כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (12)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      20/5/12 21:21:

    צטט: judi.m 2012-05-20 16:33:47

    אשריך!

    .

    החלום הזה הוא כמובן פרי דימיוני, חלום שהייתי לחלום רבים כמותו. תודה ג'ודי.

      20/5/12 21:20:

    צטט: Shimon Rosenberg 2012-05-19 21:34:19

    חמוד מאוד מאוד
    גאה להכריז שלקח לי בדיוק שורה כדי לזהות את לאונרדו. מצד שני כשמדובר בסופר צייר זה צריך להיות מובן מאליו.

    והתצלום בפורום רומאנום מעורר בי געגוע

    .

    תודה שמעון קראתי עליו הרבה מאוד, וראיתי בזמנו בשנות השמונים את הסדרה של קנת קלארק על ליאונרדו בטלוויזיה שלנו. את הצילום הזה אני מאוד מחבב, גם מפני שרואים ברקע הרחק את קשת טיטוס. ושוב המון תודות שמעון.

      20/5/12 16:33:
    אשריך!
      19/5/12 21:34:

    חמוד מאוד מאוד
    גאה להכריז שלקח לי בדיוק שורה כדי לזהות את לאונרדו. מצד שני כשמדובר בסופר צייר זה צריך להיות מובן מאליו.

    והתצלום בפורום רומאנום מעורר בי געגוע

      19/5/12 21:14:

    צטט: הטרמילר 2012-05-19 19:26:05

    חלומות מתגשמים. לא כולם אבל אין מושלם :)

    .

    החלומות שלי התגשמו, כל זמן שהם היו תלויים בי בלבד.

    נכון לא כולם. תודה AMIGO

      19/5/12 21:13:

    צטט: Gfaus 2012-05-19 19:23:38

    חלומם של הרבה אנשים .... ולפעמים חלומות מתגשמים *

    .

    החלום הזה יישאר חלום. תודה עבור האיחולים!

      19/5/12 19:26:
    חלומות מתגשמים. לא כולם אבל אין מושלם :)
      19/5/12 19:23:
    חלומם של הרבה אנשים .... ולפעמים חלומות מתגשמים *
      18/5/12 21:11:

    צטט: דיוטימה 2012-05-18 14:22:19

    יפה מאוד, חיים! יפה סיימת את הסיפור-חלום עם הסברה הדי מתקבלת על הדעת שבעצם את פניו שלו צייר ליאונרדו במסווה של מונה ליזה. האמת, הייתי שמחה מאוד לשבת בשולחן הסמוך ולצוטט לכם :-)

    .

    כמו כולם אני מתפעל מליאונרדו הגאון שהמציא גם את מכונת הטיסה הראשונה אבל לא הצליח להתעופף עימה. בפיאצה דל פופולו ברומא יש מוזיאון שכולל את כל ההמצאות המכניות של ליאונרדו, אוסף מדהים.

    חידה נוספת היא מהלך חייו והמונה ליזה (או לה ג'וקונדה אשת ג'וקונדו), לפי וואזארי הוא היה מאוהב בה ולכן משך את הציור לאורך 4 שנים. ציור אפילו גדול מימדים לקח בדרך בין 3 חודשים לחצי שנה. ישנו מקרה חריג של ג'ריקו שהתבודד וצייר במשך שנתיים ציור בודד אחד. מונה ליזה לא מצטיינת ביופי מיוחד, אבל ציור גדול לא מחייב יופי אנושי. זה באמת ציור מופת מדהים, והוא לא נפרד ממנו עד יום מותו. תודה דיוטימה.

      18/5/12 14:22:
    יפה מאוד, חיים! יפה סיימת את הסיפור-חלום עם הסברה הדי מתקבלת על הדעת שבעצם את פניו שלו צייר ליאונרדו במסווה של מונה ליזה. האמת, הייתי שמחה מאוד לשבת בשולחן הסמוך ולצוטט לכם :-)
      17/5/12 06:55:

    צטט: debie30 2012-05-16 23:14:23

    חיים, חלום נפלא, לפגוש את לאונרדו זה נפלא אפילו בחלום. ואולי זו הגשמת חלום.

    .

    תודה דבי.

      16/5/12 23:14:
    חיים, חלום נפלא, לפגוש את לאונרדו זה נפלא אפילו בחלום. ואולי זו הגשמת חלום.
    0

    הסיבה

    12 תגובות   יום רביעי, 16/5/12, 18:23

     

    ''

     

    ''

     

    פגשתי הלילה את לאונרדו, כן את ה- לאונרדו. במבט ראשון לא הייתי בטוח שזה אכן הוא. הוא עמד סמוך לכניסה אפלולית של מאורה מפוקפקת, טברנה למעשה, כאילו הוא ציפה לבואו של מישהו, הוא לא ציפה לי כמובן.

    לא הייתה לי שום כוונה להחמיץ הזדמנות פז שכזו, ופניתי אליו מיד:

    'בונה סרה (ערב טוב) ' אמרתי, הוא נפנה אליי ועמדנו פנים אל פנים. ,קומה סטה ליי (מה שלומך אדוני)?' מיהרתי להוסיף.

    הוא לא ענה רק הוסיף להתבונן בפניי במבט חשדני.

    'אני שמח כל כך לפגוש בך, אני מעריץ אותך.' הצהרתי בהתלהבות רבה. 'אני אהיה מאושר אם תואיל להסכים לחליף עמי מספר מלים.'

    'וואבנה (אוקי)' הוא מלמל לבסוף. 'בוא נכנס פנימה ונשב ליד שולחן שקט ומבודד. אני לא פופולארי ביותר כאן בוונציה; נאלצתי לברוח ממילנו לאחר שהצרפתים כבשו אותה...'

    הלכתי אחריו פנימה מוכה תדהמה ונרגש, רק לחשוב אני הצנוע בחברת המאסטר של המאסטרים. הוא לא שאל לשמי וגם לא שאל מדוע בכלל פניתי אליו.

    ישבנו סמוך לשולחן בפינה אפלה, והוא פתח ואמר: 'מוטב שנשב כאן הרחק מאור הנרות, כך אף חדל אישים לא יתייצב מולי ויפרוץ בצעקות "ידו של השטן", כך הם מכנים אותי מפני שאני שמאלי.'

    הוא השתתק ודממה נפלה לרקע קט, אני מניח שהוא רצה לדעת כיצד אני מתרשם מהכינוי שלו, שמא אני אתקף בבהלה ואקום ואנוס החוצה מיד.

    'תשתה מעט יין?' הוא שאל מעודד  בתום מספר שניות נוספות.

    'כן אבל אני...'

    'לא, אני אשלם, אתה צעיר ואתה אורחי! הוא פסק נחרצות. 'אני לא סבור שאתה נושא עמך תיק גדוש במזומנים.' הוא הרים את זרועו וזימן את המלצר הקרוב ביותר. הובא יין ולגמנו בדממה.

    'ובכן אני מיועד לעזור לוונציאנים בתוכניות ההגנה שלהם. יש להם את טיציאנו ועוד כמה אחרים, כך שאין להם צורך בתרומה שלי כאמן. זה מה שרצית לדעת ולכן אני מבין באת אחריי לכאן לוונציה?'

    'אוה לא,' מיהרתי להשיב. 'אני רוצה לדעת ברשותך כמובן, מדוע ציירת את לה ג'וקונדה ארבע שנים ארוכות? היא לא יפה כמו איזבלה ד'אסטה או אפילו ג'ינרווה דה בנצ'י.'

    'יש לי את הסיבות שלי, אך אינך מצפה שאומר לך מהן. אתה אדם זר לאחר הכל. אולם באשר לאיזבלה יש לה בעל קנאי ביותר. סיימתי את הרישום שלה הודות לזכרוני הטוב, ואם לא הייתי עוזב את מנטואה מיד, בעלה המרקיז הקנאי היה עורף את ראשי. ג'ינרווה צעירה מדי ואני לא מתפעל מבלונדיניות.'

    'אבל לא נפרדת עד עתה מהפורטרט של לה ג'וקונדה, והוא עדיין ברשותך...'

    'אתה מעודכן היטב מסתבר, אני אוהב אותה, איני יכול להכחיש זאת...' הוא קטע את דברי.

    'אתה רוצה לומר...'

    'אל תקפוץ למסקנות אדם צעיר,' הוא השיב משועשע וחיוך דקיק הופיע על שפתיו.

    שכה אחיה, הרהרתי בתדהמה, זה הרי החיוך של מונה ליזה... והתעוררתי.

     © חיים קדמן 16 למאי 2012 – כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: