היא תתקשר, הם יקבעו, פגישה נוסטלגית, לזכר מה שהיה לפני עשרים שנה. זה יקרה בבר אפל, תשע וחצי בערב, פינה שקטה, חשוכה, לבד. היא תספר שלפני שהתחתנה אותו אהבה. הוא יתרגש. יספר שכששמע שהתחתנה ליבו נשבר, התחתן עם אחת שדומה לה, זה קשה, החיקוי אף פעם לא מושלם. היא תשמע ותבכה. הוא יאחוז לה את היד. יספר על משפחתו, ועל איך שפגישתם קורעת את ליבו, חודרת לו אל תוך הנשמה. היא תספר שהתגרשה, שיש לה בן זוג נפלא, אוהב בכל ליבו, מגשים חלומותיה, רוצה אותה שמחה. הם יתקרבו. רגליהם יגעו, הוא יפרוס את זרועותיו, היא תתמסר. הם יתנשקו. אחרי עשרים שנים של קריעה הם יתנשקו. זאת תהיה נשיקה אמיתית, נשיקה אחרת, נשיקה מכל הלב, נשיקה מלאה באהבה.
--------------------------------------------------------------------------------------
בבר סמוך אשב, אדע שהם שם, היא סיפרה לי על חשיבותו, אני מניח שגם הוא באותו המצב. חששתי והסכמתי, הצבתי תנאי אחד: "יהיה מה שיהיה אני אשיבך לביתך, לא הוא אותך ייקח". הסכימה, הייתה מאושרת, שמחה שיש פגישה. כוסית שנייה ובליבי תפילה - היא תספר לי: "משהו בו השתנה, הוא לא אותו הגבר שהיה לפני עשרים שנה." תפילתי נדחתה, הוא חזק, השנים עשו לו טוב, הגיל השביח את המצב. אביט בשעון, אבדוק את הנייד, אעשה זאת שוב, אעשה זאת ללא הפסקה. אנסה לקרוא עיתון, אנסה ליצור שיחה, זה לא יצליח, בראשי תיבנה אימה.
-------------------------------------------------------------------------------------
הם יתנתקו. היא תבכה. בכי של אושר, בכי של השלמה, בכי מלא תיקווה. הוא ינגב את דמעותיה, יהיה כולו איתה, יספר על אישתו, על איך שחייהם בדעיכה, היא תתמוגג, תרגיש שהאל איתה. אז תחשוב על בן זוגה, תחוש חרטה, הבטיחה שלעולם תהיה שלו, הבטיחה שאין משמעות רומנטית לפגישה. תשלח הודעה: "אין צורך שתחכה, תודה שהבאת אותי לכאן, אתה איש נהדר, בהצלחה!".
--------------------------------------------------------------------------------------
אביט בשעון, הלב ידפוק בחוזקה, ארצה להתקשר, לשלוח הודעה, אמרה שעה, שעה וחצי גג!! חצות, מה קורה שם? למה לא מגיעה? צליל של הודעה, הקלה, זהו, הסיוט נגמר, היא תשוב, הרי הבטיחה שבכל מקרה אני אהבתה היחידה. אקח את הנייד ובחיוך מלא תיקווה אפתח את ההודעה. |