הבלי עולם
סיפורים מסיפורים שונים
פוסטים פופולאריים
-
משטח גרון
28/12/07 | 943 צפיות
-
בבריכה הציבורית
25/12/07 | 439 צפיות
-
מפגש פיסגה
31/12/07 | 662 צפיות
-
לבנות-הנט
21/1/08 | 769 צפיות
-
אני חושב שהיום טו בטבת
24/12/07 | 545 צפיות
-
דפוק וזרוק
22/12/07 | 755 צפיות
פוסטים אחרונים
- ניו טקסט פייל 16/6/09
- באדי סארפינג 23/1/09
- פונצ'קלח 24/12/08
- טיול ערב 30/8/08
- מוט צהוב 21/8/08
- אחת מיה 11/8/08
דפוק וזרוק
| העולם עגול ומתגלגל סביב צירו, חוזר על הבליו ורגעיו שוב ושוב. מה שעשית יחזור אליך. מה שלא עשית גם-כן יחזור אליך. יוצא שלא משנה מה אתה נדפק. ועל רקע מילים אלה אני רוצה לספר על בחורה שלא מזמן הכרתי ואותה אם אפגוש כשאפגוש זה יהיה תחת מעטה מקרי עבה. היא לא רוצה לשמוע ממני יותר. חורף עכשיו, כידוע, ומי שלא השכיל למצוא בן-בת-זוג בשלהי הקיץ נודד כעת במרחבי הארץ בגפו. המצב קשה אך זמני, בעוד חודשיים יפרחו פרחי אביב. אני מעדת החרגולים והחורף לנצח יתפוס אותנו לא מוכנים. ובכל זאת, גם חרגולים רשאים בתפילה וגם להם הנסים מותרים, כאשר יחליטו הממונים על הניסים (ע"ע). לכן אני יוצא לבארים מדי פעם - אולי ירחמו השמיים ואדבר עם נקבה. אז יצאתי לבאר שלא-בתל-אביב באמצע השבוע, באחד הימים, נניח שבוע לפני חודש. שתיתי בצורה מתונה וליהגתי עם חברי משך זמן רב. הבאר היה מואר יתר על המידה, כמעט וריק, התנגנה בו מוזיקה נדושה: רוק מהניינטיז. בצד השני ישבו שתי בנות והעמידו פנים בצורה יפה של בנות בשיחה. הלכתי שבי אחרי החזות הטבעית ובעקבות אדי הבירה הרמתי את כוסי הגברית - חצי ליטר קיבולה - ובירכתי את הגברות בחיוך אווילי לשגשוג ופוריות, מי יודע - אולי דרכי. הבחורה שאליה פחות כיוונתי את בירכתי קלטה אותה והוחמאה קלות. רציתי לסמן לה שכבר מאוחר והנה אנחנו לבד אז למה שלא תבוא לשבת לידי, נקשקש מעט על הא ונחמם לפחות במילותינו זה את זאת, גם אם לשעה קלה, אז הצבעתי על הכסא שלידי והרמתי את גבותיי כמה שרק יכולתי. היא העדיפה להתעלם. מאוכזב אמרתי לחברי - היא לא מעוניינת. לא, הוא התרגש, בנות מחוזרות ובנים מחזרים - היא צריכה לדעת שאתה רוצה בה ובגלל זה אתה צריך לקום וללכת אליה. אבל אני לא כל כך רוצה בה, ניסיתי למחות, וניסיתי לקלוט את מבטה שוב כדי לסמן עוד פעם על הכיסא שלצידי ולהרים את גבותיי אפילו יותר גבוה. היא אמרה, בקול, אם אתה רוצה אתה יכול לבוא לשבת פה. התאכזבתי, זה לא הולך כמו שציפיתי. הלכתי אליה והתיישבתי לידה. אין לי מילה רעה להגיד עליה, על י'. אי אפשר לקרוא לה יפה, כי היא לא. משך כל חייה היא התרגלה לחשוב שהיא מכוערת עד שזאת נהיתה האמת. מה שמשך אותי אליה היה השכל שלה ואני חושב שזה תפס אותי לא מוכן, בהפתעה. היא חכמה ממני ונמנעת מהכאב שלה על-ידי התחברות לכאב של אנשים אחרים. היא עובדת סוציאלית. הידיים שלה מאופרות בכבדות עם צמידים ולק אגרסיבי, פניה נטולות איפור. לו רק היתה מרפה מהשכל הנפלא שלה מעט היתה יכולה להרפות גם את השרירים שתוחמים את ראשה, נותנת לעצמה קצת מנוחה, היופי שחבוי בה היה צף מאליו. יופי שמאחורי מצח עסוק תמידית. את הבריחות שלה היא מתזמנת באלכוהול. באחת מהן נפגשנו, באחרת השתתפנו .בשבילי ביחד, בשבילה כל אחד לחוד.דיברנו. לא על משהו ספציפי, יותר כדי למדוד. כמו שכלבים מרחרחים ממושכות בישבנם של חבריהם. היא רשמה את מספר הטלפון שלה כשעמדתי לעזוב. דיברתי איתה למחרת, אולי למחרתיים. בכל אופן לא חיכיתי הרבה. עוד באותו היום שדיברנו, ואולי זה היה למחרת, נפגשנו. אני לא נוהגת לצאת לדייטים, היא אמרה, ואני אמרתי לה אל תדאגי - אני מלך הדייטים הראשונים הבלתי מעורער, מה שנכון. אז נסענו בניגוד לכל הציפיות ולכל המשך הגיוני לבאר. מפה יש עניין לקצר, הרי בדייטים כולם היו ומי שלא לא הפסיד הרבה. השיחה קולחת תמיד, שני האנשים בדייט ראשון הם וריאציות מאושרות ומוצלחות של האנשים שמשחקים אותם. דייטים ראשונים תמיד הולכים טוב, לא רק לי - לכולם. אני פשוט עשיתי את זה יותר מכולם אז אני מכיר את כל הטריקים. או ככה חשבתי. היא שתתה יותר מדי, הייתי צריך לשים לב. היא לא אכלה כלום ושתתה הרבה, יחסית לבחורה. היא דיברה בקול רם על דברים שיש לדבר בלחש, אם בכלל. לא שהיה אכפת לי בזמנו, אני מעריך חוסר טאקט כטאקט האמיתי. בסביבות אחת בלילה, כששילמתי על החשבון והיא לא הציעה להתחלק, הגיע הזמן לנשיקה ראשונה. לקחתי את ידה בדרך לאוטו והתקדמתי לחבק אותה, ומיד אחרי שאמרה ששניים ממשפחתה מתו נישקתי אותה וחפנתי את שדיה. הופתעתי שהם למעשה היו גדולים משסברתי בתחילה. התגפפנו מול חרמש הירח כמה זמן שהתגפפנו ונכנסו לאוטו, בדרך אליה. כיף לחבק. אין תחליף לחום אנושי. בזמן הנסיעה החלטתי שאני אשאר איתה את החורף, נעשה יחד לילות תחת פוך עם שוקו ומוזיקה גרועה. כשעצרתי ליד הבית שלה לנשק אותה נשיקת לילה טוב היא תפסה את הזין שלי. הצעתי שנעלה אליה ואחרי שהסכימה לא היה לי ברור אם אני הצעתי את זה או היא. שכבנו והיה גרוע, הבחורה לא יודעת להזדיין ובגלל שההורים שלה היו בחדר הסמוך לא היה לי זמן להתחיל ללמד אותה. גמרתי בלחץ, כדי לא להעליב. להשאר לישון, שאלתי, והיא אמרה שכן, למרות שהרגשתי שנמאסתי פתאום. שהנוכחות שלי כבר לא מתקבלת בברכה. בכל זאת נשארתי, כי מה כבר נשאר לי בחיים. בלילה חלמתי חלום על משפחה שמחה שאיבדה שניים מבניה. הבית היה מרוהט כמו באר והיו שם המון חיוכים של אנשים שכבר לא היו שם. התעוררתי הרבה בלילה וניסיתי ללטף אותה. היא סירבה. היא ליטפה אותי, כדרך אגב, ברגעים שבא לה. הרגשתי רע. בבוקר השכם עזבתי. היא לא רצתה לראות אותי שוב. היא עדיין לא רוצה. נדפקתי ונזרקתי, די בקור רוח, די בקרירות. זה לא כואב, כי אחרי הכל אני גבר, אבל זה בהחלט מבאס אחושרמוטה. היי שלום י', אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם. מי יתן ותמצאי מה שאת מחפשת. |
תגובות אחרונות
-
סוזי סופרייז
בתגובה על ניו טקסט פייל
-
שדות הפחד
בתגובה על פונצ'קלח
-
אוחזת ענף עץ השסק
בתגובה על באדי סארפינג
-
mish86
בתגובה על אחת מיה
-
נעמה אילוף באהבה
בתגובה על טיול ערב
-
וכנען
בתגובה על מוט צהוב
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן הכי כן ויפה....
מהניסיון שלי אני יכול לומר שבדידות היא דבר זמני אף שברמה מסוימת
נראה לי שהיא לא עוזבת אותך לגמרי
עכשיו אני נשוי אבל לפני זה אכלתי סרטים דומים לשלך....
העניין הוא שזה מעגל מרושע: אתה בודד ועצוב אז אתה מחפש מין מזדמן או לאונן
(דבר שמבחינת הקבלה הוא סופר חמור ומבחינת מומחי הרפואה המודרניים הוא לגמרי טבעי ובסדר)
הפעולות האלה רק מגדילות את הבדידות והיאוש.... חוסר היכולת לכבוש את יצרך
גורמת לך להרגיש לוזר...
אתה חצוי בין ביטחון וחוסר ביטחון במגעים שלך עם בנות.... ויותר מהכל אתה מרגיש חלש
הקטע היותר נוראי הוא שאתה מפתח אידיאליזציה של המצב בו אתה נמצא
ומתוך אגואיזם וחוסר-אונים כאחד אתה מתאהב בכל אחת... כי באמת בכל אחת יש משהו אם לא יותר לאהוב
עכשיו שאני נשוי עדיין תמיד יש את הפיתוי של בנות אחרות עם עולמות אחרים שלהן- משפחות שלהן, אורח-החיים שלהן
פיתוי שגברים ונשים כה רבים נכנעים לו...
הפרדוקס הוא שצריך לפעול בניגוד לטבע כדי להיות חופשי באמת. לדעתי דווקא אורח-חיים לכאורה חופשי ומשוחרר הופך אותך לעבד לצד האפל והחייתי שבך... ולא מאפשר לך לבטא את צלם האנוש שמייחד אותך ועליו אתה צריך להאבק מאז שאדם הראשון נגס בתפוח
אבל כפי שאמרה אשתי, אין לזה סוף
יפה אמרת, יפה שיתפת, טוב ויפה.
דבר ראשון אני שואל את עצמי אם על כל תגובה שמגיבים עלי אני צריך להשיב בתגובה, כאילו הגיבו ישירות אליי, ולא כך הוא, למשל במקרה הזה שאת שיתפת משהו משלך, אפילו אם בהשראתי. אולי היה עדיף אם היייתי שותק ונותן לך את זכות המילה האחרונה אבל לא עשיתי את זה ועכשיו מאוחר מדי.
בעצמך אמרת שמשהו בך כמה (מלשון כמיהה) לגוף אחר, משהו בסיסי ופראי, ובגלל שהוא כל-כך פרימאטי זה נתפס אצלך כרע ואני לא חושב ככה. אין לי בעיה לשכב עם מכוערת, נניח, כי הצורך בגוף נוסף לשלי הוא צורך ואני בחלקי בהמה גסה. אני מעדיף את הגישה שלך, של לדחות את הרע הזה ולשלוח את הבחורים הלא נכונים הביתה, כמו גם את עצמך, לבד.
מסתבר ששתי הגישות שוות בתוצאה: גם אני גם את יושבים ומקוננים דיגיטלית והולכים לישון לבד.
אז מה אני אומר פה בעצם ? - תודה שהגבת.
יפה בצורה בלתי רגילה. אמש, לכבוד השנה האזרחית ובעיקר משום שיש צורך עז שאני אצא מהבית בטרם אאבד סופית כל שריד לכך שאני בת אנוש, נתתי לחברים שלי לקחת אותי לפאב. אני יודעת שאני אדם עגום להיות איתו בימים האלו, שבהם אני כה עגומה בעצמי, ולכן אני מכבדת את חברתי הטובה ינה ואת כל חבורת חבריי האחרים, שלקחו על עצמם להפיג את העצב שלי נוסף לשלהם. רצה הגורל האכזר, ופגשתי שם, בערב היחיד מזה זמן רב שהוצאתי ראש מחוץ לקירות חדרי, בחור שהחליט יום סתוי אחד לנתק איתי את הקשר. פיזזנו יחדיו, כאילו מעולם לא ניסה למזמז אותי תוך התעלמות מהדיכאון שלי ומזה שאני בודדה ועצובה יותר מתמיד כשאנו יחד. אח"כ הוא ביקש לדבר איתי, ועלינו יחד אל הקור הלילי של חיפה עיר תחתית והוא נישק אותי תוך כדי השענות על רכב חונה. ככה זה נמשך כמה דקות, עד שנמלאתי עצב תהומי ממש, משום שלא רציתי אותו כלל, א' קוראים לו, ומשום שידעתי שאני נכנעת למשהו הכי עלוב בתוכי, שהוא כל כך בודד כבר וכל כך רעב שלא איכפת לו ממש מי נוגע בו כבר, מרוב כמיהה שיגעו בו. אספתי את כוחותי, והדפתי את א' מעלי, לוקחת את ינה איתי למקום אחר, ומשאירה אותו ואת כל הזיכרון הרע הזה הרחק מאחורי עד כמה שאפשר תמורת ספיישל של 60 שקלים.