ישבת לידי,

דבר פרט לשתיקה לא היה לי להציע לך,

    ועיניי הזולגות מאין לאין,

מאפר לאפר,

חלמו נשימותייך על פי,

    רק הרגע שמת נגע קלות בזיכרון, כגלד מהמורה שנמרח,

   ועטה צבעים זוהרים על הבד,

להנעים את עינייך, כך פצעי

  מכוון להנעים את עינייך, ודבר פרט לו -  לא היה לי להציע

  בז לבוז השכיח,

אני קבצן לאהבתך,

מקבץ מילותייך בכף טרופה,

  נושם את זיכרונך כדמעה מרוחקת,

זולגת מעפעף לבשר,

מהסער אל הרוח הנח,

  ומעבר ליהירות השדופה הרווחת,

אני אבוד ללא הבל פיך וזרועך העייפה,

נעלמת, ודבר פרט לשתיקה                                                              

לא נותר לי להציע