כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הארנבת בעלת עיני הענבר

    2 תגובות   יום שלישי, 15/5/12, 10:08

    הארנבת בעלת עיני הענבר- אדמונד דה ואל.

     

    איזה תענוג. הספר האינטליגנטי התניע גם ביקורות אינטליגנטיות בהתאמה. אני קוראת אותן כעת ומהנהנת בהסכמה.  זהו טקסט יחודי שמבקש דיון מעמיק - הן בתכנים והן באסתטיקה שלו- וגם בהקשרים שביניהם.

     

    הסופרלטיבים המרתיעים על כריכת הספר ממליצים לקנות את הספר לעצמך ועותק נוסף לבן אדם אהוב. בדיעבד ההמלצה הופכת מקלישאה דביקה לגילוי נאות. הספר כה יוצא דופן שאני באמת מתקשה להשאיל אותו לאחרים. זה מעניין: הספר שמדבר בשבחם ומהותם של החפצים הופך בעצמו לחפץ.

     

    ואכן מדובר בפנינה נדירה של כתיבה. בטיפול מרתק בתכנים מרתקים. ספר שחומק מההגדרה המתבקשת – סאגה משפחתית  היסטורית – ובוחר לקיים דיון בחפצים שאנו בוחרים, שבוחרים אותנו. האם החפצים הם המסמן או המסומן. המילה חפץ נפלאה בגלגולה בעברית. האם אנו רוצים בהם? האם יש להם מקום "נכון" משל עצמם? איך מתבוננים בהם. (כמו גם איך מתבוננים בבית שהוא בית המשפחה- פסקה נפלאה בספר). האם יש להם קיום משלהם כאשר לא נוגעים בהם, כאשר לא רואים אותם. מה משמעות האחזקה בהם? מה הם מספרים על עצמם ומה הם מספרים עלינו. זו נקודת ההתחלה ממנה אדמונד דה ואל יתחיל סיפור שהוא התחקות על משפחתו מופלאה, משפחת אפרוסי .

     

    המשפחה היא מושא להערצה, למרות הצניעות והענייניות בה הסופר מגולל את תולדותיה והמרחק שהוא מסמן בינו לבינה. המשפחה היהודית- והוא (בן לכומר ) מתבונן עליה בעיניים של תחקירן.  הוא אנגלי – צאצא למשפחה מאודסה שקבעה מושבה בפריז, וינה – והתגלגלה לספרד, מקסיקו, ארצות הברית ויפן בנסיבות שדומני  רק יהודים מכירים.

     

    לא רק עושר כלכלי בלתי נתפס אפיין אותה. גיליתי בשמחה ששארל אפרוסי – אספן ואיש רוח-  הוא המודל לדמות של סבן מ"בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט. פרוסט היה חבר אישי שהסתכל על שארל מלמטה למעלה. רנואר הנציח אותו בתמונה. הוא היה פטרון האמנויות והוריש אוסף מדהים לפריס שאימצה אותו. אבל אז משפטי דרייפוס  סימנו את קו פרשת המים של ההתערות היהודית בפריז.

     

    יש לי עניין פרטי ברובע השבע עשרה, של פריז-  ובמשפחות קמונדו, רוטשילד ואחרות – כולן יהודיות. כולן גרו באיזור מונסו והתחתנו אלה באלה. הן שהוו את השדרה הפיננסית של פריס אבל גם את שאר הרוח של העיר בתקופה מסויימת. מוזיאון ניסים קמונדו – האוסף הפרטי של המשפחה – עדיין פתוח לקהל וזו המלצה למבקרים. ספרו של אסולין על האחרון לבית קמנודו הוא המלצה לקוראים. גם וילה רוטשילד-אפרוסי ברווירה הצרפתית שווה מאוד נסיעה מיוחדת.

     

    ויש גם את סיפור הסניף הווינאי של משפחת אפרוסי שקבע את מבצרו ברינג של העיר- ושגשג. גם שם פרחה תרבות. אליזבט, הבת - התכתבה כל חייה עם רילקה. היכרות אישית. וגם לסיפור זה יש קו פרשת מים: האנשלוס ובעקבותיו -הפקעת האוספים הפרטיים ובית המשפחה.

     

    אבל הסיפור הוא לא רק של האנשים לבית אפרוסי למרות שהוא בהחלט כזה. דה ואל מפחד להיות נוסטלגי ולתעד את העידן ההוא – שסטפן צווייג כינה אותו "העולם של אתמול" (עוד המלצת קריאה חמה במיוחד) . הוא לא מרגיש שיש לו זכות להיות נוסטלגי ולקונן. הוא ממרכז את הסיפור באוסף 264 המיניאטורות היפניות של המשפחה שהוא יורש בפתח הדבר לספר- מהדוד איגי - ומתחקה דרכן על ההסטוריה שלהן. ההסטוריה המשפחתית מקבלת איפוא מעמד משנה ומתגלגלת בכפוף לגלגולי האוסף.

     

    לא מדובר בתחבולה ספרותית.  מדובר בתפיסת חיים. לאנשים דוגמת דה ואל ושארל אפרוסי  ברור לגמרי כי הזיקה בין החפץ לאדם שבחר בו, שהוא מוריש אותו, שהוא יורש – אבל בעיקר שהוא ממשש וחווה דרך החושים – מאפיינת אותו והיא קשר תרבותי יחודי. אפשר רק לקנא בעולם הפנימי של אנשים אלה ובידע העצום שדה ואל משחרר תוך כדי כתיבה, כמעט באגביות. ספר מלא וגדוש תובנות על התרבות שאנו יוצרים וצורכים ורוכשים – על החפץ כמושא חפץ- כדבר נבדל מהאדם ובו בזמן בלתי נפרד מהתרבות האנושית.

     

    הספר הוא טקסט מרתק מאין כמוהו. תוך כדי קריאה מצאתי את עצמי מסמנת לעצמי רשימות קריאה חדשות ומחודשות, עורכת חיפושים ברשת להעלות שוב תמונות, פסלים, מראי מקום. מסמנת לעצמי מסלולי טיול עתידיים בפריז של אפרוסי. מקבלת צוהר לאמנות יפנית. מחפשת את דף הבית של הסופר- אדמונד דה ואל - שלפני הכל הוא בעצמו כדר, יוצר של חפצים -שמתגלגלים מהסטודיו שלו לאנשים אחרים כחלק בלתי נפרד מעיסוקו בעולם האמיתי. אהבתי כל רגע.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/12 15:29:
      אכן ספר מענין ובעקבות הקריאה כתבתי משהו בענין http://cafe.themarker.com/post/2638625/
        15/5/12 17:12:
      מעניין לקרוא את הספר הזה דווקא בתקופה שבה חפצים נעשים חשובים לי פחות ופחות.

      ארכיון

      פרופיל