העור הוא האיבר הגדול בגוף האדם. הוא מאד מורכב וממלא תפקידים רבים. העור עוטף את הגוף כולו ובכך מפריד בין האיברים הפנימיים ובין הסביבה החיצונית. יש לו גם חשיבות אסטטית: עור בריא נראה טוב ומשפר במידה רבה את יופיו החיצוני של האדם. עור חולה ופגוע, מכער. הוא הקובע את טמפרטורת הגוף, אותה הוא מווסת ע"י הזעה. הוא גם מבודד את פנים הגוף מהטמפרטורה החיצונית. יש לו חשיבות בשמירה על נוזלי הגוף ובכך מסייע במניעת התייבשות. הוא איבר חישה הגדול בגוף הודות לעצבים שבו המאפשרים לנו לחוש חום, קור, לחץ, מגע וכד'. העור מספק הגנה בפני חשיפת יתר לקרני השמש וכן בעזרתה הוא מייצר ויטמין די ( כן, קראתם נכון. אין צורך לצרוך תוספים מזיקים. מספיק לשמור על בריאות העור ולחשוף אותו לקרני השמש, ואתם מסודרים גם מבחינת הויטמין הזה). בעור מצויים מאגרי שומן חיוניים. מעבר לכך שהם מהווים רזרבה של היסוד התזונתי החשוב הזה, השומן מבודד את השלד ממכות ופגיעות פיזיות ומסייע לבודד את תוך הגוף מטמפרטורה חיצונית שאינה מתאימה לו. העור משמש לסילוק פסולת ורעלים מתוך הגוף והוא קולט חמצן מבחוץ. תאי העור זקוקים להזנה מתמדת. העור ניזון מן הדם, ממנו הוא מקבל אבות מזון וחמצן. אין דרך להזין את העור מבחוץ. השקעה בקרמים וחומרים יקרים הנמרחים על העור כדי להזינו כביכול, הינה בזבוז כסף. במקרה הטוב חומרים אלה אינם מזיקים. בדרך כלל הם מזיקים לעור ולגוף כולו. עור נקי וחשוף לאוויר ולשמש במידה נכונה הוא המצב הנכון כדי לשמור על בריאותו. מכאן שככל שמתלבשים פחות כך הוא יהיה בריא יותר. מחסורים תזונתיים, הנפוצים כל כך בעולם המערבי, קשורים לפגיעה בעור ולתפקוד לקוי שלו, ואלה עלולים לבוא לידי ביטוי גם במראה החיצוני שלו. בוודאי שהפתרון לבעיות אלה הוא תזונתי ולא במריחת משחות וחומרים שונים על העור. לעור ישנה יכולת שיקום וריפוי עצמי מפגיעות שונות. בדרך כלל שיקום כזה משאיר אותו אפילו ללא סימן כלשהו. מחלות עור מקורן בדרך כלל בגורמים הבאים מתוך הגוף. מכאן שאי בריאות העור מצביע על בעיה בריאותית כללית ולא מקומית. לכן ריפוי מחלות עור חייב שיעשה מבפנים ובכל הגוף, שרק כך ניתן לטפל בגורם האמיתי של הבעיה. סימנים שונים על העור אינם מחלה. הם מצביעים דווקא על תהליכי ריפוי הבאים לידי ביטוי בסילוק רעלים מתוך הגוף באמצעות ההזעה הטבעית של העור. הזעת יתר, פריחה לסוגיה ופצעונים שונים מעידים במקרים רבים על תהליכי ניקוי אלה. אם לא סולקו גורמי הבעיה והיא נמשכת זמן רב, אפשר שהם יעלו דרגה ויהפכו למחלת עור ממש. כתמים כהים בגוונים שונים מעידים לא פעם על פעילות לקויה של איברים שונים (כבד וכליות למשל) ואינם מהווים מחלת עור. אפשר שהם גם תוצאה של צריכת תרופות (קורטיזון למשל) או תוספי מזון מזיקים. כך שדרכו של הרופא המערבי לפתור בעיות אלה באמצעות קרמים למשל, היא אבסורד. דלקות בעור מופיעות תחת שמות לטיניים שונים, הסימפטומים שונים, אבל במהות כולן אותו הדבר, וגם הגורמים להן זהים. אקזמות שונות, פסוריאזיס ואחרות הינן מחלות עור המצביעות על הרעלה כללית של הגוף. במקרים רבים קדמו להן מחלות אחרות, כמו אסתמה, נזלת, שיעול ממושך, הפרעות בדרכי עיכול, לחץ דם גבוה ואפילו סוכרת, שהעידו על מצוקת הגוף כתוצאה מהרעלה ומחסור תזונתי. משלא טופלו כראוי הבעיות הראשוניות, חלה החמרה סימפטומטית בדמותה של מחלת עור. אבל הגורמים למחלות השונות הם זהים בדרך כלל. הרעלות הגוף אותן הזכרתי מקורן בתרופות שונות (כולל חיסונים העושים שמות בתינוקות וילדים), כולל תרופות טבעיות (חלקן צמחיות וחלקן מכיל רעלים ממקורות אחרים), מכימיקלים במזון (מהחקלאות ומתעשיית המזון), מצריכת מזונות מהחי (בשרים, דגים, מוצרי חלב וביצים), מתוספי מזון (שהינם תרופות לכל דבר), מאכילת יתר על המידה של עמילנים (זה חמור במיוחד אצל תינוקות וילדים), עישון, אלכהול, מזון חריף, אי הקפדה על צירופי מזון נכונים ועוד, הינם גורמים למחלות עור. המצב מחמיר עוד יותר כתוצאה משימוש בחומרי סבון ותכשירים קוסמטיים שכולם פוגעים בעור, מחוסר בחשיפה לשמש ומלבוש לא ראוי, כזה העשוי מחומרים סינטטיים, הדוק לגוף ומונע מהעור מגע מספיק עם אוויר. אני רואה בחומרה רבה את העובדה שרבות מהאמהות הטריות אינן מניקות את תינוקותיהן, או מסתפקות בהנקה קצרה למספר חודשים בלבד. מעבר לתזונה הגרועה הניתנת לתינוקות הם ניזוקים גם מתחליפי החלב תוצרת המעבדה הכימית, המהווים תחליף עלוב וגרוע לחלב אם אמיתי. גם האמהות המניקות צורכות מזון גרוע בדרך כלל, חלקן מעשנות וצורכות תרופות או תוספי מזון, ואלה באים לידי ביטוי בחומרי פסולת בחלבן. התינוקות היונקים צורכים חומרי פסולת אלה, הגורמים גם למחלות עור בטווח הקצר והארוך. האם המניקה חייבת להבין שתזונתה וחומרים שהיא צורכת או מורחת על גופה וכן אורח חייה אינם מנותקים מחלב האם בו היא מזינה את צאצאיה. היגיינת העור הינה חשובה, אבל רוב האנשים אינם מתלכלכים ברמה כזאת הדורשת קירצוף של הגוף בסבון המכיל חומרים הרסניים לעור. בדרך כלל מקלחת במים בלבד תספק מבחינת היגיינה. ריפוי מחלות עור בדרך הטבעונית הינו אינדבידואלי וצ"ל מותאם למטופל. הטיפול אינו בעור, אלא בגוף כולו. כאמור, עור חולה מצביע על גוף חולה. העור הינו חלק מהגוף, הדם הלקוי שזורם בו הינו אותו דם הזורם בכל תאי הגוף, אלא שסימפטומטית הנזק בולט יותר בעור. ד"ר טילדן, ממיסדי השיטה הטבעונית לבריאות טבעית, כתב: "הטבע מחזיר את הגוף למצבו התקין כאשר אנו מוותרים על ההרגלים הרעים המחלישים אותו". טיהור הגוף מפסולת ורעלים והזנתו בכל חומרי המזון הדרושים לו הינו הטיפול הבסיסי בגוף החולה במחלת עור. מזון צמחוני מגידול אורגני, הכולל שפע של מזון חי הינו האמצעי העיקרי לביצוע המשימה הזאת. במקרים של מחלות עור עמוקות וותיקות זה עלול לא להספיק. במקרים אלה ניתן בהמשך הטיפול להעזר בשיטות תזונתיות שונות לטיהור הגוף או בצום רפואי בהשגחה מקצועית כדי לאפשר לגוף לרפא את המחלה. חיוני במקרים כאלה להקפיד על אורח חיים בריא, השם דגש על נשימה נכונה, מנוחה רבה (לגוף עייף ומותש אין די אנרגיה לרפא ת עצמו), היגיינה סבירה, לבוש נכון, חשיפה נכונה לקרני שמש ואוויר צח ככל האפשר, רגיעה נפשית וכד'. רבים טוענים, ובצדק, שבתקופות בהן הם נמצאים בלחצים נפשיים, במתחים, חרדות וכד', מחלות העור מחמירות. זה נכון שיש קשר הדוק בין מצב נפשי לבריאות הגוף, ובוודאי שמצב נפשי שלילי מחמיר את סימפטומי המחלה, אלא שהוא אינו הגורם הבסיסי לה. ה"מלחמה" במחלות העור באמצעות שימוש בתרופות, בצמחים, בקרמים, כמקובל בגישות ריפוי שונות, אינו עוסק בריפוי אמיתי של המחלה. רבים מחפשים מזור למצוקתם בים המלח. אז נכון שלפעמים הם חשים בהקלה סימפטומטית לאחר השהייה בו, אבל לאחר זמן הכל חוזר לקדמותו. לפעמים טיפולים כאלה מקלים סימפטומטית על החולה, אך אינם עוסקים בגורמים האמיתיים לבעיות, ולכן הן אינן קשורות כלל לריפוי. כדאי לתת את הדעת על טיפול פנימי אמיתי.
הנכון הוא שלפעמים, במחלות עור עמוקות, תהליך הריפוי הוא איטי, אבל הוא ריפוי. סבלנות ועבודה יום יומית בשמירה על הבריאות ע"י תחזוקה נכונה של הגוף, אלה יאפשרו לגוף להביא לידי ביטוי את יכולותיו לרפא את עצמו. |