ימים של בין לבין.

כבר לא פה ועוד לא ממש שם.

מנקה ומסדרת בלגן של 15 שנה כדי להעביר את הנכס למשפחה אחרת.

ארבע קירות שהכילו את החיים שלנו.

שלושה ילדים נולדו לי בבית הזה.

בבית הזה בנינו משפחה

ופרקנו אותה.

בכל קפל וקמט מסתתרות פיסות היסטוריה

ואני מנקה אותן אל פחי האשפה הגדולים

ללא מחשבות מיותרות.

ביעילות.

הרבה ייסורים התייסרתי פה.

הרבה תקוות נבנו.

גדלתי והתבגרתי ב15 השנה האלה.

מספיק כדי להגיד עכשיו בכנות

שמעולם לא חשתי פה בבית.

הייתי תמיד זמנית.

על המזוודות.

בדואית.

היה שלום בית.

מקוה שהאנשים שיבואו אליך עכשיו ידעו לאהוב אותך

טוב יותר ממה שאני ידעתי.