יש אנשים שרואים אותך

לצפייה במסך מלא

יש אנשים שרואים אותך

‎8

29 תגובות יום שבת, 22/12/07, 12:48

יש אנשים שרואים אותי ויש אנשים שרואים את עצמם דרכי..

יש אנשים שרואים אותך ויש אנשים שרואים את עצמם דרכך...

השבוע למשל,

חברה אספה אותי ישר מהמספרה, אני עם גוונים חדשים בשיער, מסודרת בפן, נראית מליון דולר.

אני נכנסת לרכב, היא מסתכלת עלי ואומרת (על עצמה) -

"כמה אני מוזנחת, כבר חודשיים לא עשיתי צבע..."

אף מילה שקשורה אלי או אל התספורת החדשה.

כאילו מה -

דוגמא אחרת?

יצאתי עם מישהו. כשהכרנו היתה לו תקשורת רגשית אפס (כשנפרדנו - גם...) אבל תוך כדי הקשר זה היה מתנהל ככה:

בתחילת הקשר הוא לא היה אומר מילה. שותק.

אני מאופרת, חצאית מיני, בגדים חדשים - הוא כלום, שתיקה.

היינו רוקדים יחד - חברים עוצרים, מחמיאים, הוא כלום, שתיקה.

דיברנו על זה (כי צריך לדבר על מה שמפריע) - למד - מה למד?

היה נכנס אלי הביתה ומודיע לי - "הסתפרת"

אני יודעת הייתי עונה - שילמתי...

או מודיע: "חולצה חדשה"

בעיקר הוא סימן וי לעצמו על ששם לב, כשדיברנו על זה (כי צריך לדבר על מה שמפריע) והייתי אומרת את אשר על ליבי (בעיקר צוחקת עליו על זה...) הוא היה אומר:

"אבל אמרתי לך..."

כי כשהוא אמר חולצה חדשה הוא התכוון לומר שהחולצה מחמיאה לי.

הוא רק שכח להכניס אותי למישוואה.

אנשים עוברים אחד ליד השני, שואלים "מה נשמע?" וממשיכים ללכת מבלי לחכות לתשובה. סתם בשביל לשאול.

הכל נהיה אוטומטי, כאילו אנחנו רובוטים חסרי חוליות שחיים האחד ליד השני ללא אינטימיות מינימלית.

חיים ללא משמעות כמתכון לשקט יחסי -

ללא פירגון -

עם נתק רגשי מצטבר -

לאנשים כבר אין כוח לעצמם איך יהיה להם כוח לאחרים?

WIN-WIN יהיה רק ממקום של שתוף פעולה, של אכפתיות ואותם "נואמים" שמרצים על חיים של פשרה, ויתרו על האופציה למצות את חייהם ברמה הרגשית.

וזה נורא עצוב לראות, כי מי שלא מרגיש דרך עצמו אלא רק דרך אחרים הולך במסלול הרובוטי לחיים שטחיים, מנותקים רגשית וחסרי משמעות.

החיים נהיים רצף של ארועים חד גוניים שאתה מפספס את ההזדמנות שניתנה לך להפיק מהם למידה עבור עצמך, את ההזדמנות לצמוח, להיות אדם יותר כמו שהתכוונת להיות, אדם שחולם ומגשים, אדם עם משמעות.

זה כואב לחיות עם משמעות, מהניסיון המאד אישי, יחד עם זאת, מכל כאב צמחתי ומכל שמחה גדלתי. מי שאני היום הוא מודל הרבה יותר מוצלח ממה שהייתי.

פחות יודע, יותר שואל,

פחות שיפוטי, יותר מכיל שונות,

פחות נחרץ, יותר רגוע

וזה משמח אותי לדעת שיש תמורה בעד האגרה ושהכל היה שכר לימוד.

השאלות עוד ישאלו, הבדיקות יבדקו,

התשובות ימצאו - או לא...

בכל מקרה, בהנחה שהחיפוש הוא העיקר אז לפחות נהנה מהדרך !

גילה

דרג את התוכן:

תגובות (29)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

iri20

5/4/08 11:10:

כבר אז, קראתי והגבתי

"הצמרמורת".. זוכרת?

צטט: גילוש 6660 2008-04-03 19:20:15

נכון חומד,

אני מפנה אותך לקרוא את "אני הולך ברחוב"

הוא איפה שהוא אחורה...

צטט: iri20 2008-04-03 19:02:44

גילוש,

זה שאת זיהית את זה כ- שלה

ולא נפלת ל"בור".. זה ההישג.

החיים מזמנים לנו מבחנים קטנים, גם ביום יום

לראות אם למדנו

איריס

צטט: גילוש 6660 2008-04-03 14:15:20

צטט: iri20 2008-04-02 00:13:37

גילוש,

אני פשוט מתמוגגת מההבחנות שלך.

יש משהו כבוי באדם שמתפשר.

אם כל אחד יתנהל עם הסובבים אותו,

ממקום של יותר תשומת לב, כבר יהיה יותר נעים.

והנעים הזה רק יתפשט הלאה.

לגמרי...

הבעיה היא שאדם אצל עצמו הוא גר...

אתמול לדוגמא, קפצתי לבקר שכנה, גדולה ממני בשנה שחזרה לביקור משפחה מגרמניה. לא ראיתי אותה כבר שנים. את יודעת מה הדבר הראשון שהיא אמרה לי?

"מה זאת הבטן הזאת..."

שתביני. אני רזה... נראיתי טוב בג'ינס היפה... והיא כל מה שהיא ראתה זה את ה"בטן" שלי וזה מה שקפץ לה להגיד... את באמת חושבת שזה קשור אלי? ממש לא...

היא ראתה את עצמה, כמה היא כבוייה, כמה היא מתפשרת בחייה, חצי מתה.. והכל נכנס לאותא אמירה... היה עצוב לי בשבילה...

תודה

כל האהבות כולן...

פוסטים אחרונים

ארכיון