הייתי רוצה רק פעם אחת, רק ליום אחד, לבחור מפתחות. כמו שכותבים סופרים, כמו שמתארים מחזאים. "ניגש לדלת, בוחר מפתח ופותח אותה". ושהמפתח שאבחר ישנה, ברגע שבחרתי בו, את מבנה המנעול, והדלת תיפתח ולא משנה איזה מפתח בחרתי. אני רוצה שרק ליום אחד לא אצטרך להסתבך עם צרור המפתחות בכניסה לדירה הקטנה שעשיתי לי ממנה בית. שהמפלט שלי, שלפחות הוא, ייענה לרצוני הלא מדובר. שייכנע למרותי המהוססת, המנומסת והמאולפת להחליא. כשזה יקרה, ביום שבו זה יקרה, אוכל ללכת לישון ולא להתעורר שוב לעולם. ולא יהיו לי עוד שום דרישות או בקשות מגבירת המזל וממר גורלי. אהיה מאושר. הייתי רוצה רק פעם אחת, רק ליום אחד, לבחור מפתחות. אבל בינתיים אני עצמי מסתובב בעולם כמו מנעול בלי מפתח. ונדמה שלא משנה כמה אשתנה, או כמה אנסה להשתנות, אף אחת לא תפרוק אותי מבריחי בדידותי. אנסה להתאים עצמי שוב ושוב, כמנעול שהייתי רוצה שיהיה לי, אל האישה שהייתי רוצה להיות שלה. והיא עדיין לא תתאים. עדיין! ואני ממשיך לזוז מנקודה לנקודה, ממלא את מפת קיומי בקווים רבים שאינם באמת התקדמות או נסיגה, קשקוש חיי. הייתי רוצה רק פעם אחת, רק ליום אחד, לבחור מפתחות. |