הלבנה הייתה אדומה הערב,

  שותתת את לבנו הבוש, השותק,

  והערב כמוה מיאן להיעלם, חלם על ימים יפים יותר.

 הערב נכנעתי, אני מודה בעייפותי, טעם הניצחון

  הפך למר מתמיד.

   זרועותייך האבודות,

 דמעו בנחלי החרוכים. 

  המתים השתרכו ברחבי העיר, מרחשים בעצמותיהם,

  חולמים על החתך המגליד, השותת לעולמים,

  והחלל העצום בפניהם, או בעיניהם, או בלבם

  נאבד במסכה, בחיוכים דלים, בהנאות רזות,

  בבדיחות התפלות, בחיבוקים רעים, בנשיקות קרות,

   בחלומות קטנים על התעשרויות.

 - - 

  הלבנה התמעטה הלילה, עד שנעלמה כליל לתוך השחר,

  וחלומי נכנע איתו, קמל להיעלם לתוך בדידות היום,

  השלד סחב את בשרו על עצמותיו, ואת זיכרונך,

  בשפתותיו הלוחשות עוד את שמך.          

   חלם לשווא על החתך המגליד, השותת לעולמים,

  והחלל העצום לא נאבד לרגע, 

לא לנצח -

  נמתח בעצלתיים לתוך הווה מרומה.

  הערב נכנעתי, אהובתי, שוב הרכנתי ראשי אלייך,

  מעולם לא יכולתי אחרת.