כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתהעל

    אז מה את מבשרת? שואלים אותי תמיד... ואני עונה שאני לא תמיד מבשרת, אני לפעמים גם בטלה אביב...

    מסע חיים בין ירושלים לברלין.

    מעורב ירושלמי

    0 תגובות   יום ראשון, 23/12/07, 02:45
     

    הצגתי אותו בקופסה כל כך יפה, מקושטת בסרט ורוד. חיטאתי, ניקיתי, שימרתי אותו היטב. ריח הנפתלין היה בקופסה. הבטתי בקופסה, חיבקתי אותה חזק. רציתי להרגיש את מיקומה שוב, קרוב. את החיים שבה לא חשתי. הדבקתי הכל טוב טוב בדבק מהיר וחזק. ניילנתי הכל. פחדתי שהכל יתפרק, יישבר שוב ויתמוסס בדמו.

     כולם בחנו את הקופסה שלי. ביקשתי שלא ייגעו, רק להסתכל וגם זו היתה חשיפה יתרה. ראיתי את המבטים הפולשים, המבקרים, אלה המקיזים את הדם. מבטי הסכין האלה הפחידו אותי. הרגשתי את הדקירות טרם התקרבו. בקול חלש ומתחנן ביקשתי שיתרחקו, אך עוד ועוד אנשים התקרבו. הבנתי שמה שהצגתי בקופסה היה זר להם. ריחמתי עליהם שלא ידעו מה זה, אך מצד שני גם קינאתי בהם שלא חשו בזה מעולם.

    רציתי כמותם להתרוקן מהתחושות, הכאבים, המחשבות. רציתי לשקוע בתוך הכלום, הריקנות והאוויר הדחוס והמזוהם שיהרגנו. לחץ דם כבר לא יהיה לי. כאב לב כבר לא יהיה לי. 4 חדרים? יש לי מיליון וכולם פנויים. דפיקות מואצות וקצב - כבר אין לי. חיים יש לי רק בעולם הזה. קיום יותר מאשר משמעות. שהייה ממושכת עם מטרות נורמטיביות, חלומות ואשליות.

    לקחתי את הקופסה לידי. הבטתי פנימה וראיתי דימום כבד. הבנתי ששום הגנה לא תעזור. שוב, פצעתי את המקום, את האיבר - את הלב.

    רציתי להיפטר מהלב. רציתי להחזירו כחדש למעניקו. רציתי...אך כולם רצו רק לשתות את מיצו המתוק מכאב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      meitalli
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין