היום, בפיתוח מוצר תחרותי, בעיקר ע"י חברה ישראלית, צריך לשים דגש על שלושה פרמטרים - זמן הגעה לשוק, מחיר סביר (יחסית לביצועים) וחדשנות. גישות ניהול הפרויקטים הותיקות, שהתפתחו בשנות ה 60 והגיעו לשיאן בסוף שנות ה 90, שמו דגש רב על יצירת מוצר איכותי, מותאם לצרכי השוק, גם אם תהליך הפיתוח יתארך משמעותית. דגש חזק הושם על תהליכי תכן, סקרי תיכון, מסמכים, בקרת איכות ועוד, אשר אפשרו יציאה עם מוצר ברמת איכות גבוהה ושניתן גם לתחזק אותו בעתיד. בעשור האחרון, עלתה מאד החשיבות של זמן ההגעה לשוק והגישה הפכה לכך שצריך לצאת עם מוצר מהר ולאחר מכן להוציא לו גרסאות משופרות. לצורך התמודדות עם האתגר הזה, התחילו לשלב אלמנטים אג'ילים. פחות הסתכלות כוללת וראיה לטווח ארוך ויותר התייחסות לפעילות בטווח הקצר. השילוב בין הגישות הותיקות לאג'יליות מצליח להתמודד עם הצורך לייצר מוצר באיכות סבירה, במאבים מוגבלים ובטווח זמן קצר.

אבל זה עדין לא מספיק. בשנים האחרונות, קצב יציאת המוצרים הפך להיות מהיר מאד ולכן על מנת לייצר מודעות למוצר שלך, אתה צריך לשים דגש על חדשנות. למעשה חברה ישראלית שמפתחת מוצר מבלי להביא מסר חדשני, תתקשה להתמודד בשוק. הבעיה היא שבמהלך הפיתוח נזנחת החדשנות. בדרך כלל יש רעיון חדשני ביציאה לדרך, אבל במהלך הפיתוח כשיורדים לפרטים, לא נעזרים בתהליכים מעוררי חדשנות. לדוגמא במהלך סקרי התכן, עוברים על התכן ואין תהליך מסודר של חדשנות. יותר מזה, לפעמים לחץ הזמן והתקציב גורמים למנהלי הפרויקטים לחסום נסיונות של אנשים מבריקים לשלב במוצר דברים שלא הוגדרו ביציאה לדרך.

על מנת לשלב חדשנות צריך להשתמש בכלים מתחום החדשנות כמו דיאגרמת ערך, סיעור מוחות, חשיבה מקבילה, ניהול הזדמנויות ועוד. ברור שבסופו של דבר, ארגון לא יכול להפעיל יותר מדי תהליכים ולכן תהליכי החדשנות צריכים לבוא על חשבון חלק מתהליכי ניהול הפרויקטים המסורתיים. ארגונים חייבים לנתח מה מביא להם תועלת רבה ועל מה אפשר לוותר.

בסוף חשוב לזכור שצריך להגיע מהר לשוק, מוצר ברמת מחיר סבירה וחייבים להיות חדשניים.