אם הייתי מרגלת, מהר מאוד היו פליטות הפה בשפת אמי מסגירות אותי. במיוחד בסיטואציות לא צפויות או רגשיות או סתם אם היו דורכים לי על הרגל. (אאוווּ היא מילת כאב מוכרת כמעט בכל השפות.) באופן אימפולסיבי, בזמן כעס עפות לי מילים וקללות בשפת האם שלי, וחוסר המשמעות שלהם להשומע ינעם המקומי, לא מפריעות לו. זאת מדינת מהגרים והוא פוליגלוט של קללות ולכן הוא יכול להרביץ חזק גם בלי להבין. כי הטון, זה מה שהוא מחפש. הסב-טקסט שמפזר הכפשות על אמא שלו. והוא בודק לשמוע שלא אומרים עליה דברים גם במלמולי התינוקות.

הכי הרבה דיבורים בשפת האם שלי, יוצאים לי בחברת הכלב. אם הייתי מרגלת, הייתי מתקשה להסביר לסוכן המוסד שהיה מקשיב לשיחות שלנו מה זה צ'ופולון קצ'קץ' חוזליטו בובולון. והייתי צריכה להיזהר לישון תמיד לבד כדי שהשב"כ לא ישלח סוכן סתר שישמע מה אני אומרת מתוך שינה: בוז'ולו פיצקונון צ'ופופלאק גידיגוב. כל זה יכול להסגיר מייד את מוצאי הזר. 

ישר מבינים שאני לא באמת מכאן. אני באתי מהכושלאמאשלי, ודיברתי רק את השפה של שמה, ג'יבריש, עד גיל שנתיים. אחר כך למדתי עוד שפות. הכושלאמאשלי הוא מקום די פרובינציאלי, הכי דומה נגיד לתימן. מקום שצנעה יפה לו. זה לא מקום ידידותי במיוחד לשכנים שלו בגבולות הטבעיים, אבל הוא בטח לא מאיים על שלום העולם, אז אין לו צבא או סוכנות ביון משלו. ברור שאני לא מרגלת. אף אחד לא היה שוכר את שירותי הריגול שלי. אני יודעת שבמוסד לא יאמינו לי. הם מתים לגלות את סודות האטום. כאילו שלא כולם יודעים. בסדר. אני לא רוצה שיתקעו לי מנורת חקירות לעיניים קקהפויה. אז ככה: בכושלאמאשלי אין כורים גרעיניים. שנים אף אחד לא ביקר שם, עד כמה שאני יודעת. אני לא יודעת אם היא מעשירה שם משהו. אני מקווה שכן, האמת. זהו. בלי לחץ גיליתי את כל הסודות של הכושלאמאשלי. עכשיו אני מרגישה אשמה ובוגדת.