ומה שיצא אחרי הכביסה הוא: "איש עם בעיית אמינות" - במקרה של שקרן מתון, שמדי פעם מייפה את העובדות לטובתו;  ו"איש עם בעיית אמינות קשה" במקרה של שקרן כרוני שמעולם לא נתפס באמירת אמת, כמו ראש ממשלתנו לדוגמה.

וכך ראיתי היום בשידור חי מהכנסת, כיצד שני חברי כנסת עמדו על זכותם על פי החוק לשמוע אם יש הסכמים סודיים בהסכם הקואליציוני בין ביבי למופז. רובי ריבלין שאל את ראש הממשלה מספר פעמים וראש הממשלה אמר בקצרה שאין. ואז שאלו הח"כים אם יש הסכמות בעל פה. וכאן החל ראש הממשלה להתפתל ולענות לא לעניין כמו איש בעל בעיית אמינות קשה שמנסה לחמוק מן העובדות. בסוף רובי ריבלין הפסיק את הישיבה כדי שביבי ילך להתייעץ וחזר עם תשובה שכתבו לו עורכי הדין שלו, שאמנם יש "דיבורים שלא הבשילו" ובתנאים מסוימים כשיבשילו אז ... בלה בלה בלה. אז הצביעו ושאול מופז הושבע. ואחרי כן עלה חבר כנסת ואמר את מה שהוא יודע בוודאות שביבי הבטיח למופז את וועדת החוקה. 

וכל השקרים וההתפתלויות באו, על פי הבנתי הרשעה, כדי לא לבייש את שאול מופז שהכריז במסיבת העיתונאים אתמול שהוא נכנס לממשלה למען טובתו של עם ישראל בלבד וללא כל דרישות לתפקידים וועדות. 

אז יצא המרצע מן השק. יש לנו כעת גם ראש ממשלה וגם משנה לראש ממשלה אנשים עם בעיית אמינות קשה.

ואני האהבל ישבתי מול הטלוויזיה והרגשתי בושה. ואילו ביבי ושאול לחצו ידיים וצחקו על כולנו.

האם ייתכן שהאנשים האלה, שמחזיקים בציפורניים את קרנות המזבח, העם לא יעיף כעבור שנה וחצי בבחירות? התשובה לשאלה הזו מפחידה אותי