" יום בלי צחוק ובלי אהבה הוא יום בלי חיים"

כל פעם שאני מרגישה שיש לי אבן על הלב, או לסירוגין שמשהו כבד "יושב" עלי, אני נזכרת במשפט הזה. לחשוב שגם אם לפעמים אנחנו נמצאים בדאון מסויים או מרגישים מועקה קטנה מלבד העובדה שצריך ישר לנטרל את המחשבות השליליות ולחשוב איך המצב הקיים משרת אותי, אני נזכרת שצריך להוסיף לכל יום בחיים שלנו צחוק ואהבה כלפי אחר, להצחיק את עצמך, לגרום לעצמך לתת ליום שמגיע יום טוב ומשמח. אתם לא תאמינו כמה חיוך וצחוק יכול לשנות את המצב רוח הפנימי שלכם. הרי למה יש סדנת "צחוק" כדי שאנשים ירגישו מבפנים כמה הצחוק תורם. אני לא חובבת של סדנות צחוק אני חושבת שכל אחד בבית שלו יכול לגרום לעצמו לעלות חיוך על פניו ולזכור שהחיים הם חיים וצריך להתייחס אליהם בצורה ריאלית ולא לקחת אותם קשה מידי.

אתמול חוויתי מקרה מאוד מלחיץ ומפחיד, לא הוא לא נגע אלי ספציפית הוא כן נגע אלי אישית. כן הייתי חלק מהאירוע ומהתוצאות של האירוע אך אינני הנפגעת הראשית ואז התחלתי להריץ בראש עבור אותם אנשים שכן נפגעו איך הם באמת יכולים עכשיו לחשוב חיובי? איך באמת במצב הזה שנגרם להם להיות בו הם יכולים לעלות חיוך על פניהם? אני עדיין עוסקת בשאלה הזו וליבי יוצא אליהם, ויש לי מועקה נוראית. הצעקות שהיו, הלחץ הבכי וההיסטריה כל אלה חקוקים במוחי לעד. לאחר מכן אחרי שהכל נגמר וכל מה שכולנו רצינו זה ללכת לישון הסתכלתי ימינה ושמאלה והכל היה שחור.

וליבי איתם. נפל לי האסימון, החשיבה החיובית הרגש הטוב הלימוד, היעד, המטרה הם דברים אינדיבידואלים, אני לא יכולה לחשוב בשביל אחרים מה טוב ומה לא, כי כל אחד לוקח את הדברים בצורה אחרת, אני רק יכולה להגיד ולהבטיח שאצלי זה עובד וממשיך לעבוד. אז גם היום נצחק ונחייך, כי בסופו של יום אלו הם החיים.