0
חברים יקרים נעלמתי לשבוע..עקב ארוע מאד מאד חריג שלצערי קרה לאחד מחבריי הטובים והייתי שם בשביל לתמוך ולעזור.. הנער שנרצח לפני שבוע ברחובות הוא האחיין של חבר מאד טוב..השתתפתי בהלוויה...שהיתה מלאת אמוציות וחזרתי הביתה עם דמעות בעיניי שלקח לי כמה ימים להתאפס על עצמי...היו שם בני 17...פשוט בלתי נתפס. דמעות לא הפסיקו לרדת על לחיי ביומיים הראשונים..ילד בן 17 נקטף על ידי בני גילו קרים...בית העלמין היה עמוס בבני משפחה מכרים וחברים אבל נורא מזה הוא היה עמוס בילדים ילדים בני גילו של הנער שנרצח...מה ילדים צריכים לעשות בבית העלמין? זה לא מקום בשבילם...שימרו על ילדכם, חבקו אותם וכן אם צריך שילמדו להתגונן...כי בית העלמין בני 17 לא צריכים להיות בו ולקבור את חברם לספסל הלימודים..כואבת את כאב המשפחות..מחבקת אותם חיבוק ענק ומוסיפה לזה חיבוק ענק לילדיי..יהי זכרו ברוך. אחרי ההלוויה היה לילה ללא שינה והמון המון מחשבות היום עלי על החיים על הילדים..יכולה להגיד שבורכתי..בורכתי קודם כל בחיים בורכתי ב-2 ילדים מדהימים בורכתי בעיניים אזניים ידיים רגליים בורכתי בבני משפחה שבתקופה האחרונה הרגשתי שעמדו לצידי כשהייתי צריכה בורכתי בחברים שהייתי צריכה אותם עמדו לצידי ולא התעסקו בקטנות והתחשבנויות בורכתי בקורת גג שיש לי בורכתי בעוד המון המון דברים..אני מודה על כל הדברים האלו..ואחרי מה שחוויתי אתמול הכל מתגמד..יש לי המון בחיים ויש לי עוד המון מה לתת ולהעביר הלאה בחיים...ומודה על כל רגע נתון בחיים.. |