כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (27)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      30/7/12 11:02:

     

     

    לסיכום....מבחנים בינ"ל (מבחנים סטנדרטיים) והשפעתם על איכות הלמידה: 

     

    סיכוי או סיכון?

     

    - עצם הפיכת המבחן ל"עתיר סיכון" מהווה סיכון לאיכות הלמידה

    - הכנה אינטנסיבית לקראת המבחן מהווה סיכון לאיכות ללמידה

    - אימוץ מסקנות מומחים בינ"ל לגבי חידושים מקצועיים בתחום הוראת המקצועות על ידי גוף אחראי ומאוזן הכולל מומחים מהאקדמיה, אנשי מנהל ומורים הוא כאין וכאפס לעומת מתן חופש בחירה וחופש לימוד ובכך להשפיע לטובה על איכות הלמידה

     

     

      30/6/12 14:15:
    ועל המתרחש באמנות ותרבות נכתב אצלנו מה נעשה בכספי הורים ובחסות צנזורה של תליינים שמגרשים אמנים מישראל. נעמי שמר אסור שירי החיפושיות אסור העיקר שהכסף יזרום לכיסים הנכונים.
      30/6/12 14:14:

    צטט: שוש חזן גרינברג 2012-06-27 09:31:12

    אין שום קשר בין מה שמלמדים לבין מה שצריכים כמבוגרים. שום הכנה לחיים.

    -

    קל יותר לתמרן את הבורים.
    יש לשמור על הבורות באיצטלה של הקניית ידע לא רלוונטי למתרחש ולחשוב באמת .

      30/6/12 14:12:
    יולי תמיר שתלינו בה תקוות גדולות כשרת חינוך יישרה קו לפי הפקידים שלה שנהיו עובדי דירקטוריון חברת המתנ"סים. התאכסזבנו קשות. ויישרה קו עם הכסף. נשמח אם תקראי אצלנו מעט על המתרחש. שבת שלום
    אין שום קשר בין מה שמלמדים לבין מה שצריכים כמבוגרים. שום הכנה לחיים.
      27/6/12 06:05:

     

    "יולי תמיר קוראת להכרזת מלחמה על המבחנים הבינלאומיים"

     

    היא כנראה לא הראשונה ולא האחרונה....  

     

    מבחנים סטנדרטיים -- לרבות בחינות הבגרות, מיצ"ב, פיז"ה ופסיכומטריות -- הורסים את מערכת החינוך.

     

            כל פעם כאשר ניתנים, המבחנים הארציים הסטנדרטיים לתלמידי כיתות ד', כיתות  ח', וכיתות י"ב, לרבות, מבחני מיצ"במבחני פיז"הבחינות הבגרות והבחינות הפסיכומטריות, הם נבחנים בהרחבה ונדונים מעל דפי העיתונות ובמשרדי הניהול של בתי-ספר שונים. ישוב אחד תוהה מדוע לתלמידיו היו הישגים כל כך נמוכים לעומת הממוצע, ישוב אחר מתגאה בתוצאותיו הטובות, בעוד שישוב נוסף מתגאה בכך שהוא מעל הממוצע אולם מודאג מהירידה לעומת השנה שעברה, וכן הלאה.  קהילות מדרגות את עצמן ואת בתי-הספר שלהן בהתאם לתוצאות המוחלטות והיחסיות האלו, ונראה שכל אחד מקבל כמובן מאליו שמבחנים אלה, שהם חדשים יחסית, הם מידה נפלאה למשהו מאוד חשוב הנוגע לחינוכם של ילדינו.

     

            למעשה, לא נגזים, אם נאמר שלמבחנים אלה יש השפעות שליליות הרות אסון על בתי-ספרינו. מן ההתחלה, הבה ונשאל את עצמנו: מה טבעם של מבחנים אלה? כיצד הם בנויים?  התשובה היא: שהם מחרוזות של שאלות אשר מנסות למדוד את כושרם של התלמידים לזכור עובדות ומיומנויות מסוימותלאחר שנבחן מקרוב את ההנחות עליהן מבוססים המבחנים, אנחנו יכולים להתחיל לרכוש הבנה פנימית וראיה לתוך אופיים המתעה והעקמומי.

     

            ראשית, מי מנסח את המבחנים? המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה -- בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל?

     

            אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי-הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמאטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי  הפסיכולוגי? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות  שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות?

     

            ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתהשכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין! איזו תחזית מפחידה! האם  אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל  הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב?

     

            האם לאנשים יש מושג מה המבחנים האלה עושים לבתי-הספר של הערים והכפרים השונים שלנו?  ככל שעובר הזמן, והביצוע במבחנים אלה הופך להיות חשוב יותר כמידה להצלחתם של בתי-הספר, יותר ויותר אנרגיה מופנית כדי להבטיח שהילדים יצליחו במבחנים. הביצוע במבחנים הופך להיות דבר ראשון במעלה, וכל פעם מושקעים בתרגיל עקר זה כמויות גדולות יותר של אנרגיה ושל זמן.  אינני מתפלפל בנושא זה. אותו הדבר קרה בכל מקום בו הוכנסו מבחנים סטנדרטיים.  לפני למעלה מחמישים שנה, כבר אז, התחוור למשל, שלהעמיד את כל תלמידי התיכון של העיר ניו-יורק בפני מבחני ריג'נט של המדינה בכל מקצוע, הביא את ההוראה בכל מדינת ניו-יורק לבינוניות אחידה שעד היום טרם התגברו עליה. משהו דומה קרה עם הסאט'ס (SAT'S - Scholastic Aptitude Tests - מבחני כושר הלמידה: מבחנים פסיכומטריים בארה"ב), שהפכו למטרה בפני עצמה לכניסה לאוניברסיטאות, ומטילים צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הם, היה עוסק בה התלמיד במשך השנים האחרונות של בית-הספר התיכון.

     

            אין זה מאוחר מדי מכדי לנטוש את המבחנים מוליכים שולל והעקמומיים האלהבמחשבה שנייה, אולי זה כן מאוחר, לעת עתה;  אולי יעברו עוד הרבה מאד שנים של שיגעון זה עד שהאנשים ברשויות המרכזיות יבחינו בכך שהם חונקים את אותה מערכת חינוך אשר הם חושבים שהם רוצים לשפרה. אולם דבר אחד אשר אנחנו יכולים לעשותו כדי להילחם בשיגעון הזה ברמה המקומית הוא להתעלם מתוצאות המבחנים, בכולם ובכל אחד מהדיונים בבתי-הספר המקומיים  שלנו.  אם הקהילות המקומיות מחליטות, כל אחת בעצמה, להתרכז במה שהן חושבות שהוא חשוב ולהתעלם ממה שכל אחד אחר אומר להן שהוא חשוב, עדיין יש תקווה שנוכל להימנע מן האחידות -- המטמטמת, החדגונית, שמקהה את החושים -- אשר מבחנים אלה מנסים להכתיב לנו.

     

            אין כמעט שימוש ואין כמעט טעם למבחנים במסגרת חינוכית בעלת משמעות. האזרח הממוצע מבין זאת היטב. זו הסיבה מדוע אנחנו בקושי רואים או משתמשים במבחנים במשך חיינו כמבוגרים, למרות שאנחנו מבלים שנים אחרי שנים כאזרחים פוריים. ככל שמחנכים יקדימו להבין עובדה זו, בתי-הספר שלנו יהפכו למקום ראוי, אשר יכין כהלכה את ילדינו ונערינו לעתידם.

     

     

      18/6/12 07:52:
    יולי תמיר הזאת פשוט מגוחכת. מלזיה והפיליפינים זו דוגמא למצב טוב??? פקיסטן??? מדינות נחשלות שאזרחיהן נאלצים להיות עובדים זרים??? הרי ה"צמיחה" במדינות האלה אינה משפיעה על כולם, אלא רק על שכבה קטנה. כל השאר חיים בעוני ובנחשלות. פינלנד - דוגמא למצב לא טוב??? הרי בפינלנד אפשר לחיות טוב ולהחזיק במותרות גם עם משכורת ממוצעת!
      22/5/12 05:54:

    צטט: shabat shalom 2012-05-21 18:04:52

    האם אי אפשר גם להכין למבחנים וגם לתגבר חינוך לאןומנות?

    אפשר, רק לא כדאי. משקיעים במה שמדיד, במה שיתן הצלחה מיידית. וגם את זה בצורה מאוד מכוונת.

    אמנות לא מדידה אז לא כדאי...

     

      22/5/12 05:53:

    צטט: הטרמילר 2012-05-21 10:56:40

    "לשרת חינוך לא מאמינים". לשרת חינוך מזגזגת לא מאמינים אך למי שקו העשייה שלו מודגש ומיושם מאמינים ועוד איך. אבל יפה שיצאה עם המסר הזה.

     

    תודה!

      22/5/12 05:48:

    צטט: המספרית 2012-05-21 08:37:27

    אכן מעט מדי ומאוחר מדי,זה מה שניתן לומר על יולי תמיר,אך במחשבה שניה -כל שופר שמשמיע את קולו בנושא המבחנים בישראל -יבורך!

    *

    אלומה

     

    צודקת!

    תודה.

      21/5/12 22:55:
    "הבנתי את זה כבר אז", אמרה. את מצטטת, והשאלה שמתבקשת מדוע רק כעת זה עולה. בכל מקרה מוטב מאוחר. גם ללא הנתונים היה ברור למי שעובד בשטח שהמבחנים החיצוניים האלה מעוותים את המערכת. מענין איך ישפיעו דבריה על אלו האחראים. אם בכלל.
      21/5/12 19:02:
    האמת שלא כל כך הבנתי למה הכוונה ב"צמיחה" הזאת שמדובר בה כאן, במיוחד כשמתברר שהמדינות ה"צומחות" הן לא מדינות שאיכות החיים או הדמוקרטיה בהן היא מה שהיינו רוצים. הצמיחה שמדברים עליה כאן במצרים או בפיליפינים - האם הכוונה שכולם בפיליפינים יחיו ברווחה, או ש... תהיה שכבה מצומצמת שתחיה בעושר, וכל השאר ימשיכו לחיות בעוני, ייאלצו לעזוב את ילדיהם ולהתפרנס כעובדים זרים בארצות נכר? לעומת זאת בפינלנד, עד כמה שהבנתי מקריאת חומר על כך בזמן האחרון - הפערים הכלכליים נמוכים, וגם עם משכורת ממוצעת אפשר לחיות בכבוד ואף יותר מכך, עם מותרות וכו'.
      21/5/12 18:04:
    האם אי אפשר גם להכין למבחנים וגם לתגבר חינוך לאןומנות?
      21/5/12 10:56:
    "לשרת חינוך לא מאמינים". לשרת חינוך מזגזגת לא מאמינים אך למי שקו העשייה שלו מודגש ומיושם מאמינים ועוד איך. אבל יפה שיצאה עם המסר הזה.
      21/5/12 08:37:

    אכן מעט מדי ומאוחר מדי,זה מה שניתן לומר על יולי תמיר,אך במחשבה שניה -כל שופר שמשמיע את קולו בנושא המבחנים בישראל -יבורך!

    *

    אלומה

      20/5/12 21:47:
    תגובה שקיבלתי במייל: יש לא מעט בדבריה, אך כרגיל- האמת מצוייה אי שם באמצע, משמע- ב"שביל הזהב". יש חשיבות למבחנים בינלאומיים, אך להפוך את הללו למטרה ולא לאמצעי- זו הבעיה. המהות בחינוך היא התהליך, הדרך לא פחות מאשר התוצאה
      20/5/12 14:09:

    צטט: רפי גליק 2012-05-20 10:30:07

    מוזר שפרופסור באקדמיה כמו יולי תמיר משתמשת בנתוני צמיחה עכשווים לעומת מקדמי חינוך עכשויים ,כאשר המבחן האמיתי לצמיחה היום זו מערכת החינוך לפני -10-20 שנים בתקופה שהנתונים של ישראל במבחנים הבינלאומיים היו גבוהים בהרבה . ב 2001 היינו במקום ה23 לעומת המקום ה 41 כיום. יכול להיות שיולי תמיר צודקת בהנחות שלה אבל את הקשר בין צמיחה לרמת לימודים בחינוך צריך לעשות ולאמת בפערי זמן גדולים .

     

    זה בדיוק הנושא שבו אני לא יכולה להתערב כיוון שכנראה צריך להבין לשם בכלכלה.

    ואני מודה לך על תגובתך.

      20/5/12 10:30:
    מוזר שפרופסור באקדמיה כמו יולי תמיר משתמשת בנתוני צמיחה עכשווים לעומת מקדמי חינוך עכשויים ,כאשר המבחן האמיתי לצמיחה היום זו מערכת החינוך לפני -10-20 שנים בתקופה שהנתונים של ישראל במבחנים הבינלאומיים היו גבוהים בהרבה . ב 2001 היינו במקום ה23 לעומת המקום ה 41 כיום. יכול להיות שיולי תמיר צודקת בהנחות שלה אבל את הקשר בין צמיחה לרמת לימודים בחינוך צריך לעשות ולאמת בפערי זמן גדולים .
      20/5/12 07:15:

    צטט: ד. צמרת 2012-05-20 06:13:11

    צריך לעשות פריש מיש במערכת החינוך. לצערנו כל החידושים שהוכנסו למערכת בארבעים השנה האחרונות התגלו ככשלונות. ראשית צריך לשוב למתכונת של בי"ס יסודי של שמונה שנות לימוד ותיכון של ארבע שנות לימוד.

     

    פריש מיש או איך שתקרא לזה - חטיבות הביניים אכן היו לדעתי, ולא רק - טעות. הדרך חזרה היא מאוד מסובכת.

      20/5/12 07:14:

    צטט: אולגה ברמסון/אולי 2012-05-19 23:46:27

    המציאות מוכיחה שאין קורלציה בין בערות להישגים כלכליים. הטייקונים הם בהחלט לא דוגמה לשיא ההשכלה, בעוד פרופסורים לעיתים מצבם דחוק. יחד עם זאת אוי למדינה שתושביה הולכים לקראת בערות ומה שמעניין אותה היא רק צמיחה כלכלית. שננים ילכו יחדיו במדינה נאורה: השכלה וצמיחה! על כן אין לחשוש מבחינות משוות ובנוסף מקצועות רבי תוכן.

     

    לאולגה,

    אין כאן קריאה לבערות. בוודאי שלא. אין ספק שהמדינה צריכה לשאוף גבוה. אבל העובדה שמקדשים את המבחנים למיניהם ובעשור - שניים האחרונים זה רק הולך ומחמיר היא הבעיה שמסיטה אותנו מהעיקר.

     

      20/5/12 06:13:
    צריך לעשות פריש מיש במערכת החינוך. לצערנו כל החידושים שהוכנסו למערכת בארבעים השנה האחרונות התגלו ככשלונות. ראשית צריך לשוב למתכונת של בי"ס יסודי של שמונה שנות לימוד ותיכון של ארבע שנות לימוד.
    המציאות מוכיחה שאין קורלציה בין בערות להישגים כלכליים. הטייקונים הם בהחלט לא דוגמה לשיא ההשכלה, בעוד פרופסורים לעיתים מצבם דחוק. יחד עם זאת אוי למדינה שתושביה הולכים לקראת בערות ומה שמעניין אותה היא רק צמיחה כלכלית. שננים ילכו יחדיו במדינה נאורה: השכלה וצמיחה! על כן אין לחשוש מבחינות משוות ובנוסף מקצועות רבי תוכן.
      19/5/12 23:01:

    צטט: שושי פולטין 2012-05-19 22:52:27

    צטט: levana feldman 2012-05-19 21:52:35


    אני בטוחה שבערות ונחשלות אינן מתכון להצלחה כלכלית של מדינה.

    אני חושבת שהתוצאות הגבוהות של ישראל בעבר, במבחנים, הם חלק מההצלחה והצמיחה שלה כיום...

    צריך תמיד לשאוף להיות במקום גבוה ושווה ואין דרך אחרת לבדוק, אלא במבחנים בינלאומיים....

    לפי דעתי יש כאן טעות "אופטית". אני לא בטוחה שישראל השתתפה בעבר במבחנים הבינלאומיים.

    ועכשיו - הם הפכו חזות הכל.

     

    ועוד משהו,

    צרפתי את המצגת, המציגה את הסיכונים והבעיות של המבחנים הבינלאומיים:

    מבחנים בינלאומיים והשפעתם על מטרות ההוראה – סיכון או סיכוי/פרופ' ענת זוהר

     

      19/5/12 22:52:

    צטט: levana feldman 2012-05-19 21:52:35


    אני בטוחה שבערות ונחשלות אינן מתכון להצלחה כלכלית של מדינה.

    אני חושבת שהתוצאות הגבוהות של ישראל בעבר, במבחנים, הם חלק מההצלחה והצמיחה שלה כיום...

    צריך תמיד לשאוף להיות במקום גבוה ושווה ואין דרך אחרת לבדוק, אלא במבחנים בינלאומיים....

    לפי דעתי יש כאן טעות "אופטית". אני לא בטוחה שישראל השתתפה בעבר במבחנים הבינלאומיים.

    ועכשיו - הם הפכו חזות הכל.

     

      19/5/12 22:48:

    צטט: פיני1 2012-05-19 21:44:22

    לאור "ההצלחה" שלה כשרת החינוך אי אפשר להתיחס ברצינות לכל הצעה שתעלה וזאת מבלי לשפוט את הנושא עצמו

     

    זו בדיוק נקודת ההיסוס שלי. אין ספק שלא ניצלה את "ההזדמנות" שהייתה לה להלחם בתופעה.

      19/5/12 21:52:


    אני בטוחה שבערות ונחשלות אינן מתכון להצלחה כלכלית של מדינה.

    אני חושבת שהתוצאות הגבוהות של ישראל בעבר, במבחנים, הם חלק מההצלחה והצמיחה שלה כיום...

    צריך תמיד לשאוף להיות במקום גבוה ושווה ואין דרך אחרת לבדוק, אלא במבחנים בינלאומיים....

      19/5/12 21:44:
    לאור "ההצלחה" שלה כשרת החינוך אי אפשר להתיחס ברצינות לכל הצעה שתעלה וזאת מבלי לשפוט את הנושא עצמו

    יולי תמיר קוראת להכרזת מלחמה על המבחנים הבינלאומיים

    27 תגובות   יום שבת, 19/5/12, 20:06

    זו לא טעות. פרופ' יולי תמיר, מי שהייתה שרת החינוך, קוראת לא פחות מאשר להכריז מלחמה על המבחנים הבינלאומיים. להפריך את טענות היסוד שלהם.

    הדבר קרה בכנס ת"א לחינוך מתקדם שכותרתו "מחזירים את האומנות לחינוך" בפאנל  בו השתתפה ואשר עסק ב"לימודי האומנות בעידן המדידה",

    "התמכרנו למדיניות שגויה של מדידה שאפשר להפריך אותה" אמרה והצטדקה  על כך שהדברים נאמרים רק עכשיו ולא כשרת חינוך - "לשר החינוך לא מאמינים".

     

    את המבחנים הבינלאומיים היא מאשימה בהגבלת חרות הבחירה אשר הולכת ומצטמצמת. הטענה של פרופ' תמיר היא כי כל עוד הבחינות ישלטו בנו לא יקרה דבר בנושא לימודי האמנות - "אומנות, תרבות, יצירתיות קשות להערכה. הטענה היא שמה שלא ניתן למדוד לא ניתן לנהל"..

    "ההנחה המקובלת היא שמערכת החינוך נועדה לשרת את הכלכלה". בדבריה התמקדה בהפרכת הטענה לפיה "עליה בבחינות בסטיית תקן אחת תביא לצמיחה בתל"ג"

    "האומנם"?

    פרופ' יולי תמיר בדקה את הקורלציה בין שיפור מערכת החינוך לבין הצמיחה הכלכלית, תוך שהיא מתבססת על נתונים של הבנק העולמי.

    כמה עובדות:

    • 10 המדינות החזקות בעולם במבחנים הבינלאומיים הן לא בהכרח המדינות הצומחות.
    • מדינות אירופה בכלל מדשדשות. במזרח, בקוריאה וביפן – יש סטגנציה. יפן מצטיינת ותקועה כלכלית. בפינלנד – הכלכלה לא צומחת מהר.
    • אין שום כלל אצבע התקף לגבי העשירייה הראשונה, זו של המדינות המצליחות במבחנים הבינלאומיים.
    • ישראל – אנומליה – נמוכה במבחנים אבל צומחת.
    • מפרסום התחזית של המדינות שהולכות לצמוח – פרו, פקיסטן, מצרים, פיליפינים מלזיה.. המדינות הכי פחות משכילות הולכות לצמוח הכי הרבה. מדינות שלא היינו חולמים להדמות להם. היחידה מבין המדינות הצומחות הללו שעושה מבחנים ומדדים, היא מלזיה.

     

    מה ישראל צריכה לעשות?

    להבין שהיא תצמח לאט ללא קשר למבחנים הבינלאומיים. שאין קורלציה המנבאת תהליכים כלכליים וכי יש קורלציה אדירה דווקא בין בערות לצמיחה.

    את דבריה סיכמה ב 3 תובנות: -

    א.      אנחנו התמכרנו למדיניות שגויה שאפשר להפריך אותה.

    ב.      התוצאה היא ארטיפקט – אתה מודד שני דברים שהם לא סיבה ותוצאה.
    למה זה רע? משום שמרחיקים את כל הנושאים האחרים. המדינות מתמכרות ולכן מקצועות כמו אומנות או אזרחות יהיו בשולים.

    ג.       לא מכינים את הילדים לעולם הכלכלי. מאשימים לשווא את מערכת החינוך בחוסר צמיחה.

    "הולכת להיות אבטלה ומעמד משכילים עניים ואם יזמינו אותי לעוד הרצאה אסביר גם למה",

    סיימה את דבריה.

     

    כשנשאלה על ידי המנחה, מיקי רוזנטל,  אם התובנות חדשות או שחשבה כך גם כשהייתה שרה, ענתה: "הבנתי את זה כבר אז. חלק מהנתונים צמחו מהדו"ח (של הבנק העולמי). ירדנו במבחנים, אבל אנחנו עוסקים בדבר שגוי. המשבר הכלכלי מפריד בכוח בין צמיחה והשכלה. נתונים שידעתי אותם אז אני מבינה אותם יותר עכשיו. גרמנו לאנשים לתסכול וזה דבר חמור ביותר."

     

    בסיכום הפאנל ניגשתי לפרופ' תמיר , לא הסתרתי את ההתנגדות שלי לדרכה בזמן היותה שרה, בעיקר בנושא "אופק חדש", אבל הפעם איחלתי לה בהצלחה!
    השאלה הנשאלת עכשיו היא - האם יש בכוחה היום להשפיע?

    מצגת: מבחנים בינלאומיים והשפעתם על מטרות ההוראהסיכון או סיכוי/פרופ' ענת זוהר

    עוד על הכנס כאן



    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון