כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתהעל

    אז מה את מבשרת? שואלים אותי תמיד... ואני עונה שאני לא תמיד מבשרת, אני לפעמים גם בטלה אביב...

    מסע חיים בין ירושלים לברלין.

    דלתות מסתובבות

    8 תגובות   יום ראשון, 23/12/07, 05:01
     

    והוא נכנס והוא יצא, והוא נכנס והוא יצא... דלת החיים שלי היתה פתוחה לרווחה.

    18 שנה שתקתי. הרעש היה רק מבפנים. מאז אני במחאה רועשת ורועמת שמתבשלת מבפנים ובבריזה קלה נושבת החוצה. סערה אני רוצה. סופה. הוריקן אימתנית.

    רציתי לנעול שוב את הדלת המסתובבת שאין סלקטור בכניסתה. סלקציה רציתי. אותה הכרתי בכל מובן היסטורי ועכשווי. אף פעם לא עשו לי סלקציה. או אולי תמיד עברתי אותה. ארית. לפחות החלק הבולט שבי.

    בגדתי בסדר, מרדתי במוסכמות, אך צייתי לחוקים המוסריים. בפדנטיות עשיתי הכל. במצוינות. נלחמתי בארגון המתוכנן. דבקתי בספונטניות.

    רישיון? לא, תודה. אני אעקוף הכל. אחרים יוציאו ואני איעזר בהם. הכל חוקי. לא עושה את מה שאסור.

    הכל בשליטה - שלי. העמסתי על עצמי את הסבל. חלקתי את החלל היומי שלי עם כולם, ללא סלקציה. בעברית - בחירה. אדם אמור לבחור בהכל בחייו, לפי הדמוקרטיה. אמור. את כל המשפטים בנוגע למלה הזאת דיקלמתי חיים שלמים.

    ועוד אחד ממיליארדי האנשים בעולם נכנס בדלתי. אחד מאלפי האנשים שאני מכירה. לעולם לא אכיר את כולם. רציתי להכיר רק בטובים. זעקתי שאני רוצה רק בטובים, אך אף אחד לא הקשיב.

    שוטטתי ברחובות ימים ולילות. עוברים ושבים לא הבינו את מעשיי. אמרתי שאני מחפשת את הטוב. חייכו אלי ואמרו לי שכל החנויות האלה כבר נסגרו. "אבל הדלת שלי פתוחה...", התעקשתי. כנראה שרק שלי.

    אני ממשיכה בטיוליי ברחובות השטופים בגשם הריחני. הכל מבריק, חלק, מחליק. הראש שלי נוטה מעלה ועיני סוקרות את קצה הבניינים הגבוהים הנוגעים בשמים. חיפשתי את הפינה שלי. פינת התצפית.

    מאיפה לך האינטליגנציה הרגשית? תמיד שאלו אותי. "אני צופה חברתית. בשקט שלי אני מביטה בכם ולומדת. בשקט שלי החיצוני, אך הרועש מבפנים".

    אני משוגעת. כך חשבתי וגיליתי שדווקא אני כנראה השפויה. אבל רציתי להיות משוגעת כי הם פשוט ככה - אין להם תרופה. אני הייתי צריכה לתקן את עצמי. לעמול קשה. הם יכולים להיות משוגעים. זאת אני שנענשה בשפיות.

    מדוע זה ככה? מעולם לא היתה לי תשובה. לא היו לי תשובות לאיך, אלא יותר לשאלה מה הבעיה.הפתרון הוא אינדיבידואלי. אך התוצאה ברורה וזהה. ההגדרה שונה והמינון גם כן.

    אמרו שכל בני האדם שווים. אולי. אך בטוח הם שונים. תמיד מצאתי היררכיה, אך ביקשתי לשבור אותה. מדוע דווקא הוא העומד בראש? שאפתי לשנות סדרי עולם. שאפתי לצניעות ולהנמכת האגו המיותר. אילו אנשים היו פועלים מתוך רצון אמיתי לשנות ולעזור. אילו אנשים היו טובים באמת. כיום הכל אינטרסים והשם שלנו נהפך לבעל משמעות רבה יותר ממה שהוא מייצג מאחוריו - אדם. אולי כדאי לתת לאנשים שוב מספר או להשתמש במספרי זהות, אך זה ארוך מדי ולא מיידי כמו בעולם האינסטנט הזה.

    שואה. חשבתי שזאת המלה שתלווה רק את העבר. לצערי, אני רואה אותה מלווה את חיי עד תומם. יותר מזה, את חיי כולנו.

    אותיות שרצות לי בראש וחוברות למלים. המלים שנוחתות יחד בחלל ראשי ומתמזגות למשפט. חלל ראשי עמוס בהכל. כאב ראש, אך לא הראשון וכנראה גם לא האחרון. למה אני לא שומעת קולות? הרצון הזה להיות לא שפויה. הכאב שביכולת לחשוב ולהתעמק. התמכרתי לחשיבה. זו הפעולה הבסיסית שלי. זו פעולת החיים שלי. אני חושב משמע אני קיים.

    הבטתי באלה שמוגדרים על פי אמות המידה של החברה טיפשים. קינאתי בהם. ראש חלול שאפשר לשמוע בו את הנקישות מבחוץ, את הציפורים, האוטובוסים... וכלום לא יפריע. חלום ממש. אך אילו הייתי כזאת מדוע לחיות?

    חיפשתי את הסיבות לחיות. אף אחת לא נראתה לי מספיק טובה או אפשרית במציאות. רציתי להציל את העולם. הבעיה שרציתי להציל אותו מעצמו. או יותר נכון רציתי להציל את האנושות מלהרוס את העולם וכמובן את עצמה. נהפכתי למטפלת חברתית. כמה אנשים ציינו בפני שיש בי את הכוח לשנות ולהפעיל אנשים. אמרתי שאולי, אבל המעטים שאני נוגעת בהם לא ממש עושים שינוי, בקושי שינוי עצמי. החזקים בחברה משחיטים אותה והחלשים גוררים את עצמם בקושי ומנסים לשרוד.

    ביקשתי לנעול את הדלת. ביקשתי להטיף לחברה לשינוי. הם רצו רק לסחוט ממני את התשובות תמורת חברות מדומה. ואני רציתי רק לעזור. את המפתחות בבקשה...כי הכל פתוח רק באשליה ואילו הדלת, היא דלת קסמים שרק אדם "קטן" באמת, צנוע ואמיתי יוכל למצוא, לפתוח אותה ולהיכנס דרכה לעולם הטוב. חדרים יש ללב, אך איפה הדלתות?

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/08 23:21:

      יהיה טוב? זו תקווה גדולה שלי. השאלה האם זה כה תלוי במה שאנו עושים? נראה שהמזל צריך לעזור והרבה. תודה על התגובה שלך והמחמאות.נבוך

      צטט: ערן ♥ 2008-05-07 04:50:14

      מיטל,

       

      יש כל כך הרבה נושאים ועניינים בהם נגעת בפוסט המורכב הזה. לא רוצה לגעת בכל אחד מהם, כי באמת שקטונתי.

       

      אבל חשוב לי להגיד (להגיד? "לכתוב" יהיה ניסוח מדוייק יותר) רק את זה: הכתיבה שלך עוצמתית מאוד. חזקה ושורטת. למילים שלך יש כח, ומרגישים אותו.

       

      והפוסט הזה גורם לי לשלוח לך חיבוק גדול גדול ומנחם :)

      יהיה טוב ובקרוב מחייך

       

        7/5/08 04:50:

      מיטל,

       

      יש כל כך הרבה נושאים ועניינים בהם נגעת בפוסט המורכב הזה. לא רוצה לגעת בכל אחד מהם, כי באמת שקטונתי.

       

      אבל חשוב לי להגיד (להגיד? "לכתוב" יהיה ניסוח מדוייק יותר) רק את זה: הכתיבה שלך עוצמתית מאוד. חזקה ושורטת. למילים שלך יש כח, ומרגישים אותו.

       

      והפוסט הזה גורם לי לשלוח לך חיבוק גדול גדול ומנחם :)

      יהיה טוב ובקרוב מחייך

        27/12/07 13:02:

       

      צטט: ניתי81 2007-12-25 14:19:45

      עצוב מאוד- כמה שנכון

       

      השפיות הורגת והמשוגעים אלו ששורדים

       

      אני לא יכולה להבטיח לך שרידות- אבל את בהחלט אבן השפיות

       

      כרגיל כתיבה מדהימה

      תודה על המחמאה. נבוך

      כשם משפחתי המקורי (אבן אור) אני חושבת שיש אנשי אור וחושך. אני מקווה להאיר את דרכי ואת דרכם של חבריי. כולם מוזמנים להצטרף למסע החיים. טוב לב. מה כבר ביקשתי?

       

      מיטלי

        25/12/07 14:19:

      עצוב מאוד- כמה שנכון

       

      השפיות הורגת והמשוגעים אלו ששורדים

       

      אני לא יכולה להבטיח לך שרידות- אבל את בהחלט אבן השפיות

       

      כרגיל כתיבה מדהימה

        23/12/07 20:38:

       

      צטט: pinkason1 2007-12-23 20:04:10

      כתיבה יפה אהבתי

      תודהנבוך

      מיטלי

        23/12/07 20:04:
      כתיבה יפה אהבתי
        23/12/07 16:55:

       

      צטט: עופרה'לה 2007-12-23 08:38:16

      היי מיטלי

       

      את כותבת יפה ואהבתי מה שכתבת.

      תחושה חזקה שליוותה אותי אמרה: "על כולם היא חושבת רק לא על עצמה".

       

      כשתשבי בשקט ותאזיני לעצמך, תמצאי את הדלתות ללב. ולדעתי האישית והפרטית, דלתות לליבם של אחרים עוברות דרך הדלתות שלנו.

       

      באהבה

      עופרה

      את צודקת שלפעמים אני מוצאת את עצמי חושבת יותר על אחרים מאשר על עצמי. במיוחד בתקופה האחרונה. הדלת שלי פתוחה בפני אחרים, ואני בתקווה שאלה הפגועים והמפוחדים יפתחו את דלתם בפני. אני מאמינה בלתת מבלי לחשוב על התמורה - נתינה אמיתית. כשאתה מעניק ביטחון לאחר באיזשהו שלב הוא ייפתח בפניך, אך התהליך ארוך וקשה... שלא לדבר על כואב.

      תודה על המחמאות ושקראת אותי ואת מה שכתבתי.

      מיטלי

        23/12/07 08:38:

      היי מיטלי

       

      את כותבת יפה ואהבתי מה שכתבת.

      תחושה חזקה שליוותה אותי אמרה: "על כולם היא חושבת רק לא על עצמה".

       

      כשתשבי בשקט ותאזיני לעצמך, תמצאי את הדלתות ללב. ולדעתי האישית והפרטית, דלתות לליבם של אחרים עוברות דרך הדלתות שלנו.

       

      באהבה

      עופרה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      meitalli
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין