3-4 hybrid wolf B-gap. 

מה שכתוב פה זה לא שם של שיר חדש של אמינם אלא מהלך הגנתי של נבחרת ישראל בפוטבול אמריקאי. כן, יש חיה כזאת. כן, היא גם נושכת וביום חמישי הקרוב היא תנסה לנשוך קולג׳ אמריקאי שהגיע לארץ למשחק ראווה. תגידו מה שתרצו, אבל משחק של נבחרת ישראל נגד קולג׳ נוצרי-בפטיסטי בשם ״הצלבנים״ זה פשוט ממתק לעיתונאי הספורט אבל כנראה שהם לא יבואו... אני לא הולך לספר לכם על ג׳ו מונטנה או טום בריידי האגדיים. אני לא הולך לספר לכם על הספורט מספר 1 בארה״ב, על מיליוני הצופים, המעודדות, הבירות, הפרסומות, הכסף והתהילה. את כל אלו תוכלו לראות בקולנוע ובטלויזיה. אני הולך לספר לכם בדיוק ההיפך- סיפורם של הממוצעים, של ה-average Joes.

ליגת הפוטבול הישראלית (ifl.co.il) תפתח בקרוב את מחנות האימונים לקראת עונתה השישית. לפני שהיתה ליגה מסודרת ניתן היה לראות משוגעים משחקים ללא ציוד הגנה בימי שישי בספורטק תל אביב, זה היה דור המייסדים וחלקם (כולל כותב שורות אלו) עדיין שורד את הקרבות. אבל זה לא היה מספיק, פוטבול ללא ציוד זה כמו רוגבי רק שנשארות לך האוזניים בסוף המשחק. אז התאגדנו עם ליגת הפלאג (flag football, פוטבול ללא מגע שבו עוצרים שחקן ע״י משיכת סרטים של מותניו, פופולארי להחריד בירושלים ובכלל ונקרא ע״י שחקני ליגת ה-IFL בשם החיבה fag football) והוקמה לה ליגה חובבנית לפוטבול ״מלא״- תאקל פוטבול.

אנחנו מכירים את כל הבדיחות על פוטבול ובעיקר על הטייטץ, את זה שהרוגבי מכנים אותנו כוסיות (בדיוק כפי שאנו רואים את מי שמשחק פלאג פוטבול), שלא מדברים עברית בליגה. לא חסר בדיחות ולישראלים כידוע יש טעם מושחז. למען האמת, זה גם הכל די נכון, חוץ מהקטע של השפה בליגה שללא ספק מכילה רוב ברור של דוברי עברית. אבל יש את הרגע הזה שאתה שם את הציוד והרגע הזה שווה הכל ולכן למי אכפת שצוחקים עליך. כשאתה צולל בים יש את הרגע הזה שאתה יורד לאיטך מתחת לפני המים והכל נהיה שקט. מעין עולם אחר. אז ההרגשה דומה ברגע שאתה שם את הקסדה ומכניס מגן שיניים. זה לא שאתה לא שומע אבל אתה בהחלט בעולם אחר, וכל עוד לא ניסיתם, אתם לא ממש מבינים.

כמה מאיתנו זכו להגשים חלום ילדות? אתם יודעים כמה ישראלים חלמו לשחק פוטבול? התשובה- תתפלאו, הרבה. אתם יודעים מה הסיכוי שבארה״ב ילד יהודי ישחק פוטבול? התשובה- אפסי, סינדרום ה-Jewish mom ידאג שהוא יצטיין מקסימום בבייסבול או כדורסל. אבל בישראל, ארץ ה״ללכת-עם-הראש-בקיר״ אין כזה דבר לא. בארה״ב שחקני פוטבול מתחילים לשחק כבר ביסודי וכשהם מגיעים לגילאי הקולג׳ הם כבר מכונות אתלטיות משומנות היטב. אז אנחנו לא כאלו, ממש לא, אבל בניגוד אליהם אצלנו זה הכל מאהבת הספורט. זה לא סתם סלוגן גבירותיי ורבותיי, תחשבו טוב, אתם הייתם משקיעים בספורט שבו אתה חוטף מכות באופן קבוע? ספורט שבו בבוקר לאחר משחק אתה זז בקצב של זקן סיעודי שהפיליפיני שלו ברח? ספורט שבו אין כסף, אין תהילה, יש הרבה זיעה, לפעמים קצת דם, ותמיד הרבה גאווה? יש לנו משפט בקבוצה (10 קבוצות בוגרים, 8 קבוצות תיכונים, וההרשמה עוד פתוחה) שאומר ״הכאב הוא זמני, הגאווה היא לנצח״. עזבו לרגע את העובדה שזה נשמע כמו הסלוגן של מצעד הגאווה, זה ממש נכון. כל שחקן ושחקן מרגיש את הסיפוק העצום על המגרש, נותן הכל על המגרש ומשאיר הכל על המגרש. את הבדיחות הקבועות כבר שמענו, אנחנו פה רק כדי לשחק. כי בני 30+ שמשחקים ספורט כזה זה לא דבר שכיח. בכדורגל הישראלי באים לראות משחק ורואים פרימדונות שבסוף גם הולכות ביניהן מכות- בפוטבול הישראלי באים לראות משחק ורואים חבר׳ה כמוכם שמנסים לפרק אחד את השני ובסוף לוחצים ידיים והולכים לשתות בירה. יש גם פציעות לפעמים אבל זה לא שאנחנו שחקני NFL, אחרי הכל מדובר ביהודים לבנים שמשחקים פוטבול, וזו לא תחילתה של בדיחה...

טוב, אני יכול להמשיך עד מחר, אבל חייבים גם לעבור על ה-playbook אחרת המאמן ישחט אותי. ביום חמישי הקרוב, 17 למאי בשעה 19:30, ייערך בכפר הבפטיסטים (ליד פ״ת, בין צומת סגולה למחלף ירקון) משחקה הראשון של נבחרת ישראל שהוקמה לאחרונה נגד Maranatha Baptist Bible College מויסקונסין, USA. אמנם רק ליגה שלישית בארה״ב אבל עדיין מבחן עצום לפוטבול הישראלי, מה גם שזו הפעם הראשונה שאנחנו משחקים בהרכבים מלאים של 1111x (בליגה שלנו זה 88x). מצד אחד אתה אומר, יאללה, ליגה שלישית, נקרע אותם. מצד שני, אלו חבר׳ה בני 18 בריאים ורעננים שמשחקים כבר שנים, חיים פוטבול, נושמים פוטבול ובעיקר ״קצת״ יותר מאומנים ומתורגלים. ואנחנו? איך אומרים בישראל- יהיה בסדר. אז תקחו את הילדים, תכנסו לאוטו ותראו להם שספורט ואלימות דווקא יכולים ללכת ביחד, כל עוד הספורטאים מבינים מהי באמת ספורטיביות. ואם זה לא מעניין אתכם אז לפחות בואו לראות קרב בין הצלבנים לישראלים, את המשפט הזה אף פעם לא נמאס לי לכתוב.