0
את ענן השינה של הלילה פורצות אט אט קריאות של ציפורים מרוגשות, שיחה סתמית של בוקר. אור רך מסמא לרגע את העיניים כשחוויות הלילה הקוביסטיות מתחלפות בתמונת הגן הזוהר. פוסע בכפות רגליים ערומות אל היופי הבוער הזה, טובל את ידי באור, נושם אל תוכי את הניכוחות הרבים הנישאים באויר, נכנע לתחושת הרוח הנוגעת קלות בגבי, מתחבר אל הכוח הזורם משריגי הגפן, המתפתלות הרחק ממשיכתה של גאיה, חש איך הלב שבפנים מחפש להשתלב עם קצב הגן הפועם, פועם, פועם... |