יש לי עסק משלי , כבר 15 שנה. בעוד יומיים אני חוגגת לו יומולדת.

אני מתרגשת. ועם זאת..

 במסעות  התהיות שלי , הלא רצופות ,לגבי החיים שלי פה בגלובוס שלנו,

לא אחת אני מתחרפנת מהמחשבה, מה בדיוק באתי לעשות כאן.

 טוב, טוב , תעשו לי טובה. בלי נאומי הניו איג' ,אותם אני מכירה גם אם תעירו אותי שעה אחרי שנרדמתי שיכורה..   

אני אוהבת את העבודה שלי ,לרוב אני יוצאת לקראתה בחדווה,יש לי בה עיניין , שמשתנה אמנם בכל תקופה , אבל היי , לא המצאתי פה כלום, אלו מחשבות שחולפות אפילו למלכת אנגליה במקרה הטוב או לביל גייטס במקרה הרע. הבעיה היא  בסדק   שנשאר  באופן קבוע   בהחלטות ה"סגורות"שלנו, שדרכו מושחלות שאלות וספקות, ומדי זמן   הן גם מצליחות לעלות לי על העצבים עם שאלות שגורות ועבשות כמו האם לא התבזבז לי משהו? לא הפסדתי משהו? אולי יכולתי להיות משהו אחר , טוב יותר?

מחר בבוקר, קרוב לוודאי שאשים את התהיות בנפטלין עד לעונת המעבר הבאה שלי, ואלך לי לחיים שלי. בדרך לא יכולתי שלא לחשוב על כך  שאת אותן המחשבות , אפשר לחשוב גם אחרי 15[פחות או יותר] שנות נישואין.