0
לא אדע עוד כמוך. ממרחקים מגדלור מוצב שבור, שמוט כתפיים, באיבו שותק אל האובך - בזקנותו דומע אל הים העכור. לא אדע עוד כמותו. מהבשר חדרת אל תוכי ללא רחמים, ואל שנות-נצח איטיות, שורפות אל העתיד, ידעתי בשאת זר את הבל פיך על פי. אבוד לעולמים , שכרון, טירוף הדעת, טרפיכם הוא אני, אביר הכלימה, חלומי בז לעצמו, אם לא שקע בך עד אימה. |