אצלי, הכל בסדר. מה גורם לך לחשוב שלא? אוספת חתיכות קטנות של לב שבור מהאהבות האחרונות, פירורים של אכזבות. מסתכלת מסביב ולא רואה אופציה לשינוי. אני יודעת שזוגיות תחייב אותי להתפשר, על דברים שלא מתפשרים לי. לא רואה אף גבר שרוצה להיות אביר בימנו אנו. הם רוצים מהר, רוצים קל, רוצים להרגיש מחוזרים. אף אחד כבר לא רוצה להוכיח שהוא ראוי. אז נרים כוסית לחיי הבינוניות, הסתמיות והפסאודו-גבריות. לחיי אלו שחושבים שזה שיש להם זין, עושה אותם גברים. לחיי הגברים הנשואים שבא להם ל"גוון" ונעלבים כשאני קוראת להם בוגדים. לחיי הרווקים הזקנים שחושבים ש"בליין" זה מקצוע. לחיי כל מי שחושב שאני אמורה "לזרום" איתו בדייט שני. לחיי כל מי שחושב שזה שהוא יצא לאלף דייטים ומרגיש מנוצל, אומר שחובת ההוכחה היא עכשיו עלי. כל מה שבעצם רציתי לומר לכל אלו שמצאו את עצמם באחד הסעיפים של הרשימה לעיל, זה שהרבה יותר מפחיד אותי למצוא את עצמי בזוגיות אתכם מאשר להיות ללא זוגיות בכלל. כשיבוא הגבר הנכון - בטוח ושלם עם עצמו, עם עולם מלא ובגרות אמיתית, הוא יגלה בי את בת הזוג המושלמת. זו שחיכתה לו בסבלנות ומוכנה לבנות איתו יחד חיים של שותפות ואהבה. אבל עד שהוא יגיע... אין לי שום כוונה להתפשר על הבינוניות שיש לכם להציע לי.
|