0

1 תגובות   יום רביעי, 9/5/12, 11:28

"תמיד יש חירות חדשה" – רות דולורס וייס

חירות חדשה

 

 א.

אם נעצום עיניים,

את לביאה בג'ונגל עירוני.

הרעמה שלי בריח טבק,

סביבנו רוקדים קירות בטקס פגאני

פנים אדומות עיניים וכחולות לשון.

שאגות מוסיקה מחרישות

הלמות טלפיים בקרקע,

אילת השחר מאיימת לטרוף.

 

ב.

מעל דלפק אחרון שפתיים נושקות זכוכית,

לוגמות פירורים מלחם חיי.

מאוורר מקרטע מסמר צהוב שיער,
מבטים מצטלבים.

 

ג.

כל כך מעט אכפת

מהלובשים בגד לים

מהרצים אל החוף

ומהנשארים יבשים.

כל כך מעט ממטופחי הציפורניים

ומהבוחרים

המזיעים בקיץ בבגדים קצרים.

כל כך מיורדי העיר והים

מיורדי הכפר והקיבוץ

ואכפת מהטובעים בדפים,

התובעים חירות חדשה

של איברים, ומחירים

לא הוגנים לאף אחד,

בעיקר לא

להם-הלא-משתתפים.

 

ד.

משל היינו מדוזות

שלא שוקעות ולא צפות,
שנצרבות בלי כוונה.

 

ה.

שערך שחור, כמסיבת טרנס יגעה
הולמים הבסים של בשרי
ועל גבי הולמות ידייך
ואת גופך הולם גופי.

 

ו.

יופי בבחינת אדים על משקפיים,
בבחינת עילוי
וענני גשם שטים ברוח דרומית
להרטיב פסלי אלים יוונים.

 

דרג את התוכן: