, יש לה שתי דרכים, האוטומטית שרואה דברים מאליהם, שאינה מקדישה לדברים תשומת לב, ואפשרות שניה של לכתוב כמה מילים.

      בכל זאת כשמקישים בדלת והיא נפתחת איך תצפה שיתנו לך להכנס בחיוך ולעשות רושם ראשוני נחמד אם לא תאמר לפחות שלום.... 

      הרי אינך באמת מצפה שיתנו לך מיד להכנס כמובן מאליו....

      ''

       

        11/5/12 12:11:

      צטט: shabat shalom 2012-05-08 11:53:15

      נדמה לי שמה שמדליק גסות רוח, רצחנות ואלימות ממש זה המונח השפל שנקרא "כבוד" (יש כמובן מונח נעלה ואצילי שנקרא - כבוד - בלי מרכאות). ה"כבוד" הזה הוא כל כבוד שדוחף את בעליו לאיים ולהפחיד מישהו שלא מסכים איתו

      בהחלט. והכבוד הזה ניזון מכמה דברים, בין היתר לראות מובן מאליו שהבן מקבל מה שהוא רוצה כשהוא רוצה, רואה כמובן מאליו תגובות של אחרים על דברים שונים....גם מזה מורכב ה"כבוד". 

       

      ''

        11/5/12 12:07:

      צטט: mikiy-makara 2012-05-08 10:42:53

      רק שלא יהרוג הברור מאליו הזה

      הברור מאליו הזה כבר הורג ודי הרבה זמן.

      חלק מתופעות האלימות לאחרונה זה חלק מזה.

      בן אדם שיכור, גבולות אז עוד יותר רופפים אצלו מקודם, וכשמישהו או משהו מראה לו שדברים לא כמו שהוא מחליט, וראה מובן מאליו שזה כך, הוא מאבד את העשתון היחידי שעוד נותן לו..... 

      ''

        11/5/12 12:04:

      צטט: yonbir 2012-05-08 09:55:00

      גם אני נוהג כמוך, או- לפחות נהגתי כמוך, עד אותה פעם שניסיתי להסביר שאינני מאשר בקשות חברות סתמיות ובתגובה זכיתי לכינוי "פלצן"

      --

      הפלצנות היא אם כל חטאת....

      אולי צריך לנסח זאת אחרת אנשים לא רוצים לקלוט מה שלא נוח והרבה יותר קל להאשים מישהו בפלצנות יתר מאשר לחשוב מה הוא בעצם מנסה לומר לך, או להבין חלילה וש"ס שמשהו שעשינו באמת לא הכי הכי....

      '' 

        11/5/12 11:00:
      פעם - אני היום מתקרב לגיל 47 - מתכנן להמשיך ל 48 ב"ה ( בעזרת הלב ) - פעם - הכל היה יותר פשוט - היה יום והיה לילה, ביום היינו פעילים ובלילות לרוב - ישנים, היו בנים היו בנים ובנות היו בנות, מערכות יחסים היו די מובנות - יש רווקות, ידידות, חברות, נישואין ופה ושם גירושים, רוב מערכות היחסים היו בן מה שמוגדר זכר לנקבה, היום זה קצת הרבה השתנה - אני לרגע לא שולל קיום של שום מצב - כל אחד ואחת - ודיעותיו - מעשיו - זה בסדר גמור - עדיף ככה מאשר להיחבא בארונות מעופשים ומסכות מצערות - רק שהשינויים האלה - לא נתפסים בחיוב על ידי רוב האוכלוסייה - חלקינו נשאר טריטורי מאוד - הן בגישה האזרחית והן בגישה האישית - פעם - חלקכם זוכרים את שבכל עיתון ילדים ונוער היו מודעות "חבר לעט" - אז לא היו סמארטפונים ובטח לא אינטרנט וטלפון היה רק לרופא שגר בקצה הרחוב - אבל אני למשל התכתבתי אז עם כ 40 אנשים בו זמנית - יכדי להתכתב הרי אתה חייב את הכתובת ובשנים מאוחרות יותר היגיעו גם מספרי הטלפון - אגב - אני מהאידיוטים ששומר הכל - יכול להיות בלי כוונה שמישהו מהקוראים קוראות פה - כל המכתבים - עדיין שמורים במעטפות - משהו יפה תמים שקשה למצוא כיום. אלכוהול ואלימות הקשר ביניהם קיים וטולרנטי אבל בחו"ל שותים הרבה יותר ולא בכל מקום האלימות חוגגת - פה - חלקינו נמצא כעת במצב יוהרה - שחצנות - התנשאות - חוצפה - חוסר טאקט - אנוכיות - משהו לא מובן לי או אולי כן - מזמן לא חטפנו איזו מלחמת יום כיפור שתזכיר לנו שאנחנו רק בשר ודם. חברויות פה - לא יודע - למעט שמבקשים אני מאשר - אלא אם כן ניראה לי משהו פרסומי ואת זה אני לא צריך - כשאני מבקש - לרוב - יש סיבה והיא לכל הפחות - התעניינות - התרשמות מתכנים של מישהו ממכם ברמה כזו שצירוף כחבר - לא ייתן לי לשכוח - אבל יש לא מעט כשרונות ואנשים נהדרים פה גם בלי קשר לחברויות. נפגשתי עם חברה פעם אחת - אישה מקסימה - פגישה להכיר מי מאחורי - לא לסקס - אני ממש לא שם - היה נחמד וזהו.
        11/5/12 10:45:

      ''
      הוספת תגובה

        11/5/12 10:42:

      צטט: ~בועז22~ 2012-05-11 10:17:21

      צטט: bonbonyetta 2012-05-11 09:20:23

      צטט: ~בועז22~ 2012-05-08 06:18:08

      יען כי..., העניין הפך להיות הנורמה, בא לומר -

      העולם הוירטואלי, בעיניהם של רבים, מייצג איזה

      שהוא מיקרו-קוסמוס...

      איזה קשקוש!

      במציאות, נוצרים  חיבורים בין אנשים ע"י מפגשים

      בלתי-אמצעים, ואם לא נוצר קליק כול שהוא, כול

      אחד פונה לדרכו ואפילו מידת הנימוס נשארת.

      אבל כאן, בעולם הוירטואלי/ויראלי? ב"מיקרו-קוסמוס"?

      הגדר המפרידה, כלומר המסך, כמו מתיר לאנשים לנהוג

      בחוסר איפוק, חוסר סובלנות ואפס נימוס...

      --- 

      תודה בועז לתגובתך.

      אבל זה בדיוק העניין שנורמות חברתיות, התנהגויות, גם כשהן וירטואליות משתרשות, מתנחלות, והדברים "זולגים" גם למציאות שלנו, לחיים.

      לא כולם בעלי מודעות הבחנה ומסוגלים לשים לעצמם גבולות הרי.

      הגבת ראשון וכיון שכך, שי צנוע, מקווה שיעשה לך חיוך.

      מראה מראה, מי הכי יפה?  נראה לי ממש מתאים, הא? קריצה

       --------- 

       

       

      לפני הכול, תודה על השי. בהחלט מתאים גם לי!

      ולעניין -

      נכון, הוירטואליה גולשת למציאות ונורמות חדשות

      זולגות לעברן של הישנות. ולא, לא ישן מפני חדש

      יש להוציא.

      חייב לומר לך שאני, אחרי ניסיון די עגום, נזהר היום

      יותר מתמיד בכניסה לקשר וירטואלי, תמים ככול

      שיהיה. כבר קרה לי בעבר שכניסה מעין זאת הייתה

      של פרסונה שלא הייתי מאחל לאף אחד/אחת שיהיה

      נוכח בחייו/ה, לא הוירטואליים ולא הראליים..., על אף

      ולמרות מראית העין השנונה והמחוייכת...

      איך אומרים? היום אני כבר נזהר אפילו בפושרין...

      ---- 

      מבינה אותך בהחלט, וצריך שיהיה מידת זהירות, אבל בחייאתק, הוירטואליה חלק מהחיים שלנו, אם נזהרים יותר מדי....אתה יודע מה קורה?

       

      כי לכל אדם קטר,

      הבא מבלי לצפור,

      ומי שלא עולה,

      נשאר עם הציפור...

       

      ''
       

       

       

        11/5/12 10:17:

      צטט: bonbonyetta 2012-05-11 09:20:23

      צטט: ~בועז22~ 2012-05-08 06:18:08

      יען כי..., העניין הפך להיות הנורמה, בא לומר -

      העולם הוירטואלי, בעיניהם של רבים, מייצג איזה

      שהוא מיקרו-קוסמוס...

      איזה קשקוש!

      במציאות, נוצרים  חיבורים בין אנשים ע"י מפגשים

      בלתי-אמצעים, ואם לא נוצר קליק כול שהוא, כול

      אחד פונה לדרכו ואפילו מידת הנימוס נשארת.

      אבל כאן, בעולם הוירטואלי/ויראלי? ב"מיקרו-קוסמוס"?

      הגדר המפרידה, כלומר המסך, כמו מתיר לאנשים לנהוג

      בחוסר איפוק, חוסר סובלנות ואפס נימוס...

      --- 

      תודה בועז לתגובתך.

      אבל זה בדיוק העניין שנורמות חברתיות, התנהגויות, גם כשהן וירטואליות משתרשות, מתנחלות, והדברים "זולגים" גם למציאות שלנו, לחיים.

      לא כולם בעלי מודעות הבחנה ומסוגלים לשים לעצמם גבולות הרי.

      הגבת ראשון וכיון שכך, שי צנוע, מקווה שיעשה לך חיוך.

      מראה מראה, מי הכי יפה?  נראה לי ממש מתאים, הא? קריצה

       

      ''

       

      לפני הכול, תודה על השי. בהחלט מתאים גם לי!

      ולעניין -

      נכון, הוירטואליה גולשת למציאות ונורמות חדשות

      זולגות לעברן של הישנות. ולא, לא ישן מפני חדש

      יש להוציא.

      חייב לומר לך שאני, אחרי ניסיון די עגום, נזהר היום

      יותר מתמיד בכניסה לקשר וירטואלי, תמים ככול

      שיהיה. כבר קרה לי בעבר שכניסה מעין זאת הייתה

      של פרסונה שלא הייתי מאחל לאף אחד/אחת שיהיה

      נוכח בחייו/ה, לא הוירטואליים ולא הראליים..., על אף

      ולמרות מראית העין השנונה והמחוייכת...

      איך אומרים? היום אני כבר נזהר אפילו בפושרין...

       

       

        11/5/12 09:55:

      צטט: נ.י.ל.י 2012-05-08 08:35:27

      כמה טוב שהורידו את האפשרות להעניק כוכב אדום-איזה בלגאן היה באותה תקופה עם העלבונות ועלבונות שכנגד.

      בזמן האחרון כבר איני מאשרת חברויות חדשות.הם רק רוצים שאופיע שם בלוח התמונות.לא מגיעים להגיב ולכל היותר רוצים תשומת לב חד צדדית-אז לא מאשרת.

      לבטח מפסידה כך מישהו איכותי-אך ממש אין לי חשק להתנסות ולמחוק.

      -

      תמיד צריך לנסות, את בקלות יכולה לראות ע"י שיטוט קליל אצלהם לאן הפנים מועדות ואם יש לכם שטחי עניין משותפים, איך הם כותבים איזה סוג תכנים וכדומה, ואם הם באים לבקר לפעמים....

      היה עוזר את יודעת אם היית שולחת לינקים מדי פעם....האפשרות שהקפה נותן פוסטים ותכנים של חברים אני מוצאת אותה מייגעת מאד, מפני שיש שם תכנים של אנשים שאני לא מכירה בכלל, ושל כאלה שאינם מוגדרים כחברים פעמים רבות מדי.

      ''

       

        11/5/12 09:20:

      צטט: ~בועז22~ 2012-05-08 06:18:08

      יען כי..., העניין הפך להיות הנורמה, בא לומר -

      העולם הוירטואלי, בעיניהם של רבים, מייצג איזה

      שהוא מיקרו-קוסמוס...

      איזה קשקוש!

      במציאות, נוצרים  חיבורים בין אנשים ע"י מפגשים

      בלתי-אמצעים, ואם לא נוצר קליק כול שהוא, כול

      אחד פונה לדרכו ואפילו מידת הנימוס נשארת.

      אבל כאן, בעולם הוירטואלי/ויראלי? ב"מיקרו-קוסמוס"?

      הגדר המפרידה, כלומר המסך, כמו מתיר לאנשים לנהוג

      בחוסר איפוק, חוסר סובלנות ואפס נימוס...

      --- 

      תודה בועז לתגובתך.

      אבל זה בדיוק העניין שנורמות חברתיות, התנהגויות, גם כשהן וירטואליות משתרשות, מתנחלות, והדברים "זולגים" גם למציאות שלנו, לחיים.

      לא כולם בעלי מודעות הבחנה ומסוגלים לשים לעצמם גבולות הרי.

      הגבת ראשון וכיון שכך, שי צנוע, מקווה שיעשה לך חיוך.

      מראה מראה, מי הכי יפה?  נראה לי ממש מתאים, הא? קריצה

       

      ''

       

       

        10/5/12 11:37:

      בונבונייטה צודקת, יש אנשים ויש אנשים.

      רק צריך לדעת "לסנן" את המוץ מהתבן ולזכור לא לשפוט לפי ה"קנקן", אלא ואם נתייחס לעולם הוירטואלי הנוכחי שלנו, לשפוט לפי התוכן, הפרטים שאותו אדם נתן וחשף לגבי עצמו (כשלדעתי, תמונה אישית איננה הכרחית), האם הם "מדברים" אלינו או לא.

        10/5/12 10:06:
      הכוכבים והלייקים האלה... אנחנו בתרבות ה"צומי" (תשומת לב:)
        10/5/12 09:35:
      אני במקומך היתי מתלונן על המובן מאליו שאת מקבלת כוכבים על פוסט-שיט הזה שרשמת. יש לך לפחות 38 חברים שתרמו לפוסט הזה להראות חשוב למרות שהוא שווה לתחת.
        9/5/12 20:36:
      מסכימה עם אילנה מתחתיי ואומנות הלייק בקפה זה הכוכב אותו דבר....
        9/5/12 16:21:

      כשנמצאים במקום של קושי אמיתי...אז מבינים את משמעות מובן מאליו...שהוא לא...
      רק בריאות ואושר...השאר הבל הבלים

        9/5/12 09:35:
      חברות וגם זו הוירטואלית אינה מובן מאיליו, חברות צריכה איזשהו עיניין משותף, התעניינות, יחס הדדי, תרבות ה"לייק" יש בנ משהו מאוד שיטחי, לחלוף לסמן, ללכת הלאה, כמו זה שפוגשים ברחוב מהנהן בראשו לשלום שואל מה נשמע אך אינו עוצר.
        9/5/12 07:04:
      חברות אינה דבר מובן מאליו. זה נכון בחיים ונכון שבעתיים בעולם הווירטואלי. לעולם הווירטואלי יש כללים משלו. כגודל הצפייה כך גודל האכזבה.
        9/5/12 04:56:
      יש מחיר לחירות וכן תמיד זה נעים אחרת רגישות
        9/5/12 00:48:
      בעיני כלום אינו ברור מאליו. אפילו נשימה . והוירטואליה צריכה להילקח בפרופרציות הראויות. וגם אלימות. רצח בשל חוסר פרופרציות לא צריך להכנס לקטגוריה של ברור מאליו. (יש פה תגובות שהזדהיתי כ"כ איתם וגם אם הכוכבים לא משקפים הרבה הייתי רוצה לככבם.)
        9/5/12 00:46:
      אצלי יש וועדת קבלה.....פעם בחודש מתכנסים...אוכלים בורקס ושותים מיץ תפוזים ומעלים את הבקשות על סדר היום.... כל הצעה נבדקת באופן עניני....ולמרבה במחיר :)
        8/5/12 21:50:
      אני חברה שלך (אמנם וירטואלית)...בגלל היושר שלך גם אם לפעמים....כמו שכתבתי לך...בא לי להגיב לך בכאפה הפוכה. ובעיניין תרבות הלייקים..אנלייק....כולנו רוצים חיזוקים...בימינו, החיזוקים מתבטאים בלייק וכוכב....אז...מכאן אני הולכת לככב לך כי כמו שכתבתי, אני אוהבת את הישירות שלך
        8/5/12 21:17:
      מסכימה איתך
        8/5/12 20:25:

      נועה אל-יגון ועופר בר מייצגים נאמנה את דעתי. מגניב

        8/5/12 20:21:

      נו, מה אני אגיד לך? שאת ממש לא צריכה יחס שהוא פחות ממושלם, שיהיה לך הכי נוח כל הזמן, שיש עוד 1,000,000,000,000,000 כמוהם, ושאני מדפדף כאלה בלי לעפעף וחוסם במהירות האור? אז הנה, אמרתי..

        8/5/12 19:23:
      טוב נו...אנשים...מה את כבר מצפה מסוג כזה של בעלי חיים?
        8/5/12 17:01:
      החיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם על אנשים מסוג זה. נקסט :)
        8/5/12 16:57:
      עזבו אתכם מהבלים... טומנת מבקשת את עזרת הציבור , בעיקר אם זה ציבור החובב בעלי חיים , לעזור למצוא את מחלפות שיערה של הבונבונית. ויפה שעה אחת קודם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
        8/5/12 16:46:

      מרק טווין  אמר שאם תרצי לחנך מישהו,צריך להתחיל  מהסבתא  שלו....

      לכן  הציפיות לחינוך  לפעמים  בעייתיות, בפרט  שלא  ראית את  אותה  הסבתא (כי אז  זה היה  ברור)

      גם לא  ברור מאליו  שכל  בוקר  צריכים  להתעורר בריאים,כשכל האיברים מתייצבים למסדר בוקר

      ומתפקדים בערנות,שלמות,כאילו שיצאו  מבית  החרושת של  מעלה  כרגע....

      זהו  השיר  "קרב  יום..שהוא לא  יום  ולא  לילה" בהגדה של  פסח, בו  אנו  מבקשים

      שנוכל  להעריך  את  הטוב,בלי  לספוג  את  הרע, שנבין את  היש..בלי  לסבול  את  האין

      שנעריך  מים  קרים..בלי להיות  צמאים.....  על  הכל  חשבו  כבר  דורות לפנינו ...

      לצערנו אנחנו  חייבים  לפעמים להיות חולים..להעריך  את  הבריאות

      ולחטוף  סירובים...להעריך  את  האישורים   ..בדרך לאושר

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2309503/

        8/5/12 16:32:
      תודה ששיתפת בפוסט משובח שבוע נפלא צחיתוש
        8/5/12 16:12:
      מסכימה עם אלונה, עם החתול במסיכה ועם רפאל. לחברות בקפה אין הרבה משמעות. כך שמבחינתי, כל מי שרוצה יכול - גם כל הסוכנים המיוחדים למיניהם, משקפי שמש ופרופילים חסויים וריקים עם שמות מסתוריים... (כולל שפתיים, שדיים, תחתונים...) אני שולחת קישורים... זה פורום ציבורי לחלוטין. יש להניח שגם הדואר "הפרטי" אינו פרטי כפי שנדמה. אושר למען כולם - למען כולם
        8/5/12 15:20:
      יקירתי, התייחסת לכמה דברים חשובים במציאות הישראלית הנוכחית, ואני אשתדל להתייחס אליהם..החברות בקפה. היא אינה עשוייה באופן נכון. ישר שואלים כן/לא. זה לא בסדר. צריך לדעת מי הבן אדם. יש כמה מפורסמים למדי שאין עליהם שום פרט, אפילו לא שם ואיזור מגורים. אני דחיתי רק כאלה בלי פרטים בכלל. וזה קרה לי פעם אחת בלבד. נוסף לכך, הטרידה אותי במשך עשרים פעם, אחת החברות בקפה, ואחרי כל זאת בקשה להיות חברה שלי. דחיתי אותה. הייתי צריכה לצרף משפט מתאים אבל זה לא חלק ממני... נושא חשוב הרבה יותר היא תגובת הרחוב. הקושי לדחות סיפוקים. האלימות המזעזעת אותנו כל לילה וכל יום. כאשר חזרו הלוחמים ממלחמת ששת הימים והחלו הבניות בשטחים, ההתנגדויות של הערבים וההגנות של הצבא, אמרנו אז, כאנשים צעירים, זה יביא אלימות לתוך ישראל. רבים פקחו עיניים בתמיהה , מה שייך? שאלו. ואנחנו אמרנו , אלימות מפיצה אלימות. אורך רוח, סבלנות לא תהייה כאן. לא עברו ימים רבים והחזון הנורא הזה התגשם. אין זמן לדיונים ולבירורים, מוציאים סכין או משהו דומה ודוקרים. הפייסבוק שהגיע הרבה אחר כך, ניזון מאותה עמדה : אוהב/לא אוהב. חבל על הזמן לנמק, להסביר. זה כן או לא מוחלטים. הנמקה דורשת לא רק זמן פיזי, היא מחייבת רמת אינטליגנציה מסויימת, וזה לא תמיד נחלת הכלל. אלה שרוצים לטעון טענות, לברר סיבות, לשאול שאלות , הם נדחים בבוז. זה כן או לא, ואל תבלבל את המוח! ואם אתה דוחה חבר בבית הקפה מסיבות נכונות, למשל, הוא בחר בקהילות שאין לך חלק בהן, הוא לא יחכה להסבר תרבותי, הוא ימהר לגנות, להשמיץ ועוד ועוד. ואסיים במין אולי, ואולי התחושה היום שאין זמן, כולנו על זמן שאול, נקצר בכל דבר, נקצר,כי החיים עוברים מהר מדי. אולי...
        8/5/12 14:48:

      נעים, לא נעים, נייטרלי. כל רגע תודעה: נעים, לא נעים, נייטרלי. נעים, לא נעים: שתי סיבות עיקריות לסבל בחיים אשר נובעות מאגו. אפשר לעקור את שלושת הסיבות לסבל האלו מרצף התודעה לחלוטין: התפיסה המוטעית לגבי האני (אגו), תיוג "אויב" (לא נעים), תיוג "חבר" (נעים). 

       

      ''

       

      כדי להבין אמת זו לעומקה, נדרשת המון התבוננות פנימה - שנים, עשורים, כמה תקופות חיים. זאת אמת עמוקה שבמביאה לשלוות נפש ולסוף לאלימות. תרגול התודעה הוא הדבר היחיד והבלעדי שאנחנו לוקחים איתנו כשמתים. (המצגת המלאה - כיצד נרפא אלימות?)

       

      אושר למען כולם - למען כולם, ללא יוצא מן הכלל, לא למען האושר

       

      נ.ב. אימצתי כמה וכמה חתולי פ''ז לביתי וגידלתי אותם שנים... עוזר ומומלץ להסתכל על החצי המלא אצל אנשים, אחרת לא נשארים הרבה; כולם מוגבלים. 

        8/5/12 14:18:
      הי, הפעם אנחנו חלוקים ואני דווקא נוטה להסכים עם אלונה שהגיבה כאן. אני אגב לא מפרט בהצעות חברות מה הסיבה משום שבאופן טבעי אם ביקשתי מאותו אדם היתה לכך סיבה. כנראה שיש בינינו מכנה משותף, אישי או מקצועי, כזה או אחר שעניין אותי. לכן, איני רואה טעם במשלוח הצעה מפורטת שבעיני היא רק מעיקה. אם מישהו מבקש ממני חברות, כנראה שעניינתי אותו בדרך כזאת או אחרת וזו סיבה מספיק טובה שנכיר. בהחלט ייתכן שבהמשך אגלה שהוא נודניק או ספאמר ואסיר אותו. אך אני נותן לו את ההזדמנות. אגב, כך אנחנו הכרנו, לא ? :)
        8/5/12 13:36:
      גם כאן כמו בעולם האמיתי שם בחוץ יש כאלה ויש כאלה, לאט לאט לומדים להתייחס ואת המינון הרצוי, למי להגיב ולמי לא, וכן זה כר נרחב להכיר משוגעים למיניהם, אין מה לעשות זה חלק מהחשיפה והקידמה....
        8/5/12 12:33:

      תרשי לי לחלוק. ולהבדל מהתגובות שלפני.

       

      לא מתיימרת לאמר מה צריך ומה נכון.

       

      אומרת רק איך הדברים מראות עיניי.

       

      בשבילי, הבלוג שלי כאן על מנת לכתוב הגיגים שאני מעוניינת לשתף אם מכיוון ששמחה לתגובות שעוזרות לי לפתח את המחשבות שלי בעניין ואם מכיוון שמרגישה שקיבלתי מתנה ורוצה לחלוק אותה עם העולם :)

      זה בפני עצמו לא מחייב אף אחד אליי.

       

      מבחינתי, אם אני קוראת מישהו שאהבתי פוסט שכתב, סביר שאציע לו חברות. לא כי אני רוצה להיות חברה שלו ולא כי יש בי אזשהו רצון לפתח איתו איזושהי מערכת יחסים או קומוניקציה בכלל. מבחינתי הצעת החברות מקלה עליי למצוא את כתביו מהר יותר, ומזכירה לי, בין הסיורים שלי בקפה אחר נושאים וכתבים מעניינים, שיש כמה שפוסט או כמה פוסטים שלהם כבר עוררו בי את הגירוי השכלי הזה.

       

      בעולמי, אם מישהו פרסם משהו והוציא אותו מהתחום האישי פרטי שלי, אני יכולה לקרוא, אני יכולה להנות מאוד, אני יכולה לצחוק או להתרגז, ועדיין אני לא מחוייבת להגיב. לא תמיד יש לי משהו לאמר ולפעמים, גם כשיש לי מה לאמר, לא תמיד נכונה לעשות זאת. 

       

      כשאני שולחת הצעות חברות זה מבחינתי קיצור דרך לבלוג של אותו אדם.

      לכן לא רואה צורך גם לתמלל את בקשתי.

      לא הצעת חברות ולא הצעה כלשהי בכלל.

       

      לא יוצאת מנקודת הנחה שמי שאהב או שנא לקרוא משהו מכתביי ובחר בעקבות זאת להכניס את הבלוג שלי כקיצור דרך אליו, בהכרח יאהב או יושפע בדרך כלשהי מאיזשהו פוסט אחר שלי. כזה שכבר נכתב או אלו שעתידים להכתב.

       

      לפעמים, כשאני נתקלת בכאלו שאני רוצה להוסיף אותם ל"רשימת קיצורי הדרך להגיע לבלוג שלהם" דהיינו רשימת חברים, ואני רואה שבפרופיל שלהם הם מבקשים שאצרף להצעה כמה מילים, אני עושה זאת.

      לפעמים אני לא שמה לב. פשוט כי לא מסתכלת על הפרופיל שלהם. מחוסר עניין. המילים שהם כתבו הרבה יותר משמעותיות עבורי ממי הם, איך קוראים להם, בני כמה הם ומה הם אוהבים בחיים.

       

      בעיניי שלי זה לא חוסר כבוד. זה בערך כמו עיתון. אתה פרסמת ואני אקרא מה שבא לי לקרוא. אם ארצה להגיב אגיב, אם ארצה לככב אככב ואם ארצה לדלג, אדלג.

      זה לא מעיד על יחסי אלייך כאדם. 

       

      כרגע, בבלוג שלי, הפוסט המכוכב ביותר נושא בתוכו שאלה טכנית ששאלתי בעבר מחוסר הכרות עם המערכת.

      מבחינתי זה רק אומר שגם על שיטת הכוכבים הייתי מוותרת.

       

      יש פוסטים שאהבתי לקרוא ולא קיבלו שום כוכב ויש פוסטים שקיבלו 130 כוכבים ולא הנידו בי כלום.

      כך שגם הכוכבים אינם אינדיקציה עבורי.

       

      רק טוב :)

       

       

       

       

       

        8/5/12 12:12:
      בכל זאת אגיד, תעזבי, אל תקחי ללב!
        8/5/12 12:03:
      זו דרך אחת ולגיטימית לראות את הדברים. לפעמים, בקשת החברות האוטומטית וחסרת-התוכן רק פותחת דלת, והתכנים הרוקמים חברות (גם וירטואלית, גם אישית) נרקמים לאטם. בונבון, זה הרי קרה גם לנו :) בקשת חברות כזו היא כמו נקישה על הדלת, מישוש דופק. היא מזכירה לי את הסמסים שלי עם בתי. קורה שיש לנו כל-כך הרבה שאלות זו לזו: היכן את? מה שלומך? מתי את חוזרת? ועוד. מצאנו שמשלוח סמס המכיל רק "?" עושה את העבודה. נכון, מברקי, אבל לנו הסימן הקטן והבודד הזה מספר סיפור שלם.
      כל מילה בסלע
        8/5/12 11:53:
      נדמה לי שמה שמדליק גסות רוח, רצחנות ואלימות ממש זה המונח השפל שנקרא "כבוד" (יש כמובן מונח נעלה ואצילי שנקרא - כבוד - בלי מרכאות). ה"כבוד" הזה הוא כל כבוד שדוחף את בעליו לאיים ולהפחיד מישהו שלא מסכים איתו
        8/5/12 10:42:
      רק שלא יהרוג הברור מאליו הזה
        8/5/12 09:55:

      גם אני נוהג כמוך, או- לפחות נהגתי כמוך, עד אותה פעם שניסיתי להסביר שאינני מאשר בקשות חברות סתמיות ובתגובה זכיתי לכינוי "פלצן"

        8/5/12 08:35:

      כמה טוב שהורידו את האפשרות להעניק כוכב אדום-איזה בלגאן היה באותה תקופה עם העלבונות ועלבונות שכנגד.

      בזמן האחרון כבר איני מאשרת חברויות חדשות.הם רק רוצים שאופיע שם בלוח התמונות.לא מגיעים להגיב ולכל היותר רוצים תשומת לב חד צדדית-אז לא מאשרת.

      לבטח מפסידה כך מישהו איכותי-אך ממש אין לי חשק להתנסות ולמחוק.

        8/5/12 06:18:

      יען כי..., העניין הפך להיות הנורמה, בא לומר -

      העולם הוירטואלי, בעיניהם של רבים, מייצג איזה

      שהוא מיקרו-קוסמוס...

      איזה קשקוש!

      במציאות, נוצרים  חיבורים בין אנשים ע"י מפגשים

      בלתי-אמצעים, ואם לא נוצר קליק כול שהוא, כול

      אחד פונה לדרכו ואפילו מידת הנימוס נשארת.

      אבל כאן, בעולם הוירטואלי/ויראלי? ב"מיקרו-קוסמוס"?

      הגדר המפרידה, כלומר המסך, כמו מתיר לאנשים לנהוג

      בחוסר איפוק, חוסר סובלנות ואפס נימוס...

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין