כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    מסהאגון ועד ליאון

    8 תגובות   יום חמישי, 17/5/12, 19:15

    ערב באכסניה בסהאגון. כמו שוינסנטה, הטבח האיטלקי החביב הבטיח - פסטת פירות ים משובחת וחריפה לארוחת ערב. כמות עצומה לאיזה עשרה איש, אבל לא נשאר פירור.  גם ארבעה בקבוקי יין רוקנו עד הטיפה האחרונה.  אח"כ יורדים לקפה המקומי ואני מזמין את כל החבורה לקפה.  דדה הברזילאי שוב מוציא מפוחית ומנגן וכולנו צורחים שירים מוכרים, הפעם באמצע הרחוב.
    יוצאים לדרך.  היעד בורגו אל רנרו (burgo el ranero).  הליכה די קלה למרחק 18-20 קמ.  אחרי כמחצית הדרך עוצרים להפסקת קפה.  מבית הקפה אני יוצא לבד לדרך. יוצא מהכפר, פונה שמאלה והולך בשביל יפה בין שדות ומשעולים.  יפה רגוע.  מרחוק חסידה מקננת על עמוד חשמל.  אני מצלם ומתקדם לי כשתחושה מוזרה אופפת אותי.  אני לבד בשביל.  אין תרמיל חמישים מטר לפני ואין אף אחד אחרי.  לא נורא, עוד מעט נראה את החברה.  השביל מתעקלל ואני ממשיך.  מזג אויר המושלם מתחיל להתחלף בחום ישראלי מוכר ומתיש ואני עדיין לבד.  זה כבר לא סביר ואחרי שעה גם השביל היפה מתחלף בדרך צרה שלא מביאה לשום מקום.  אני מבין שזה לא זה ומחליט לחזור על עקבותי.  שעה הליכה לכיוון אחד ללא נפש חיה הספיקה לי.  את אותו המרחק אני עושה עכשיו ב-45 דקות.  הולך מהר בלי אזניות, בלי לרחף רק לצמצם זמנים ורווחים.  חוזר לנקודה ממנה יצאתי לשביל ורואה כי החץ הצהוב הידוע, שכולנו הולכים בעיקבותיו מאות קילומרים מראה ימינה ואני פניתי שמאלה.
    החץ בסדר.
    הולך עד לעיירה היעודה כשאני כבר עייף, הלכתי כ8-10 קמ מיותרים. ידעתי שזה יקרה מתישהו ואם זה קרה בפעם הראשונה אחרי למעלה מ-400 קמ - שיהיה.
    מגיע ב-14:00, לא מאוחר, אבל האכסניה כבר מלאה ואני נכנס לבית  פרטי שהופך בעונה הזו לאכסניה ומתמקם.  עייף,הרגליים כואבות והולך לנוח.  בערב אני יוצא ל"עיר" (2 בתי קפה ולא אחד) והחברה כולם שם.  כמובן שדאגו לי ולא הבינו איפה הייתי. 
    גם הערב אנחנו מוזמנים לשולחנו של וינסנטה, הפעם ספגטי קרבונרה.  הבחור יודע להרים ארוחה ל10-12 איש כמו גדול.  הפעם זו ארוחת הפרידה ממנו.  מחר "שלושת המוסקטרים" וינסנטה, דוד מרומא ורוברט מברלין שלא נפרדו בשבוע האחרון, עולים על אוטובוס ונוסעים לליאון.  הם צריכים להזדרז ואין להם מספיק ימים ללכת הכל.
    אוכל, יין, חיבוקים וחילופי מיילים לפרידה.
    אני מבלה יותר ויותר שעות עם אוסקר.  רופא תעסוקתי גרמני, איש כבד גוף שהולך לאט,אבל בערב נחמד לנו ביחד.  ביחד איתנו מאז סהאגון גם שתי גברות חביבות מאירלנד שגם הן עושות "מסלול מזורז" שכולל אוטובוסים.
    ושוב בוקר, 0730, התרמיל על הגב ולתחנה הבאה - מוזילה דה מולה או משהו כזה (mansilla de la mulas).
    ההליכה זריזה ומהירה וב-1300 אני נכנס לאכסניה. מקום רחב ידיים וחדיש.  שני אולמות, כל אחד כ-25 מיטות.  לאט לאט מגיעים החברה שסיימו את יום ההליכה.  מגיעות שתי האיריות, שמחליטות להמשיך עכשיו באוטובוס לליאון, מגיע אוסקר, מגיעה חבורת אוסטרים שהולכת במקביל כבר כמה ימים טובים ופתאום פנים מוכרות שלא ראיתי כבר המון זמן.  ורנה ממינכן, בחורה שבפעם האחרונה ראיתי בפמפלונה לפני כמעט שלושה שבועות.  בחורה עדינה מאד שעושה את הקמינו כבר בפעם השלישית ממניעים בעיקר דתיים. 
    לארוחת הערב אוסקר, ורנה ואני מתיישבים, כשלידינו פרנקה, בחורה גבוהה ואתלטית מאד מארפורט.  היא הולכת בקצבים אדירים של כ-40 קמ ביום, רק שגם האתלטים נכנעים פה ושם כשהרגליים נפוחות וגם היא נאלצת להאט את הקצב. כל אחד והקמינו שלו.
    מכאן - התחנה הבאה היא העיר לאון. עוד מקטע שיגרתי של 18 ק"מ. הולך לי בבוקר ושוב קר. השמש מתחבאת מאחרי עננים כבדים ואני בבגדים הכי קלים.  משהו כמו 12-15 מעלות וקר.  ההליכה מחממת, אבל לא מספיק.  מילא, העיקר לא לפתוח את התרמיל ולשלוף את הסווטשרט, תחי העצלות.
    השביל היום קשה מסיבות לא צפויות.  לא הליכה פיסית קשה, אלא הדרך צמודה לכביש ויש קטעים מאד מסוכנים כי אני הולך סנטימטרים ספורים מכלי הרכב שחולפים לידי. על אחד הגשרים,  משאית אחת היתה במרחק של אולי 20 סמ מהתרמיל שלי ואני נדחקתי ככל שיכלתי ל"אין שוליים". מגיעים ללאון ושוב כניסה לעיר דרך איזור תעשיה לא חביב, אבל כמו שכבר אמרתי, גם זה חלק מהחיים וחלק מהקמינו.
    בכניסה ללאון עומדת ניידת עם צוות מהעיריה ומחלקים מפות וחומר הסברה לתרמילאים. מחווה מאד יפה שמקלה על הכניסה לעיר.  מגיע לעיר ובזכות ההנחיות של הצוות העירוני מוצא די מהר מלון טוב וחביב באמצע העיר ובמחיר סביר לגמרי. נכנס ומזמין מיד חדר לשני לילות. כאן לא אתחרט, כמו בבורגוס ואלך אחרי לילה אחד. אחרי 14 ימי הליכה רצופים הגוף והרגליים זקוקים למנוחה. גם אם לכאורה אין שום בעיה מיוחדת.
    בנוסף יש צ'ופר.  במלון יש ספא ובריכה חינם. כשאסיים לכתוב, אני הולך לבריכה.

    אחה"צ אני נפגש עם אוסקר וורנה ליד הקתדרלה. יפה, גדולה ולא מוגזמת כמו בבורגוס.  בחוץ קבוצת מטיילים מהארץ והמדריך מסביר בעיברית.  כבר מזמן לא שמעתי עברית.
    שלושתנו רעבים והולכים לאכול. הבעיה היא שכאן, לפני  2030 אין כלום. מחכים לשעה היעודה ונכנסים דווקא לטרטוריה איטלקית בפלאזה מאיור.  אחת הכיכרות היפות ביותר שראיתי לאורך כל הדרך.  כיכר גדולה, קשתות קשתות סביב, בצד אחד בית העיריה הישן של לאון. מבנה עתיק יפה. רומנטיקה ספרדית במיטבה. אחרי ארוחת הערב הולכים לסיבוב ברים וטפאס.
    יין וטאפאס ואח"כ פאב אירי עם כוס ג'יימסון גדולה (חייב לציין לטובת הספרדים שהברמנים מגישים פה מנות מאד מאד נדיבות. יישר כח). אנחנו נכנסים לשיחות תיאולוגיות ואוסקר, גם הוא בחור דתי, מצטט מתוך ספר על ישו שהוא קורא:  "הדתות מפרידות בין בני האדם, האהבה מאחדת". משפט יפה שאני מאמץ בכל לב.
    השעה מאוחרת, אחרי חצות (סוף סוף אין כיבוי אורות ב 2200) ואנחנו בדרך לבתי המלון שלנו. בדרך פוגשים באלכסנדר, בחור שלא הכרתי, גם הוא מברלין. מתיישבים לשיחה פילוסופית ורוחנית נוספת. האלכוהול עולה לראש ומדברים על שאלות כמו "היש מקריות בחיים, מה הביא אותנו לעשות את הקמינו, אחווה ורעות ועוד." אלכסנדר רואה עצמו נוצרי-יהודי ושואל אותי  מה דעתי על השם "אלף", שזה בעיניו הרבה יותר מהאות הראשונ באלף בית.
    "יפה"  אני  אומר והולך לישון.
    17 במאי בבוקר. יושב ברחוב, שמש, קפה וקוראסון וכותב פוסט. שיא הסטלבט. .עוד מעט הולך לבריכה.

    בואן קמינו

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/5/12 14:46:
      איזה כיף לקרוא, התיאורים כל כך ציוריים וכמות הדמויות מכל כך הרבה מקומות בעולם מלבבת. כאילו צופים בסרט. תמשיך להנות.
        18/5/12 21:56:

      מה רע?....מגניב

        18/5/12 19:36:
      כתיבה יפה ותאורים מדהימים אבל איפה התמונות. או כפי שנאמר: "זה ספרים עם כתוב, מה אתה רוצה, ספרים עם מחוק?"
        18/5/12 14:27:
      אריק - לצערי, מיציתי את המכסה שנותן קפה דה-מרקר ואני בחודש "עונש" לא יכול להעלות תמונות לבלוג. נו טוב. הייתי שמח גם לחלוק מראות ויזואליים, אבל כאמור, לא יכול כרגע. ד"ש
        18/5/12 10:08:
      יורם, יש מצב לתמונה, אחת לפחות, לכל פוסט?
        17/5/12 23:45:
      יובל, איימתי בצ'אט ביננו ולא בפוסט הקודם. גם אני שמח על ההחלטה ללכת הכל, בלי ויתורים ואתה תרמת את שלך לזה. דש
        17/5/12 22:17:
      תענוג. הדרך נפרשת כרקע ציורי, לחוויה האנושית, האמיתית. יום אחד, אולי..
        17/5/12 19:33:
      שמח שלא התפתית "לגנוב" כמה עשרות קילומטרים באוטובוס כמו שאיימת בפוסט הקודם. תהנה מהמנוחה.

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אל-קמינו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין