0
עברת פנימה לליבי. הנה, בחלום קרוש מלא בפצעים ישנים, נפתח פתח צר והוילון מגלה את ליל אמש. צעקה? לחישה? אנחה? לא. רק דקירה קלה – זאת הייתה, כשלחשת לאוזני לחישת-שקר מתוך הלילה, בחלום קרוש מלא בפצעים, מצוי לו המוות המחייך לי חיוך של "עכשיו – אתה שלי". והכול בזכותך. שמחי לאיד, שמחי לאיד. שמחי על תשוקתי הכוזבת. שמחי כילד השמח על ההפתעה בנייר-קסם ומדוע שלא תשמחי, בהצלחתך הכבירה. לא לזאת פיללת, לא לכך ציפית? הרי הכול היה פרי תכנון קפדני. הכול היה מעל ומעבר לדמיון הפרוע ביותר, שתאמר לך מילה, ותענה כן ואז, מתוך הלילה, בחלום קרוש מלא בפצעים, יפציע לו המוות המחייך לי חיוך של "עכשיו- עכשיו - עכשיו אתה שלי". |