זה מתחיל ברכב ליסינג משהו משהו, סטיישן כזה עם כל הפינוקים, מיוצר באירופה, יש לו דיבורית מובנית משהו תות כחול, סליחה שן כחולה ומרגע זה ואילך האוטו והאייפון שלי מדברים ביניהם, אני כבר לא צד בסיפור הזה. וכך אני נוסע לי בנוחות על טהרת הטכנולוגייה, מרגיש הכי הייטק בעולם, שומע שירים ברמקולים של האוטו שמתנגנים ישירות מהאייפון של סטיב עליו השלום, מקשקש לי עם הבריות בהם נפשי חפצה ונהנה אפילו מהג'י.פי.אס שגם הוא מדבר ישר אל תוך הרמקולים של האוטו. ואם לא די בכל הנזכרים לעיל בערגה, יש לי אפילו באוטו מן תכונה כזו שאני יכול להפעיל כל מיני דברים באמצעות הקול שלי, ובדרך כלל? בדרך כלל זה מצליח. הטכנולוגיה בשיאה, בטח פורד וג'ובס מסתכלים עליי מלמעלה ומתמוגגים על איזה כוס קפה ביחד – או שלא.
לגורל כנראה, סליחה או לגוגל היו תוכניות אחרות עבורי ככל הנראה, או אולי רק קצת. גוגל? הסמארטפון של גוגל?, כן הרובוט הזה הירוק. יצור ירקרק משונה מי יודע? מה שם היצור? כמדומני אנדרואיד! הלא זה למעשה האייקון המסחרי של אנדרואיד. בעבודה שלי מפתחים "מוצר" שניתן להשתמש בו אך רק על אנדרואיד והלויאליות שלי לג'ובס מתחילה להתערער קלות. עבדכם הנאמן נמנה על שורות הצרכנים שברשותם אייפון, אייפד ואפילו אייפוד ננו כחלחל שעבר כביסה ושרד את זה בשלום, אני קצת פחות. זו תחילתה של המהפכה שלי אל עבר העולם המוטרף של גוגל!
בעבודה כבר הרבה זמן ביקשו ממני להחליף לטלפון הזה של גוגל, נו אנדרואיד. בסוף ולאחר מסע שכנועים התרציתי והחלטתי לנסות, מה כבר יכול להיות? ומה סטיב היה אומר? אני יודע שזה לא ייסלח לי ביום הדין אבל חיים בכל זאת רק פעם אחת ואם כבר סמראטפון אז שיהיה בתנועה, ועם מסך מדהים, ועם מערכת ההפעלה הכי חדישה של אנדרואיד, ושיהיה יפה, ושייכנס לכיס, ושיהיו לו מלא ביקורות טובות באינטרנט ושאני לא אצא פראייר ושכולם ישאלו אותי איך הוא מרגיש לי. בקיצור ישראלי מן המניין – כזה אני, אז הזמנתי לי את "הכי טוב"!
התקשרתי לרכש בעבודה לשאול אם הוא הגיע, הגיע גם הגיע. נשאתי אותו בגאון למשרד שלי מבלי לתת לאף אחד לגעת, כן אני רכושני אבל זה מן קטע כזה של רומנים. ואז התחיל סיפור אהבה ספק שנאה עם האנדרואיד החדש שלי. כן זה עם כל הפינוקים, שמחירו ממש, אבל ממש הפוך ממפנק. הבאתי אותו הביתה, חוקר וחוקר ומתכנן לי איך אני עושה למחרת היום טכס מעבר מפואר מן האייפון שלי אל עבר האנדרואיד הזה שהופך להיות הצמוד שלי, עוד נראה למי יימאס קודם.
בבית החלטתי לנסות לעומק את העולם של גוגל. בעיכוב מה של כמה שנים, ואיך כולם במשרד שואלים אותי בפליאה – מה אתה לא מגובה בגוגל? ובמבט מושפל אני משיב שלא ממש היה צורך עד כה, ושאני דווקא "זורם" עם כל מה שחדש בעולם הטכנולוגי, אבל אולי קצת זנחתי את גוגל? יש סדנאות לאנשים מהסוג שלי? ואולי זה מסביר את המבטים העקומים מצד הקולגות במשרד, בטח מתלחששים בינם לבין עצמם שיש איזה סתום אחד שטרם גיבה את חייו בשרתים של גוגל. אה, אני כבר מזדקן. בסוף הצלחתי "לסנכרן" את החיים שלי עם גוגל עד הלילה, לא לפני שאיבדתי איזה מאה אנשי קשר על הדרך – טוב ככה זה שאתה לא מבלה מספיק בפורומים.
למחרת הגיע בסוף. קצת נבוך מתיישב לי על כיסא הנהג בדרך לעבודה ומתפלל שהבונדינג יהיה מוצלח בין הרכב החדש והסמארטפון החדש, שיו בעצם הכל חדש. ביקשתי מהאוטו יפה לחבר לי את הצמוד החדש. האוטו הסכים אבל אז האייפון נעלב והפסיק לנגן את המוזיקה שהוא משמיע לי כל בוקר לאלתר. אופס. עכשיו האוטו שלי מציג לי שני מכשירים על הצג הדיגיטלי שמחוברים דרך השן הכחולה הזו ואני מוצא את עצמי ערום מצד זה ומהצד השני. נוסע ומנסה שוב ושוב אך ללא הועיל. מצליח לחבר שוב את האייפון לאוטו אבל אז האנדרואיד נעלב ועושה ברוגז עם הרכב. אולי עשרים דקות תוך כדי ניווט רכוב בתוך איזה פקק, מה לעזעזל עשיתי לא טוב? רק רציתי לדבר דרך האנדרואיד ולשמוע מוסיקה דרך האייפון, כמה זה קל לעשות את החיים קשים.
התחננתי, ניסיתי הכל אך ללא הועיל. ואז פניתי שוב לאוטו בטון רך שכזה וביקשתי ממנו באנגלית צחה של ישראלי פשוט להפעיל שוב את השן הכחולה הזו – החולה כבר מת מזמן, המנתח כבר התפטר אז אולי איזו ישועה שתבוא מכיוון לא צפוי? פורד אתה שומע! פורד הקשיב, התלבט עם עצמו כנראה ואז הפעיל את מיזוג האוויר על מצב 'אוטומט'. מי ביקש ממך בכלל?! עכשיו אני נוהג בקור מקפיא עם שני סמארטפונים שלא מדברים לא איתי, לא ביניהם ובטח לא עם האוטו. איפה אמא כשצריך אותה?
שלוש דקות לפני שהגעתי לעבודה הצלחתי לבסוף להשתלט על המזגן, כי ככה זה שאתה לא קורא את הספר רכב אחרי שמשביעים אותך לקרוא. דקה וחצי לאחר מזה האייפון שלי נאות והסכים תודה לאל, להתחבר, כך שייצא לי לשמוע איזה רבע שיר, להתפלל למצוא חנייה בשביל הכורכר ולעלות שש קומות מתוסכל לעבודה, להתיישב ולנסות להבין מה קרה. זאת היתה הנסיעה הכי ארוכה שלי אי פעם לעבודה, מלווה בזיעה קרה, ואם כל זה לא מספיק, אז גם הצלחתי לשבור את הזרוע שהחזיקה לי את האייפון לא ממש בנאמנות, שמחתי להעיף אותה לפח ולקלל את אמא של זה שמכר לי אותה. כן זה פלסטיק איכותי, חומרים מורכבים, ופולימרים גזעיים מלידה. אהה.
עכשיו אני והגוגל שלי צמודים, אם הוא מתחמם?! ברור! לקחתי אותו היום לסיבוב דאווין ביחד עם גילי הפיצפונית שלי ומירב, חיפשתי לו נרתיק או כיסוי ואולי גם זרוע חדשה לרכב שתישבר אף היא בעוד חודש, או איך שלא קוראים לכל האביזרים האלה שתמיד יש את ההוא שמזמין אותם באינטרנט וזה עלה לו רק דולר! בסוף מצאתי את עצמי בשילב יחד עם אשתי קונים כמה דברים חסרי כל ערך של ממש, ומתחילים להנדס רשימת מתנות, בכל זאת ילדנו רק לפני איזה שמונה ימים דה. ומישהו צריך להוציא את הסמראטפון החדש לטיול, כי אחרת מה זה שווה?
קצת אחרי שיצאנו מהקניון נגמרה לי הסוללה בסמראטפון, רק כמה שעות ודי! וזה רבותיי – סמארטפון!
עמית |