
אני בת חמש, שעת צהריים והדרך הבייתה מהגן די קצרה. הדלת לא נעולה, הידית נשמעת לי בקלות ונפתחת...... משהו השתנה. לאן נעלם השטיח?, השטיח הגדול בלט מאוד בבית הקטן, שטיח אדום ארגמני עז, דילג חדר וזז. תזוזת השטיח לעולם תזכיר את מות אבי.
אני עייפה ורעבה ,ומחפשת את אמא, ומוצאת אותה ישנה שנת צהריים, קצת מוזר לי. מקישה על גבה ושואלת אותה '' אמא איפה אבא? ולמה את ישנה? (ליתר דיוק יושנת ). היא עונה בלחש,אבא בבית חולים ששששש.... שקט.
אני לא מבינה כלום, יש לי הרגשה רעה, וטעם חמוץ בפה.. עכשיו מה אעשה עד שאמא תתעורר? אשב ואחכה.
אבא לא יחזור יותר. |
מתבוננת
בתגובה על קטע משיר של שולי רנד
(מוטי)
בתגובה על אחריות
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וכמה עצוב הזכרון הזה ששלפת .
אבא לא ישוב יותר ..
כמה עצוב ..
זה הפחד הגדול מכל...
אין כאב חד יותר מזה
איזה באסה להיות חסה.
זכרון עצוב.
מקווה שעכשיו משיצא, יהיה ספון במגירה בלי להפריע עוד.
חזק חזק חזק
מעולם לא היה חד כלכך העדרו של שטיח אדום
תודה.
את שוברת לי את הלב, אהובתי
קבלי *
הלוואי והיה לי כוכבים- הייתי נותנת לך כמה.
ריגשת אותי, כואב קצת עכשיו..
שולחת חיבוק :)
מצמרר
וכואב.
מזדהה.