האינטרס של תעשיית המזון והתעשייה המודרנית בכלל נמצא בהכרח במצב של התנגשות מתמדת בין האינטרסים שלך –  כאדם פרטי, להיות בריא, ומשוחרר, לבין תעשיית המזון והצריכה בכלל.

למה ?

אתה רוצה להיות בריא, להרגיש טוב, לא לקום בבוקר ולהרגיש "קווצ'" .

לא להעביר עוד יום ועוד יום בתחושת אשמה ש"אני פדלאה" שלא מסוגל לכפות על עצמי להתחיל לזוז, ואתה בטוח שזאת רק העצלנות הטבעית שלך.

"אני פדלאה".

אז זהו, שזה רחוק מאוד מלהיות נכון.

אתה אפילו לא יודע עד כמה אתה חשוף ובולע וצורך חומרים ממכרים בדיוק כמו כל נרקומן טיפוסי, באופן סמוי, ועל בסיס יויומי כתוצאה מהתצרוכת היומיומית שלך ברשתות המזון. בתעשיית המזון. בכמעט כל מוצרי הצריכה ההכרחיים שלך.

לתעשיית המזון אין שום כוונות זדון חלילה.

אין כאן גם שום קונספרציות נסתרות, ולא כוונות סמויות. פשוט אין להם ברירה.

כן.

גם להם אין ברירה.

זאת תוצאה בלתי נמנעת של אורח החיים המודרני, שגוררים את כל העולם כולו להתנהלות שמיועדת למקסם רווחים. להרוויח יותר. ועוד יותר. וכמה שיותר.

ובשביל זה חייבים להגיע לכולם, לכל "צרכן"...בכל מקום, בכל דרך, בכל זמן.

ולכן חייבים של"מזון" יהיו חיי מדף כמה שיותר ארוכים.

אין ברירה.

שימו לב שהמזון הלא מעובד – הטבעי, ככול שהוא טבעי ובסיסי יותר – הוא גם יקר יותר. כואב לארנק.

למה ?

כי חיי המדף שלו קצרים יותר. הוא הכי פחות משתלם לספק אותו "לצרכן הסופי".

ולכן הוא מתומחר בצורה הכי רצחנית.

שימו לב שהקמחים שאתם קונים מתומחרים בצורה הפוכה לכאורה מההגיון – קמח לבן שעובר הכי הרבה עיבוד וטיפולים – הכי זול.. וקמח מלא וטבעי שבקושי טיפלו בו יקר יותר. וככה ככול שזה פחות מעובד ויותר גולמי – זה יקר יותר. לכאורה הפוך מההגיון ? פחות טיפול, פחות עבודה – יותר זול. לא ?

לא.

יותר גולמי, פחות מעובד, פחות מוזרק, פחות מרוסס ומושתל בחומרי שימור, זה אומר פחות "זמן מדף". כי ככול שדבר יותר אורגני, יותר במצב טבעי, הוא "מתפרק" מהר יותר. ככה זה אמור להיות בטבע. ככה בדיוק הגוף שלנו צריך את זה. שזה יתפרק יתעכל וישלב יפה בצרכים של הגוף.

אבל זה לא טוב לתעשייה.

כי חיי המדף של זה קצרים מידיי, מתקלקל מהר, תחלופה גבוהה, פי כמה וכמה יותר עלויות של שינוע ניקוי ותחלופה חוזרת..בקיצור: לא משתלם כלכלית.

מזון שיש לו "חיי מדף ארוכים", זה אומר יותר ויותר סינטטי. יותר ויותר מעובד. יותר ויותר מזון שלא "יתפרק" חודשים ושנים על המדף.

זה אומר שהקיבה המסכנה שלך, ומחזור הדם שלך, מתמלאים לאט לאט כל יום בעוד ועוד חומרים שהגוף לא יכול בשום מצב לפרק אותם, חומרי השימור שבקוד הכימי של המזון שבלעת זה עתה לא מאפשרים לגוף לעשות כלום עם המזון שדחסת לו, והמסכן – אם הוא יכול הוא פולט את זה החוצה כשאתה רץ לשירותים.. ואת מה שנשאר...נדבק לדפנות בכל מקום אפשרי....

ומכיוון שאתה יושב רוב היום ועוסק בעבודה שבה רוב הגוף פאסיבי.. בגוף שלך הולכים ומצטברים חומרים שלא מתפרקים....

ומה ששוכב בגוף דבוק לדפנות ולא מתפרק, מתחיל לחולל צרות. תאים שלא מתפרקים הופכים לתאים סרטניים, וחומר שלא מתפרק הופך לריקבון. מתחיל להשפיע באופן שלילי על הגוף.

לא בבת יקירי. לא בבת אחת.

כל יום עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת.

ועוד קצת.

וזה בדיוק למה אנחנו עייפים ויגעים כל הזמן, וזה בדיוק למה יש מצבי רוח מחורבנים סתם ככה "ללא סיבה", וזה למה לרופאים שלכם ובעיקר לבית המרקחת שלכם יש תעסוקה ופרנסה בשפע, כל יום יותר ויותר. וזה רק יילך ויחמיר.

וזה מעגל חוזר.

כי כשאתה עייף ויגע ובמצב רוח "מעוך" אתה נוטה להתקפל לתוך הקונכייה שלך.

ומה אתה עושה כשאתה במצב "קונכיה" ?

ברור...אתה חייב לנשנש משהו.. בשביל להרגע....

אז מה תעשה כשבא לך לנשנש כעת משהו מיידי ?

תרוץ לגינה לעבד את האדמה כדי לשתול את הזרעים ולעדר ולנכש ולנקות ולשתול ולהשקות ולטפח כדי שעוד חודשיים ייצא מלפפון מסכן או עגבניה קטנה וביישנית ?

תמהר למטבח לערבב קמח ומים ושמרים טריים ותעבוד שעתיים בהתלהבות של ילד קטן כדי להכין בצק שייקח לו עוד שעה לתפוח לפחות ועוד שעה של אפייה...?

תלך לשדות ותקטוף משם צמחי תבלין, או תחכה שיגדלו אצלך בגינה כמה חודשים, עם ירקות גינה ותעמוד שעות במטבח להכין ממרחים ומטבלים טעימים ללחם שהכנת בשעות שלפני כן ?

חס וחלילה.

במקרה הטוב אתה תקום להוציא מהמקפיא "ארוחה מוכנה" ישר למיקרו ל3 דקות...בתיים תרוקן 2 פחיות פפסי או קולה או מיץ ממותק (איך אפשר לשתות מים ? איך ?)

ותגרור את הארוחה המוכנה שלך לשולחן או למיטה....

ותאכל כשאתה מחליף ערוצים במסך מולך...

או שמישהו אחר יעשה גם את זה בשבילך....

ומחר ואחרי מחר זה יחזור על עצמו שוב ושוב באותה מתכונת.

אבל אם הגעת בקריאה שלך עד לכאן....

אולי כדאי שעכשיו תנסה משהו אחר ?

מה דעתך להתחיל באב המזון ? בבסיס של הבסיס ?

באבא הרוחני של כל המאכלים ?

הלחם.

בוא תתחיל מהבסיס.

מהאבא של הכול.

בוא תעשה את הלחם שלך בעצמך.

שלפחות הדבר הבסיסי ביותר, והחשוב ביותר יהיה בדיוק כמו שאתה אוהב

בצורה שבה אתה אוהב, בטעם המדויק שמתאים רק לך

לחם בהתאמה אישית

שעשית בידיים שלך.

בצק שחש אותך, לא את המכונות של תעשייה מזוהמת שאתה אפילו לא רוצה לדעת מה קורה שם באמת.

בצק שחש אותך, מכיר אותך, ואתה אותו, יצרת אותו בעצמך. מהרגע הראשון.

כל החומרים שממנו הוא עשוי – בשליטה שלך.

מעשה ידך. עם החותם האישי שלך.

המרד הקטן שלך מול כל רשתות המזון, מול כל אימפריית הצריכה התעשיתית המרעילה שחובקת את כל המזון שלך. כמעט את כל החיים סביבך.

לא מנצחים אימפריות ביום אחד, אבל כן מתחילים בצעד אחד קטן.

קטן...... אבל עקרוני מאוד.

מתחילים בבסיס של הבסיס

באב המזון האוניברסלי – בלחם שלנו.

בוא תלמד בשעתיים בדיוק (!) איך להכין את הלחם שלך בעצמך..

ותעשה את הצעד הקטן והעקרוני שלך בלשמוט לתעשייה המרעילה את הקרקע מתחת לרגליים...

תתחיל בלחם שלך.

בבסיס.

4 הסדנאות לאפיית לחמים ביתית הראשונות – אנחנו מעבירים אותה – בהתנדבות – בדיוק כמו שאתם קוראים – בהתנדבות – בחינם. ללא שום תמורה.

החל מהסדנא הרביעית והלאה – הם מתומחרות.

סדנא מספר 1 התקיימה בהצלחה גדולה (ניתן לראות תמונות שלה כאן)

נשארו מקומות להרשמה – ל 3 הסדנאות החינמיות הבאות.

חשוב להדגיש: הסדנאות מיועדות אך ורק – לאלה שמעולם לא ניסו לעשות לחם בעצמם. או שניסו ...ולא ממש הצליחו.

הסדנא מיועדת לכאלה שפוחדים/ות לגעת בשמרים...בקמח..ורוצים לשבור את הפחד הזה אחת ולתמיד ולדעת להכין ברמה הבסיסי ביותר הלחם שלהם לבד. בעצמם.

משם והלאה כל אחד יכול לרוץ אצלו בבית, ולהמשיך ולהשתכלל ולעשות לחמים מאתגרים יותר.

מטרתנו היא לתת את הבסיס – שתצא שעתיים אחרי שהגעת – כשאתה עם כיכר הלחם המוצלחת הראשונה ביד שאפית זה עתה, ואתה כבר יודע לאפות את הלחם שלך לבד בבית, בלי עזרה של אף אחד. ואולי עם עוד כמה חברים שהכרת בסנא...בדיוק במצב שלך, שלמדו זה עתה גם הם....

להכין לבד את הלחם הפרטי שלהם...

מהרו להרשם.....