כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (36)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/8/12 01:36:
    שלום שושי, בתור אחד שסיים תיכון לפני יותר מ-7 שנים, מאז ומתמיד קיבלתי את הרושם שחסרים מורים המשתוקקים ללמד ולחנך. לדאבוני, נתקלתי ביותר מידי אנשי חינוך אשר השאירו אצלי חותם שכל שהותם בבית הספר הייתה "להעביר את הזמן בצורה הקלה ביותר" מבלי לגלות רצון אמיתי להעשיר אותנו, התלמידים, בידע. אני קורא את דברייך ושותף לצער אותו את חשה, אך עם זאת, חש גאווה גדולה. גאווה על כך שזכיתי להיות תלמיד שלך. תודה לך.
      22/5/12 11:34:

    צטט: levana feldman 2012-05-19 16:54:58

    שושי, נשמע מוזר ביותר...למי שלא מכיר את המערכת מקרוב, כמוני, לא היה שמץ של מושג...

     

    לבנה ,

    המציאות אכן מוזרה ואני לא מצליחה להסכים איתה

      19/5/12 16:54:
    שושי, נשמע מוזר ביותר...למי שלא מכיר את המערכת מקרוב, כמוני, לא היה שמץ של מושג...
      17/5/12 22:17:

    צטט: איתמר קרמר 2012-05-17 17:12:19

    הי שושי- בהחלט מעניין ומוכר. אשמח לשמוע איך את מתמודדת ביום-יום: אילו פעולות אפשר מורה יכול לנקוט בעצמו. שהרי לרוב המורים אין יכולת, כמוך- "לטלטל את המערכת".

     

    לאיתמר,

    לצערי גם אני עוד לא הצלחתי לטלטל את המערכת. לפחות אני מנסה. מי יודע? אולי הדברים יחלחלו סוף סוף!

      17/5/12 20:35:

    צטט: ג'ראלדין 2012-05-17 08:50:44

    יקירתי,כל מילה בסלע! המצב הקטסטרופלי פי כמה וכמה...(אני מלמדת מז' עד י"ב.) ואני מתייחסת להוראת המדעים .מתחיל כבר בכיתה ז' עם ההכנה למבחני מפמ"ר, בח' מיצ"ב ובכיתה ט' מפמ"ר.כל השנה קיבלנו במייל מבדקים שאנחנו אמורות להעביר בכיתות,על מנת להכין את התלמידים למבחנים הללו, בצרוף קובץ אקסל שבו המורים אמורים לדווח לפיקוח על הישגי התלמידים.פשוט טרוף שלא ניתן לדמיין. תארי לעצמך שמה שאת מתארת זה מצב אדיאלי שניתן רק לחלום עליו בחטיבת הביניים. אני מכינה לבגרות בכימיה אני יודעת במה מדובר. בפיקוח על המדעים במשרד החינוך יושב מגלומן,שרוצה להנציח את שמו באמצעות הרפורמה המטורפת שהוא הנהיג .הוא דאג להכפיל ולשלש את כמות החומר שיש ללמד בחטיבות הביניים,המורים ברובם קורסים משום שאין להם את המיומנויות הנדרשות . השתלמות של חמישה מפגשים בפיזיקה למורי ביולוגיה לא הופכת אותם למורים לפיזיקה. רב המורות/מורים הם בוגרי ביולוגיה והם לא הוכשרו ללמד פיזיקה או כימיה כפי שהם דורשים היום. זה שרלטני ומזלזל בתלמידים לאלץ מורים מדיספלינה מסוימת ללמד דיספלינה שונה שהם אינם מומחים בה.במבחני המפמ"ר והמיצ"ב ישנן שאלות שנלקחו בשיטת העתק הדבק מתוך מבחני הבגרות בביולוגיה. האמיני לי טרחתי לנסוע לתל אביב ,על חשבוני ,הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו כל מה שאני חושבת על תוכניתו ההזויה ,הוא פטר אותי במשפט:"את לא מורה ממוצעת"ובזה תם העיסוק שלו בביקורת. בגלל כמויות החומר ,בגלל המרוץ לקראת המבחנים לא ניתן כמעט לבצע ניסויים אפילו לא הדגמות והרי מקצוע המדעים הוא מקצוע תלוי מעבדה. זה לא משנה שאני מורדת ומבצעת ניסויים ככל שמתבקש. אני טיפה בים ואני מסתכלת לעבר האופק הוורוד שקוראים לו פנסיה מוקדמת.

    הדברים שאת מדברת עליהם מוכרים לי. אמנם אני לא מלמדת בחטיבת הביניים אבל הדברים הגיעו לאזני. עצוב.

     

      17/5/12 17:12:
    הי שושי- בהחלט מעניין ומוכר. אשמח לשמוע איך את מתמודדת ביום-יום: אילו פעולות אפשר מורה יכול לנקוט בעצמו. שהרי לרוב המורים אין יכולת, כמוך- "לטלטל את המערכת".
      17/5/12 08:50:
    יקירתי,כל מילה בסלע! המצב הקטסטרופלי פי כמה וכמה...(אני מלמדת מז' עד י"ב.) ואני מתייחסת להוראת המדעים .מתחיל כבר בכיתה ז' עם ההכנה למבחני מפמ"ר, בח' מיצ"ב ובכיתה ט' מפמ"ר.כל השנה קיבלנו במייל מבדקים שאנחנו אמורות להעביר בכיתות,על מנת להכין את התלמידים למבחנים הללו, בצרוף קובץ אקסל שבו המורים אמורים לדווח לפיקוח על הישגי התלמידים.פשוט טרוף שלא ניתן לדמיין. תארי לעצמך שמה שאת מתארת זה מצב אדיאלי שניתן רק לחלום עליו בחטיבת הביניים. אני מכינה לבגרות בכימיה אני יודעת במה מדובר. בפיקוח על המדעים במשרד החינוך יושב מגלומן,שרוצה להנציח את שמו באמצעות הרפורמה המטורפת שהוא הנהיג .הוא דאג להכפיל ולשלש את כמות החומר שיש ללמד בחטיבות הביניים,המורים ברובם קורסים משום שאין להם את המיומנויות הנדרשות . השתלמות של חמישה מפגשים בפיזיקה למורי ביולוגיה לא הופכת אותם למורים לפיזיקה. רב המורות/מורים הם בוגרי ביולוגיה והם לא הוכשרו ללמד פיזיקה או כימיה כפי שהם דורשים היום. זה שרלטני ומזלזל בתלמידים לאלץ מורים מדיספלינה מסוימת ללמד דיספלינה שונה שהם אינם מומחים בה.במבחני המפמ"ר והמיצ"ב ישנן שאלות שנלקחו בשיטת העתק הדבק מתוך מבחני הבגרות בביולוגיה. האמיני לי טרחתי לנסוע לתל אביב ,על חשבוני ,הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו כל מה שאני חושבת על תוכניתו ההזויה ,הוא פטר אותי במשפט:"את לא מורה ממוצעת"ובזה תם העיסוק שלו בביקורת. בגלל כמויות החומר ,בגלל המרוץ לקראת המבחנים לא ניתן כמעט לבצע ניסויים אפילו לא הדגמות והרי מקצוע המדעים הוא מקצוע תלוי מעבדה. זה לא משנה שאני מורדת ומבצעת ניסויים ככל שמתבקש. אני טיפה בים ואני מסתכלת לעבר האופק הוורוד שקוראים לו פנסיה מוקדמת.
      16/5/12 08:57:
    מערכת החינוך מונהגת בידי עסקנים ופקידים, ממסד אדיר, עתיר אלפי טפילים ומיליארדים, שלא יכול ולא רוצה להנחיל ידע והשכלה. על חינוך אין בכלל מה לדבר. מערכת זו פועלת בשיטה של בזבוז זמן, כי ע"י עיכוב חלול של אוכלוסיית הצעירים למשך 12 שנים, ללא תפוקה כמעט, היא מצדיקה את קיומה ושיגשוגה של המערכת עצמה, בלי שאנשי המערכת חייבים לעשות משהו של ממש. אז נשאר רק לבזבז זמן, וזה מה שמתרחש, גם בהתנהלות הטיפשית והניגררת של מערך הבחינות וההערכות המיותר.
      16/5/12 07:02:

    צטט: קלועת צמה 2012-05-15 22:39:18

    ואני חושבת איך זה היה פעם, כשהייתי תלמידה. איך אז זה עבד. אולי כדאי לחשוב פשוט על להתארגן בהתאם.

     

    בוקר טוב לקלועת צמה.

    פעם, כשאת היית תלמידה , ובכל מקרה כשאני הייתי, המבחנים היו אך ורק בכיתה יב', נבחנו ב 7 מבחנים - לכל מקצוע היה שאלון אחד ומועד אחד.

    היום לכל מקצוע מספר שאלונים שנפרסים על פני שנתיים או שלוש , למתמטיקה ואנגלית יש מועד ב' מובנה במערכת המבחנים - כאשר הציון הגבוה מבין המבחנים הוא זה שנחשב, בנוסף לזה יש מועדי חורף בהם ניתן להבחן וגם לשפר ציון. מועד תחילת המבחנים הוקדם אף הוא.

      15/5/12 22:39:
    ואני חושבת איך זה היה פעם, כשהייתי תלמידה. איך אז זה עבד. אולי כדאי לחשוב פשוט על להתארגן בהתאם.
      15/5/12 09:14:

    צטט: shabat shalom 2012-05-14 15:06:44

    ואולי זו בעיה של התארגנות?

     

     

     

    "בעיה של התארגנות" ?



    הרי, 

    מבחנים סטנדרטיים -- לרבות בחינות הבגרות, מיצ"ב, פיז"ה ופסיכומטריות -- הורסים את מערכת החינוך.

     

            כל פעם כאשר ניתנים, המבחנים הארציים הסטנדרטיים לתלמידי כיתות ד', כיתות  ח', וכיתות י"ב, לרבות, מבחני מיצ"במבחני פיז"הבחינות הבגרות והבחינות הפסיכומטריות, הם נבחנים בהרחבה ונדונים מעל דפי העיתונות ובמשרדי הניהול של בתי-ספר שונים. ישוב אחד תוהה מדוע לתלמידיו היו הישגים כל כך נמוכים לעומת הממוצע, ישוב אחר מתגאה בתוצאותיו הטובות, בעוד שישוב נוסף מתגאה בכך שהוא מעל הממוצע אולם מודאג מהירידה לעומת השנה שעברה, וכן הלאה.  קהילות מדרגות את עצמן ואת בתי-הספר שלהן בהתאם לתוצאות המוחלטות והיחסיות האלו, ונראה שכל אחד מקבל כמובן מאליו שמבחנים אלה, שהם חדשים יחסית, הם מידה נפלאה למשהו מאוד חשוב הנוגע לחינוכם של ילדינו.

     

            למעשה, לא נגזים, אם נאמר שלמבחנים אלה יש השפעות שליליות הרות אסון על בתי-ספרינו. מן ההתחלה, הבה ונשאל את עצמנו: מה טבעם של מבחנים אלה? כיצד הם בנויים?  התשובה היא: שהם מחרוזות של שאלות אשר מנסות למדוד את כושרם של התלמידים לזכור עובדות ומיומנויות מסוימותלאחר שנבחן מקרוב את ההנחות עליהן מבוססים המבחנים, אנחנו יכולים להתחיל לרכוש הבנה פנימית וראיה לתוך אופיים המתעה והעקמומי.

     

            ראשית, מי מנסח את המבחנים? המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה -- בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל?

     

            אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי-הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמאטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי  הפסיכולוגי? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות  שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות?

     

            ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתהשכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין! איזו תחזית מפחידה! האם  אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל  הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב?

     

            האם לאנשים יש מושג מה המבחנים האלה עושים לבתי-הספר של הערים והכפרים השונים שלנו?  ככל שעובר הזמן, והביצוע במבחנים אלה הופך להיות חשוב יותר כמידה להצלחתם של בתי-הספר, יותר ויותר אנרגיה מופנית כדי להבטיח שהילדים יצליחו במבחנים. הביצוע במבחנים הופך להיות דבר ראשון במעלה, וכל פעם מושקעים בתרגיל עקר זה כמויות גדולות יותר של אנרגיה ושל זמן.  אינני מתפלפל בנושא זה. אותו הדבר קרה בכל מקום בו הוכנסו מבחנים סטנדרטיים.  לפני למעלה מחמישים שנה, כבר אז, התחוור למשל, שלהעמיד את כל תלמידי התיכון של העיר ניו-יורק בפני מבחני ריג'נט של המדינה בכל מקצוע, הביא את ההוראה בכל מדינת ניו-יורק לבינוניות אחידה שעד היום טרם התגברו עליה. משהו דומה קרה עם הסאט'ס (SAT'S - Scholastic Aptitude Tests - מבחני כושר הלמידה: מבחנים פסיכומטריים בארה"ב), שהפכו למטרה בפני עצמה לכניסה לאוניברסיטאות, ומטילים צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הם, היה עוסק בה התלמיד במשך השנים האחרונות של בית-הספר התיכון.

     

            אין זה מאוחר מדי מכדי לנטוש את המבחנים מוליכים שולל והעקמומיים האלהבמחשבה שנייה, אולי זה כן מאוחר, לעת עתה;  אולי יעברו עוד הרבה מאד שנים של שיגעון זה עד שהאנשים ברשויות המרכזיות יבחינו בכך שהם חונקים את אותה מערכת חינוך אשר הם חושבים שהם רוצים לשפרה. אולם דבר אחד אשר אנחנו יכולים לעשותו כדי להילחם בשיגעון הזה ברמה המקומית הוא להתעלם מתוצאות המבחנים, בכולם ובכל אחד מהדיונים בבתי-הספר המקומיים  שלנו.  אם הקהילות המקומיות מחליטות, כל אחת בעצמה, להתרכז במה שהן חושבות שהוא חשוב ולהתעלם ממה שכל אחד אחר אומר להן שהוא חשוב, עדיין יש תקווה שנוכל להימנע מן האחידות -- המטמטמת, החדגונית, שמקהה את החושים -- אשר מבחנים אלה מנסים להכתיב לנו.

     

            אני חוזר ואומר, אין כמעט שימוש ואין כמעט טעם למבחנים במסגרת חינוכית בעלת משמעות. האזרח הממוצע מבין זאת היטב. זו הסיבה מדוע אנחנו בקושי רואים או משתמשים במבחנים במשך חיינו כמבוגרים, למרות שאנחנו מבלים שנים אחרי שנים כאזרחים פוריים. ככל שמחנכים יקדימו להבין עובדה זו, בתי-הספר שלנו יהפכו למקום ראוי, אשר יכין כהלכה את ילדינו ונערינו לעתידם.

     


      14/5/12 16:00:

    צטט: shabat shalom 2012-05-14 15:06:44

    ואולי זו בעיה של התארגנות?

    יש התארגנות , רק שבמערך הבחינות המורכב היא  הפכה למשימה בלתי אפשרית!

     

      14/5/12 15:59:

    צטט: משפטן ושליח ציבור 2012-05-14 08:50:41

    שושי, יפה דרשת. גם אני סבור כי הגיעה העת להגדרה מחודשת של מטרות, אליהן יש לשאוף שבני הנוער יגיעו, שילמדו ללמוד ולא רק להצליח בבחינות, שירכשו דעת ולא רק שינון, שהסטטיסטיקה תחליף מקומה בבני אדם. אשמח לצרפך לצוות החינוך במועצה המייעצת שלנו.

     

    תודה!

      14/5/12 15:59:

    צטט: דליה האחת 2012-05-13 23:49:29

    כן ירבו כמוך מורות

     

    תודה!

      14/5/12 15:56:

    צטט: tamyp 2012-05-13 21:01:48

    שושי שלום אני מסכימה עם כל מילה ויש לי עוד תוספת. מסכנים התלמידים שצריכים להתמודד עם כמות כזו של בחינות, בכל מקצוע יש בין 2-5 בחינות בגרות מצב בלתי נסבל. מעבר לזמן שמבוזבז וגם עליו חבל. מה קורא לתלמידים ו 25% הלחוצים הם כבר בכתה י נכנסים לכמות בחינות בגרות אין סופית בלחץ בלתי נסבל. אישית אני מכירה לפחות 5 תלמידים שהדבר העביר אותם על דעתם עד כדי שימוש בכדורים פסיכיאטרים ואשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים. צריך למצאו דרך חלופית לכמות הבלתי נסבלת של בחינות. גם אם זה יפגע ביוקרת המקצועות ובבנוסים למורים אני מוכנה היום לא לקבל את התוספות האחוזיות ותוספת השעות ובלבד שתלמידי יסיימו את התיכון בריאים ושלמים. וכמובן שהיה לי זמן איכות יותר על מנת ללמד אותם בשקט.

    מסכימה - כמות הבחינות זהו מצב בלתי נסבל. מצבים פסיכיאטריים? לא הייתי הולכת כל כך רחוק. אלו עלולים לקרות גם במיעוט בחינות (ככל שיש פחות בחינות, כל בחינה מלחיצה יותר).

     

      14/5/12 15:06:
    ואולי זו בעיה של התארגנות?
    שושי, יפה דרשת. גם אני סבור כי הגיעה העת להגדרה מחודשת של מטרות, אליהן יש לשאוף שבני הנוער יגיעו, שילמדו ללמוד ולא רק להצליח בבחינות, שירכשו דעת ולא רק שינון, שהסטטיסטיקה תחליף מקומה בבני אדם. אשמח לצרפך לצוות החינוך במועצה המייעצת שלנו.
      13/5/12 23:49:
    כן ירבו כמוך מורות
      13/5/12 21:01:
    שושי שלום אני מסכימה עם כל מילה ויש לי עוד תוספת. מסכנים התלמידים שצריכים להתמודד עם כמות כזו של בחינות, בכל מקצוע יש בין 2-5 בחינות בגרות מצב בלתי נסבל. מעבר לזמן שמבוזבז וגם עליו חבל. מה קורא לתלמידים ו 25% הלחוצים הם כבר בכתה י נכנסים לכמות בחינות בגרות אין סופית בלחץ בלתי נסבל. אישית אני מכירה לפחות 5 תלמידים שהדבר העביר אותם על דעתם עד כדי שימוש בכדורים פסיכיאטרים ואשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים. צריך למצאו דרך חלופית לכמות הבלתי נסבלת של בחינות. גם אם זה יפגע ביוקרת המקצועות ובבנוסים למורים אני מוכנה היום לא לקבל את התוספות האחוזיות ותוספת השעות ובלבד שתלמידי יסיימו את התיכון בריאים ושלמים. וכמובן שהיה לי זמן איכות יותר על מנת ללמד אותם בשקט.
      13/5/12 17:50:

    צטט: forte nina 2012-05-13 15:49:26

    בצר לי חשבתי על רעיון יצירתי של קבוצות תמיכה למורים במצבך :)) 

    ליבי איתך.

    תודה נינה, אנחנו כבר מאורגנים....מגניב

     

      13/5/12 17:49:

    צטט: אביה אחת 2012-05-13 08:12:28

    שוש הלוואי ועוד הרבה מורים/מורות כמוך "ילינו" על זה שאת רוצה בסה"כ ללמד.... נראה לי שהמצב מחמיר משנה לשנה - תודה שהעלית את הפוסט ל"יומנך" ולנו שבוע מבורך לטוב

     

    אביה,

    תתפלאי, יש הרבה מאוד מורים המלינים את אותה תלונה. מכניסים אותנו לסד בלתי אפשרי = דורשים הצלחה מצד אחד אבל לא מאפשרים את הזמן מצד שני.

      13/5/12 17:47:

    צטט: רויטל ברזילי 2012-05-13 08:01:38

    נכון, והתלמידים שבאמת מנצלים את החופשות האלה, "חופשת מתכונת"..."חופשת בגרות" הם כל-כך מעטים...הם מאבדים רצף, מוסיפים לעצמם שיזוף ושעות שינה ויוצאים מהמסגרת בקלילות...

    לרוויטל,

    הבעיה היום היא לא החופשות, נותנים להם פחות חופשות. הבעיה היא ריבוי גדול של מבחנים בכל שכבות הלימוד, שגם הם מוציאים את התלמידים מהמסגרת, מה גם שהם מתחילים בשלב מוקדם בשנה ובמקביל לשנת הלימודים.

     

      13/5/12 17:37:

     

     

    מדוע ? ...אחד מהתפקידים של הפסיכיאטר המחוזי הוא אשפוז בכוח !     

     

     

      13/5/12 17:15:

    צטט: זכויות הפרט 2012-05-13 16:07:52

     

     

    היי שוש, 

     

    את מדברת עם "יומנך היקר" ? 

     

    אז, תיזהרי שלא יבוא לבקר אותך הפסיכיאטר המחוזי (-; 

     

     

    ...ועכשיו ברצינות,  

     

    את צודקת בית הספר כפי שהוא בנוי כיום הוא בזבוז זמן. 

     

    ובגופו של העניין, 

     

     

     

    לפני ישבו תריסר ילדים וילדות, בגילאי 9-12. שבוע קודם לכן, הם ביקשו ממני שאלמדם חשבון. הם רצו ללמוד לחבר, לחסר, לכפול, לחלק, וכל השאר.

     

    "אתם אינכם באמת רוצים לעשות זאת", אמרתי, כאשר פנו אלי לראשונה.

     

    "כן, כן, אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים", ענו לי.

     

    "אתם אינכם באמת רוצים", התעקשתי. "חבריכם בשכונה, הוריכם, קרוביכם יתכן שרוצים עבורכם, אבל אתם בעצמכם בוודאי הייתם מעדיפים לשחק, או לעשות משהו אחר".

     

    "אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, ואנחנו רוצים ללמוד חשבון. תלמד אותנו, ונוכיח לך.  נעשה את כל שעורי הבית, ונעבוד קשה כמה שנוכל".

     

    נאלצתי להיכנע להם, בספקנות. ידעתי שלוקח שש שנים ללמוד חשבון בבתי-ספר רגילים, והייתי בטוח שהעניין שלהם ידעך אחרי חודשים אחדים, אולם לא הייתה לי ברירה, הם לחצו אותי חזק אל הפינה.

     

    ציפתה לי הפתעה.

     

     

    בעייתי העיקרית הייתה למצוא ספר-לימוד אשר ינחה אותי. הייתי מעורב בפיתוחה של  ה"מתמטיקה החדשה", והגעתי למצב ששנאתי אותה. בימים ההם, כאשר עבדנו בזה -- אקדמאים צעירים מהתקופה שלאחר-הספוטניק  -- היו לנו מעט ספקות. היינו ספוגים מיופייה  של הלוגיקה המופשטת, תיאורית הקבוצות, תיאורית המספרים, ומכל המשחקים האקזוטיים אשר מתמטיקאים שיחקו במשך אלף שנה. חושבני, שאם היינו לוקחים על עצמנו לתכנן קורס חקלאות לאיכרים, היינו מתחילים בכימיה אורגנית, גנטיקה, ומיקרוביולוגיה. למזלם של האנשים הרעבים שבעולם, לא נתבקשנו לעשות זאת.

     

    הגעתי למצב ששנאתי את היומרנות  וחוסר הבהירות של ה"מתמטיקה החדשה". אפילו אחד מתוך מאה מורים למתמטיקה לא ידע במה המדובר, ואף לא תלמיד אחד מתוך אלף.  האנשים זקוקים לחשבון כדי לחשב; הם רוצים לדעת להשתמש בכלים. זה מה שתלמידי רצו כעת.

     

    מצאתי ספר בספרייתנו, המתאים בדיוק לעבודה שבפתח. זה היה ספר בסיסי אשר  נכתב ב-1898. קטן ועבה, מלא באלפי תרגילים, המיועד לאמן מוחות צעירים לבצע את המטלות הבסיסיות בדיוק ובמהירות.

     

     

    השיעור התחיל -- בזמן. זה היה חלק מהעסקה. "אתם אומרים שאתם רציניים?" שאלתי, בהתרסה; "אז אני מצפה לראותכם בחדר בזמן -- בשעה 11:00 בבוקר בדיוק, כל יום שלישי וחמישי. אם תאחרו בחמש דקות, אין שיעור. אם יבוטלו שני שיעורים -- אין יותר לימודים".  "עשינו עסק", הם אמרו, עם ברק של סיפוק בעיניים.

     

    חיבור בסיסי לקח שני שיעורים.  הם למדו לחבר הכול -- טורים דקים ארוכים, טורים עבים קצרים, טורים ארוכים ועבים.  הם פתרו עשרות תרגילים.  חיסור לקח עוד שני שיעורים.  יכול היה לקחת שיעור אחד, אבל ה"השאלה" דרשה הסבר נוסף.

     

    המשכנו לכפל, וללוחות הכפל. היה על כל אחד ללמוד בעל-פה את הלוחות. כל אחד  נשאל שוב ושוב בשיעור. ואז, הכללים. ואחריהם התרגול. הם היו טובים, כולם. מפליגים הלאה, משתלטים על הטכניקות ועל האלגוריתמים. הם יכלו לחוש את החומר חודר לעצמותיהם. מאות ומאות של תרגילים, שאלות בכיתה, מבחנים בעל- פה, דחפו את החומר לראשיהם.

     

    ועדיין הם המשיכו לבוא, כולם. הם עזרו אחד לשני כאשר היה צורך, כדי שהכיתה  תמשיך להתקדם. בני השתיים-עשרה ובני התשע, האריות  והכבשים, ישבו  בשלום, ביחד, תוך  שיתוף פעולה הרמוני -- ללא התגרויות, ללא בושה.

     

    חילוק -- חילוק  ארוך. שברים. שבר עשרוני. אחוזים. שורש ריבועי.

     

    הם באו ב-11:00 בדיוק, נשארו חצי שעה, והלכו עם שיעורי בית. הם חזרו לשיעור הבא עם כל שיעורי הבית מוכנים, כולם.

     

    בעשרים שבועות (חמישה חודשים בקירוב), אחרי עשרים שעות מפגש, הם כיסו את הכול. חומר של שש שנים. כל אחד מהם ידע את החומר על בוריו.

     

     

    חגגנו את סוף השיעורים. זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא האחרונה בה השתוממתי  מהצלחת התיאוריות שלנו, שכה רחשנו להן הוקרה. הן עבדו פה, ובגדול.

     

    יתכן שהייתי צריך להיות מוכן למה שקרה, למה שהיה נראה לי כנס. שבוע אחרי  שהשיעורים הסתיימו, שוחחתי עם אלן ווייט, אשר היה מומחה בחשבון במשך שנים בבתי-ספר יסודיים ממלכתיים והיה מעודכן בכל שיטות הלימוד החדשניות והטובות ביותר.

     

    סיפרתי לו את אשר קרה בכיתתי.

     

    הוא לא היה מופתע.

     

    "מדוע לא?" שאלתי, נדהם מתגובתו.

     

    עדיין הייתי המום מהקצב והיסודיות בהם למדו "תריסר המלוכלכים שלי".

     

    "מפני שכל אחד יודע", הוא ענה, "שהנושא עצמו איננו קשה. מה שקשה, למעשה בלתי אפשרי, זה להכניס את זה לראשם של הצעירים אשר שונאים כל שלב. הדרך היחידה שיש לנו בה צל של סיכוי היא להחדיר את החומר בהדרגה כל יום, במשך שנים אפילו כך זה לא עובד. רוב בוגרי כיתה ו' הנם אנאלפביתים במתמטיקה. תראה לי ילד אשר רוצה ללמוד את זה -- עשרים שעות בערך, טוב, זה נשמע לי הגיוני".

     

    אני מניח שהוא צודק. מאז, אף פעם זה לא לוקח הרבה יותר זמן.

     

     

    פרק 1חשבוןמתוך הספר: סוף-סוף חופשיבית-הספר סדברי-ואלי, ע' 15, מאת: דניאל גרינברג, מתוך חלק א': לומדים, הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987. ]  

     

     

    מסקנה: בתי-הספר כיום מבזבזים את הזמן של התלמידים, את האמון של ההורים ואת הכסף של המדינה. (זכויות הפרט)

     

     

    ועוד משהו: 

     

    בו בזמן אני חייב לומר לך סוד, שמטרת החינוך היא לִלְמוד -- לא לְלַמֵּד

    תודה על שיעור מאלף.

    לגבי הפסיכיאטר המחוזי, אני חושבת שיש לו עבודה הרבה יותר מסובכת מאשר לבקר אותי.

     

     

     

      13/5/12 16:07:

     

     

    היי שוש, 

     

    את מדברת עם "יומנך היקר" ? 

     

    אז, תיזהרי שלא יבוא לבקר אותך הפסיכיאטר המחוזי (-; 

     

     

    ...ועכשיו ברצינות,  

     

    את צודקת בית הספר כפי שהוא בנוי כיום הוא בזבוז זמן. 

     

    ובגופו של העניין, 

     

     

     

    לפני ישבו תריסר ילדים וילדות, בגילאי 9-12. שבוע קודם לכן, הם ביקשו ממני שאלמדם חשבון. הם רצו ללמוד לחבר, לחסר, לכפול, לחלק, וכל השאר.

     

    "אתם אינכם באמת רוצים לעשות זאת", אמרתי, כאשר פנו אלי לראשונה.

     

    "כן, כן, אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים", ענו לי.

     

    "אתם אינכם באמת רוצים", התעקשתי. "חבריכם בשכונה, הוריכם, קרוביכם יתכן שרוצים עבורכם, אבל אתם בעצמכם בוודאי הייתם מעדיפים לשחק, או לעשות משהו אחר".

     

    "אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, ואנחנו רוצים ללמוד חשבון. תלמד אותנו, ונוכיח לך.  נעשה את כל שעורי הבית, ונעבוד קשה כמה שנוכל".

     

    נאלצתי להיכנע להם, בספקנות. ידעתי שלוקח שש שנים ללמוד חשבון בבתי-ספר רגילים, והייתי בטוח שהעניין שלהם ידעך אחרי חודשים אחדים, אולם לא הייתה לי ברירה, הם לחצו אותי חזק אל הפינה.

     

    ציפתה לי הפתעה.

     

     

    בעייתי העיקרית הייתה למצוא ספר-לימוד אשר ינחה אותי. הייתי מעורב בפיתוחה של  ה"מתמטיקה החדשה", והגעתי למצב ששנאתי אותה. בימים ההם, כאשר עבדנו בזה -- אקדמאים צעירים מהתקופה שלאחר-הספוטניק  -- היו לנו מעט ספקות. היינו ספוגים מיופייה  של הלוגיקה המופשטת, תיאורית הקבוצות, תיאורית המספרים, ומכל המשחקים האקזוטיים אשר מתמטיקאים שיחקו במשך אלף שנה. חושבני, שאם היינו לוקחים על עצמנו לתכנן קורס חקלאות לאיכרים, היינו מתחילים בכימיה אורגנית, גנטיקה, ומיקרוביולוגיה. למזלם של האנשים הרעבים שבעולם, לא נתבקשנו לעשות זאת.

     

    הגעתי למצב ששנאתי את היומרנות  וחוסר הבהירות של ה"מתמטיקה החדשה". אפילו אחד מתוך מאה מורים למתמטיקה לא ידע במה המדובר, ואף לא תלמיד אחד מתוך אלף.  האנשים זקוקים לחשבון כדי לחשב; הם רוצים לדעת להשתמש בכלים. זה מה שתלמידי רצו כעת.

     

    מצאתי ספר בספרייתנו, המתאים בדיוק לעבודה שבפתח. זה היה ספר בסיסי אשר  נכתב ב-1898. קטן ועבה, מלא באלפי תרגילים, המיועד לאמן מוחות צעירים לבצע את המטלות הבסיסיות בדיוק ובמהירות.

     

     

    השיעור התחיל -- בזמן. זה היה חלק מהעסקה. "אתם אומרים שאתם רציניים?" שאלתי, בהתרסה; "אז אני מצפה לראותכם בחדר בזמן -- בשעה 11:00 בבוקר בדיוק, כל יום שלישי וחמישי. אם תאחרו בחמש דקות, אין שיעור. אם יבוטלו שני שיעורים -- אין יותר לימודים".  "עשינו עסק", הם אמרו, עם ברק של סיפוק בעיניים.

     

    חיבור בסיסי לקח שני שיעורים.  הם למדו לחבר הכול -- טורים דקים ארוכים, טורים עבים קצרים, טורים ארוכים ועבים.  הם פתרו עשרות תרגילים.  חיסור לקח עוד שני שיעורים.  יכול היה לקחת שיעור אחד, אבל ה"השאלה" דרשה הסבר נוסף.

     

    המשכנו לכפל, וללוחות הכפל. היה על כל אחד ללמוד בעל-פה את הלוחות. כל אחד  נשאל שוב ושוב בשיעור. ואז, הכללים. ואחריהם התרגול. הם היו טובים, כולם. מפליגים הלאה, משתלטים על הטכניקות ועל האלגוריתמים. הם יכלו לחוש את החומר חודר לעצמותיהם. מאות ומאות של תרגילים, שאלות בכיתה, מבחנים בעל- פה, דחפו את החומר לראשיהם.

     

    ועדיין הם המשיכו לבוא, כולם. הם עזרו אחד לשני כאשר היה צורך, כדי שהכיתה  תמשיך להתקדם. בני השתיים-עשרה ובני התשע, האריות  והכבשים, ישבו  בשלום, ביחד, תוך  שיתוף פעולה הרמוני -- ללא התגרויות, ללא בושה.

     

    חילוק -- חילוק  ארוך. שברים. שבר עשרוני. אחוזים. שורש ריבועי.

     

    הם באו ב-11:00 בדיוק, נשארו חצי שעה, והלכו עם שיעורי בית. הם חזרו לשיעור הבא עם כל שיעורי הבית מוכנים, כולם.

     

    בעשרים שבועות (חמישה חודשים בקירוב), אחרי עשרים שעות מפגש, הם כיסו את הכול. חומר של שש שנים. כל אחד מהם ידע את החומר על בוריו.

     

     

    חגגנו את סוף השיעורים. זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא האחרונה בה השתוממתי  מהצלחת התיאוריות שלנו, שכה רחשנו להן הוקרה. הן עבדו פה, ובגדול.

     

    יתכן שהייתי צריך להיות מוכן למה שקרה, למה שהיה נראה לי כנס. שבוע אחרי  שהשיעורים הסתיימו, שוחחתי עם אלן ווייט, אשר היה מומחה בחשבון במשך שנים בבתי-ספר יסודיים ממלכתיים והיה מעודכן בכל שיטות הלימוד החדשניות והטובות ביותר.

     

    סיפרתי לו את אשר קרה בכיתתי.

     

    הוא לא היה מופתע.

     

    "מדוע לא?" שאלתי, נדהם מתגובתו.

     

    עדיין הייתי המום מהקצב והיסודיות בהם למדו "תריסר המלוכלכים שלי".

     

    "מפני שכל אחד יודע", הוא ענה, "שהנושא עצמו איננו קשה. מה שקשה, למעשה בלתי אפשרי, זה להכניס את זה לראשם של הצעירים אשר שונאים כל שלב. הדרך היחידה שיש לנו בה צל של סיכוי היא להחדיר את החומר בהדרגה כל יום, במשך שנים אפילו כך זה לא עובד. רוב בוגרי כיתה ו' הנם אנאלפביתים במתמטיקה. תראה לי ילד אשר רוצה ללמוד את זה -- עשרים שעות בערך, טוב, זה נשמע לי הגיוני".

     

    אני מניח שהוא צודק. מאז, אף פעם זה לא לוקח הרבה יותר זמן.

     

     

    פרק 1חשבוןמתוך הספר: סוף-סוף חופשיבית-הספר סדברי-ואלי, ע' 15, מאת: דניאל גרינברג, מתוך חלק א': לומדים, הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987. ]  

     

     

    מסקנה: בתי-הספר כיום מבזבזים את הזמן של התלמידים, את האמון של ההורים ואת הכסף של המדינה. (זכויות הפרט)

     

     

    ועוד משהו: 

     

    בו בזמן אני חייב לומר לך סוד, שמטרת החינוך היא לִלְמוד -- לא לְלַמֵּד

     

     

      13/5/12 15:49:

    בצר לי חשבתי על רעיון יצירתי של קבוצות תמיכה למורים במצבך :)) 

    ליבי איתך.

      13/5/12 14:34:
    האם לא הגיע הזמן לבטל את בחינות הבגרות, אפשר לסמוך רק על הבחינות הפנימיות וממוצע של שלוש עד ארבע שנות לימוד.
      13/5/12 08:12:
    שוש הלוואי ועוד הרבה מורים/מורות כמוך "ילינו" על זה שאת רוצה בסה"כ ללמד.... נראה לי שהמצב מחמיר משנה לשנה - תודה שהעלית את הפוסט ל"יומנך" ולנו שבוע מבורך לטוב
      13/5/12 08:01:
    נכון, והתלמידים שבאמת מנצלים את החופשות האלה, "חופשת מתכונת"..."חופשת בגרות" הם כל-כך מעטים...הם מאבדים רצף, מוסיפים לעצמם שיזוף ושעות שינה ויוצאים מהמסגרת בקלילות...
      12/5/12 22:46:

    צטט: אישה1 2012-05-12 21:45:16

    גם אני חושבת שהמצב מחמיר משנה לשנה, ואכן גלש "למטה" והגיע לכיתות י', שנה בה מתחילות הבגרויות.

    בשטח, החל מאמצע שנת הלימודים, אכן לא לומדים ולא מלמדים. והכי גרוע זה כשבאים לכיתה 4-7 תלמידים בכל פעם (במקרה הטוב מופתע...) כי לאחרים יש מתכונת או בגרות במקצועות הבחירה או בקבוצות שלהם.

    בשביל שיקרה וישתנה משהו בנדון, צריך לחשוב על כל מבנה בחינות הבגרות מחדש.

     

    כמובן, עוד לא הזכרתי את בגרויות החורף...

    אין ספק שדרוש שינוי!

     

      12/5/12 22:01:

    צטט: debie30 2012-05-12 21:09:34

    שושי, מבינה ללבך. השאלה עם מקבלי ההחלטות מבינים.

    לדבי,

    אני חושבת שהנושא התחיל לחדור לתודעה,

    צריך אומץ לשנות את המצב.

    השאלה למי יהיה את האומץ, כאשר החשש הוא שמא תפגע ה"זכאות".

    אני בכל מקרה כאן כדי לנדנד, לא להוריד מסדר היום.

     

      12/5/12 21:45:

    גם אני חושבת שהמצב מחמיר משנה לשנה, ואכן גלש "למטה" והגיע לכיתות י', שנה בה מתחילות הבגרויות.

    בשטח, החל מאמצע שנת הלימודים, אכן לא לומדים ולא מלמדים. והכי גרוע זה כשבאים לכיתה 4-7 תלמידים בכל פעם (במקרה הטוב מופתע...) כי לאחרים יש מתכונת או בגרות במקצועות הבחירה או בקבוצות שלהם.

    בשביל שיקרה וישתנה משהו בנדון, צריך לחשוב על כל מבנה בחינות הבגרות מחדש.

      12/5/12 21:09:
    שושי, מבינה ללבך. השאלה עם מקבלי ההחלטות מבינים.
      12/5/12 20:34:

    צטט: שושי פולטין 2012-05-12 19:40:52

    צטט: ורד אוריאל 2012-05-12 19:37:47

    סיימתי את הלימודים לפני כ- 20 שנה ואני רואה שהמצב לא השתנה הרבה. אני זוכרת שגם אנו בכיתה יב מחופשת פסח הפסקנו ללמוד וחרשנו לבחינות המתכונת ולבגרויות. לא יודעת אם זה ישתנה. הבעיה שמעמיסים כל כך הרבה בחינות על התלמידים בתקופה קצרה ובתי הספר מעדיפים לשחרר אותם כדי שילמדו כמו שצריך לבחינות. זה אכן חבל ושגוי.

     

    ורד יקרה,

    הפעם אני אפילו לא מלמדת בכיתות יב', זה גלש לכיתות י' ויא'!

    לפני 20 שנה זה היה אידאלי יחסית להיום!

     

    אז זה בהחלט החמרה לעומת מה שהיה לפני 20 שנה.

    ממש מופתעת שזה המצב גם בכיתות י' ויא'.

     

      12/5/12 19:40:

    צטט: ורד אוריאל 2012-05-12 19:37:47

    סיימתי את הלימודים לפני כ- 20 שנה ואני רואה שהמצב לא השתנה הרבה. אני זוכרת שגם אנו בכיתה יב מחופשת פסח הפסקנו ללמוד וחרשנו לבחינות המתכונת ולבגרויות. לא יודעת אם זה ישתנה. הבעיה שמעמיסים כל כך הרבה בחינות על התלמידים בתקופה קצרה ובתי הספר מעדיפים לשחרר אותם כדי שילמדו כמו שצריך לבחינות. זה אכן חבל ושגוי.

     

    ורד יקרה,

    הפעם אני אפילו לא מלמדת בכיתות יב', זה גלש לכיתות י' ויא'!

    לפני 20 שנה זה היה אידאלי יחסית להיום!

      12/5/12 19:37:
    סיימתי את הלימודים לפני כ- 20 שנה ואני רואה שהמצב לא השתנה הרבה. אני זוכרת שגם אנו בכיתה יב מחופשת פסח הפסקנו ללמוד וחרשנו לבחינות המתכונת ולבגרויות. לא יודעת אם זה ישתנה. הבעיה שמעמיסים כל כך הרבה בחינות על התלמידים בתקופה קצרה ובתי הספר מעדיפים לשחרר אותם כדי שילמדו כמו שצריך לבחינות. זה אכן חבל ושגוי.

    תנו לי ללמד!

    36 תגובות   יום שבת, 12/5/12, 19:34

    יומני היקר.

    שוב אני פונה אליך בצר לי.. הפעם זו לא הקנאה ביאיר לפיד (אין מה לקנא בו...), הפעם זו תחושת תסכול אחרת.

     

    אני נמצאת עכשיו בעיצומה של  התקופה הכי מתסכלת בשנת הלימודים. תקופת הבחינות.

    התקופה שבה אני מרגישה שיש לי מה לתרום לתלמידי עד לבחינת הבגרות בביולוגיה (השנה ב 26.6) אבל אני כמעט ולא רואה אותם - פוגשת אותם לסירוגין, בצורה לא רציפה, כזו שאי אפשר ללמד בה בצורה משמעותית.

     

    זה לא שאני מתבטלת - בחנתי ביוחקר בבית ספר אחר (פעמיים), בחנתי בבגרות במעבדה בביולוגיה , בחנתי במעבדה בביוטכנולוגיה ואפילו שמרתי פעמיים בבחינת המתכונת במתמטיקה (והייתי גאה כשזכרתי איך למצוא את המשולשים החופפים בתוך מבנים גיאומטריים החסומים במעגל...) .הבחינות במתמטיקה הן רק דוגמא אחת מתוך רבות אשר "גוזלות" את שעות ההוראה שלי...

     

    נכון,  אני עושה עבודה חשובה. אבל שמת לב באיזה תאריך אנחנו? מחופשת הפסח תלמידי ואני עסוקים בחלק גדול מהזמן בבחינות מתכונת ובגרות ואני בכלל לא מלמדת השנה בכיתות יב!

    הכותרות כבר מדברות על "העונה החמה: 250 אלף הולכים לבגרות". כן כן, ביום שני בחינת הבגרות באנגלית. גם תלמידי נבחנים. צריך לתת להם תגבור. לא בביולוגיה כמובן...

     

    בשבוע הבא הבגרות במתמטיקה , הכותרות ירעשו עוד יותר. באמצע גם בגרויות בתקשורת, מוזיקה, מגן בלשון...

    בקיצור....

    במקום להעמיק בחומר, לתרגל או להביא קטעי עיתונות רלוונטיים אני נאלצת לתקשר עם התלמידים וירטואלית.. רק לאחרונה שלחתי להם במייל  את הכתבה על "הפולש האוסטרלי סולק מהשמורה". מה דעתך האם יהיה צדיק שיקרא?

     

    ולמה אני כועסת? כי יש כאן בזבוז אדיר!

     

    כולם עוסקים היום  במדידה והערכה. האם מישהו יכול למדוד את ההפסד החינוכי והכספי הנובע מפריסת הבחינות? את ההפסד בכך שמשלמים לי שכר של שעת הוראה בביולוגיה ואני עסוקה בשמירה על בחינות במתמטיקה? את ההפסד החינוכי הנגרם כתוצאה מחוסר הרצף בלימודים?

    האם ניתן למדוד את הנזק בחוסר הרצינות בלמידה הנובע מריבוי הבחינות, מהתחושה שבמילא תהיה עוד הזדמנות ועוד הזדמנות ועוד הזדמנות ועוד הזדמנות...או את הנזק הנגרם מהעובדה שנבחנים באותו מקצוע שוב ושוב עד שנמאס (או עד שמקבלים "זכאות")?

     

    האם מישהו יכול למדוד את הנזק כתוצאה מכך שהתלמידים הופכים לממוקדי הבחנות ולמחרת הבחינה שוכחים את כל החומר הנלמד? (האם מישהו מתלמידי יוכל להיזכר כמוני, לאחר 40 שנה כיצד לפתור את התרגיל בגיאומטריה?)

     

    ומה לגבי הנזק הנגרם כתוצאה מכך שאני בקושי רואה את תלמידי כיתת החינוך שלי כי גם הם, למרות שמדובר רק בתלמידי כיתה י', שקועים כבר עתה בבחינות בגרות?!

    כל אלה נזקים חמורים ההולכים  ומצטברים בלא שניתן לכמת אותם, והם משתלטים עלינו.

     

    יומני היקר, אני פונה אליך בצר לי.

    פניתי כבר לכל מי שיכולתי. בבית הספר מנידים ראש מתוך הזדהות. ממנכ"לית משרד החינוך קיבלתי תשובה שהקימו ועדה והנושא יידון.

    מה דעתך האם עד שאצא לפנסיה  ישתנה משהו, או שאמשיך לבוא לבקר ולבכות בפניך בכל שנה?

     

    מה כבר אני מבקשת? 

    בסך הכול אני מתחננת  - תנו לי ללמד!

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון