כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    זבל של אמנות

    75 תגובות   יום שני, 21/5/12, 08:20

    במכונית, בדרך לפתיחה של תערוכה בשם "הכל זהב", בפקק משתרך, נסעה לימיני משאית זבל.

     

    היה מאי, חלונות המכונית היו סגורים, שום ריח רע לא עלה באפי, אבל סמיכות הדינוזאור הירוק לצדי הימני, זאת אומרת לאונה השמאלית שלי, פעלה עלי קסמים.

     

    נזכרתי, שמינייטורה של מכונית ירוקה כזאת בדיוק, היתה הצעצוע האהוב  על בני. 

    מהגאראג' הגדול של המכוניות הזעירות, משאית הזבל  היתה תמיד אתו. נדמה לי שאפילו היה לוקח אותה לכל מקום שאליו הלכנו או נסענו.  צעצועים מרשימים מאד נותרו בבית בבדידותם ובקנאתם, אבל ממכונית הזבל לא  היה נפרד.

     

    ''

     

    עד כאן על מכונית הזבל צעצוע, שלא לדבר על מכונית זבל ממש בפעילותה - אולי המראֶה המרתק ביותר של הילד שלי באותם ימים רחוקים. מול מכונית הזבל היה יושב הלום כולו, עיניו מסרבות להנתק מהקסם.

     

    מוזר היה בעיני?

     

    לא, בירושה בא לו מאמא שלו.

    מריאננה היתה העוזרת שלנו בארץ שלזיה. סטאשק היה החבר שלה. לא אחת היתה מגיעה לעבודה חבולה ובוכה. פעם צבועה סימנים כחולים, פעם אדומים, פעם  עם שן שבורה.

    "הוא שוב הרביץ לךְ, הסרסור שלך, " אמא שלי היתה  אומרת, "אַת צריכה לעזוב אותו."

     

    לא ידעתי מה זה סרסור, אבל מריאננה  ואני אהבנו את סטאשק. לא יודעת, למה מריאננה אהבה אותו, אני אהבתי אותו , כי סטאשק היה נהג של אוטו זבל.

     

    ''

     

    כשהיה בא לבקר את מריאננה ומביא לה שוקולד, לא היה שוכח גם אותי, כאילו אותי היה  צריך לפייס ולא רק את מריאננה.  הרבה צעצועים מצא לי בזבל, אבל פסגת הפסגות היה  תנור אפייה חשמלי עם כיריים  לבית הבובות שלי. תנור קטנטן, אמיתי לגמרי, תוצרת גרמניה, כמובן. לאף אחת לא היה כזה, חוץ ממני וחוץ מאיזו ילדונת בלונדית, מבית נאצי רע, שנאלצה לברוח עם או בלי הוריה והותירה אותו  מאחור. ואני, אף שבחושי נחשתי, מי ומה היתה קודמתי לתנור, בשלתי עליו את התבשילים שהבובה שלי אהבה במיוחד.

     

    הייתי מדמיינת לי איך סטאשק מגיע לערמות הזבל, מרים את הייבר המשאית ושופך כל פעם ערמות חדשות של אוצרות ישנים.

     

    מה ימצא לי לבקור הבא.

     

    "האמנות בזבל" או בשמו המקורי, WASTE LAND    , הוא סרט תעודי שביימה לוסי ווקר, ארה"ב 2010. הסרט עוקב במשך שלוש שנים אחרי מסעו של האמן  האמריקאי, ויק מוניז - שזכה בהערכה והכרה בעולם הגדול - אל ילדותו ברובעיה העניים של ריו דה ז'נרו.

     

    ''

     

    מהר מאד מגיע מוניז ל ל"גא'רדים גאראמצ'ו" , ערמת הזבל הגדולה ביותר בעולם בשולי ריו דה ז'נרו. שם הוא מתחבר לצורך הפרוייקט האמנותי שלו עם המלקטים, החיים בזבל ומתפרנסים ממיון הרי האשפה האין סופיים.

    הוא מתקרב אליהם, לומד על חייהם ובעזרתם על רקע המזבלה הוא  "מצייר" מחדש או "מעתיק" ציורים ידועים בתולדות האמנות, כשממייני הזבל משמשים לו דוגמנים.

     

    המפגש בין ממייני האשפה ובין האמן עטור ההצלחה, שבא מהעולם הגדול, אבל מוצאו מפרברי ריו דה ז'נרו,  הוא מפגש מרגש, ניסי וטעון.

     

    מרגש, כי במהלך תקופת הצלומים, "הקטדורס" ,קרי הממיינים, זוכים בריהומניזציה, הם זוכים מחדש באנושיותם שהופקעה מהם בגלל עבודתם בזבל.  ברגעי חסד (במשך צלומי הסרט) הם זוחלים מהמגרה  שהוכנסו אליה, משירים מעצמם את  הגדרת עובד הזבל כמו הישילו מסכה. לא עוד הגדרה באמצעות עבודה, על ידי עסוק משפיל, לא עוד פועלי זבל מסריחים, שצחנתם מרחיקה מהם נוסעים באוטובוס, אלא בני אדם.

     

    ''

     

    אמנם אנשים קשי יום, אבל בעלי פנים, בעלי יופי, בעלי חיוך, גברים ונשים בעלי ספור חיים. גבר -  שבמקום לגנוב - בחר למיין זבל, אֵם -  שבמקום לפרנס את ילדיה בזנות -  ממיינת זבל. אנשים שאהבו ושנאו, שחוו רגעי צער ושמחה, אנשים מורכבים להפליא שאין למיינם ולסווגם ולהכניס אותם למגרה של ממייני הזבל, שממנה יצאו.

     

    ניסי, כי הוא מעורר חמלה אנושית וכבוד לכל סוג חיים של אדם, גם לחיים בזבל.

    (בזכות  הציורים, מהמפורסמים בתולדות האמנות,  שמוניז "מצייר" מחדש, נצבעת החמלה בקונוטציות נוצריות איקוניות).

    ניסי, כי הוא יוצא מהזבל וממנו מתעלה לפסגות.

     

    ניסי, בזכות מעשה האמנות שמתרחש בו. מטמורפוזה של הזבל, שהופך מסתם זבל לאוביקט התבוננות. לא זו בלבד שהזבל  מאבד את ריחו הרע, אלא הכנסתו  למסגרת, כרקע לחיי האדם הרוחשים בו, מפקיעה  אותו מההקשר ומהמציאות שלו ומעלה אותו לדרגת אמנות.

     

    ניסי, כי הוא מזכיר לנו את מה שאנחנו שוכחים לעיתים,  את עוצמתה הגדולה של האמנות ויכולתה להשפיע על בני האדם.

     

    ''

     

    טעון, כי דווקא המעשה האמנותי, בהיותו קצוב בזמן -  זה שמעלה את ממייני הזבל מסתם ממיינים לגבורי תרבות לרגע, למוקד של התבוננות, לדוגמנים, לשחקנים, לגבורי סרט שספורם מסופר ופניהם  חשופים – בסופו של תהליך מוריד אותם.

    במציאות שאחרי הסרט, הם נעזבים לגורלם,  להתפקחות שאחרי, הם שוב  מריונטות, פיונים שהאמן  שִחק בהם לצרכיו האמנותיים והשליך  אותם לאחר מעשה, חזרה למציאות של ממייני זבל  אחרי שחוו חיי "גבורים".

     

    לזכותו של מוניז יאמר, שכבר בתחילת הסרט, אולי בזכות הערה של אשתו, הוא מודע לתהליך ואינו מתעלם ממנו.

     

    אולי  תהליך כזה הוא גם התהליך שאנחנו חוזרים וחווים שוב ושוב בחיינו, גם אם איננו משחקים בסרט, או מדגמנים בו. מרגע שאנחנו עומדים על דעתינו ועד יומינו האחרון  הדמיון מוביל אותנו למקומות אלו, הופך אותנו לגבורים לרגע,  וכשם שהוא מוביל אותנו, כך הוא מחזיר אותנו בבושת פנים  למציאות,  וחוזר חלילה. חלום ושברו, חלום ושברו. טבעם של חיים. 

     

    ''

    בצלומים:  גרוטאות, או מצבות לספסלים, שלא אחת הטיבו לישבני , יהי זכרם ברוך, טיילת שרובר, ירושלים

     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה

     

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (75)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/2/14 18:35:

      צטט: שחר י 2014-02-20 22:51:23

      כל כך הרבה דברים הזכרת לי בפוסט הזה:

      את גיטה צועדת בטיילת 'שלה' מעירה ומשגיחה על כל פרט ופרט. כל שבת ראינו אותה שם עד שהתחלנו לברך אחד את השני ,לדבר ולהתשעשע ברעיונות אימוץ של הילדים........עם הדודה העשירה החדשה....

      (את מועדון/קפה הג'אז של שישי אחה"צ בבית הקפה למטה בטיילת, אבל זה לא קשור)

      את מזרחי בגבעת שאול שהיה מקום משכנו האחרון של כל משקוף, מרצפת, אבן מסותתת וברזל מבתיה הנטרפים של ג'רוסלם.

      את דודס קאדן סרטו המדהים של קרסוואה על משפחה שחייה בשולי החברה בתוך המזבלה.

      הזכרת לי גם שאני חובב גרוטאות מוצהר...

       

      תודה. אחלה.

       תודה לך, חבל שהיא מתה, גיטה אני מתכוונת, במובן מסויים הטיילת קצת מתה אתה, אוי גם את בית הקפה למטה אני זוכרת. כשהאחינים שלי, שהיו אז קטנים, היו באים לבקר אותי, היינו יוצאים בשבת בבוקר לקנות שם גלידה, ממש בשביל הגלידה הזאת היו מקימים אותי בשבת בבוקר. את מזרחי הזה, אני לא מכירה, אבל גרוטאות, בעיקר גרוטאות מתכת אני אוהבת. שבת שלום

        20/2/14 22:51:

      כל כך הרבה דברים הזכרת לי בפוסט הזה:

      את גיטה צועדת בטיילת 'שלה' מעירה ומשגיחה על כל פרט ופרט. כל שבת ראינו אותה שם עד שהתחלנו לברך אחד את השני ,לדבר ולהתשעשע ברעיונות אימוץ של הילדים........עם הדודה העשירה החדשה....

      (את מועדון/קפה הג'אז של שישי אחה"צ בבית הקפה למטה בטיילת, אבל זה לא קשור)

      את מזרחי בגבעת שאול שהיה מקום משכנו האחרון של כל משקוף, מרצפת, אבן מסותתת וברזל מבתיה הנטרפים של ג'רוסלם.

      את דודס קאדן סרטו המדהים של קרסוואה על משפחה שחייה בשולי החברה בתוך המזבלה.

      הזכרת לי גם שאני חובב גרוטאות מוצהר...

       

      תודה. אחלה.

        19/2/14 13:47:

      צטט: philia 2014-02-16 12:35:12

      תודה רבה! אהבתי את הכל זהב ולא רק. 

      גם כי החזרת אותי קצת לצילומים שלך של פתח ביוב נפלא באותה עיר שאת מעדיפה על ארץ תל-אביב חיוך

       אהה, כן שווים תפחי הביוב האלה, אבל הם סאגה אחרת

        16/2/14 12:35:

      תודה רבה! אהבתי את הכל זהב ולא רק. 

      גם כי החזרת אותי קצת לצילומים שלך של פתח ביוב נפלא באותה עיר שאת מעדיפה על ארץ תל-אביב חיוך

        30/5/12 22:38:

      צטט: אסתר רבקה 2012-05-30 13:39:02

      מעניין ומסקרן ומיוחד

       3 פעמים תודה רבה על כל תואר בנפרד

        30/5/12 13:39:
      מעניין ומסקרן ומיוחד
        29/5/12 22:41:

      צטט: Raindrop 2012-05-28 21:52:05

      יפה מאוד. במיוחד ההתייחסות המעניינת שלך לסטאשק. זבל אנושי, אנושי מידי.

       

      תודה רבה, ידידי

        28/5/12 21:52:
      יפה מאוד. במיוחד ההתייחסות המעניינת שלך לסטאשק. זבל אנושי, אנושי מידי.
        27/5/12 00:36:

      צטט: milina 2012-05-26 18:51:31

      יופי של מיחזור ,תודה לך

       תודה, מילינה, הרבה זמן לא ראיתיך במקומותי. חג שמח

        26/5/12 18:51:
      יופי של מיחזור ,תודה לך
        26/5/12 18:18:

      צטט: פרודת רשתית 2012-05-26 16:02:33

      צטט: קביאר 2012-05-21 22:24:39

      אין לי יחס מיוחד לזבל ומזמן הבנתי שהזבל שלי הוא הזהב של האחר. לי רק חשוב שלא יסריח. ראיתי פעם סרט אנגלי שמתחיל בסצינה הזויה. הסבתא במשפחה אנגלית טובה נראית שוכבת על מזרון בגינה. בסצינה השנייה רואים אוטו זבל מרים את המזרון ומשליך אותו פנימה. בסצינה השלישית מתחיל חיפוש המשפחה אחרי סבתא כולל חיפוש בתוך האוטו ודיון מפורט מה קרה לה אם היא נלכדה בשיניים שגורסות את הזבל לאוטו. היה גם חיפוש באתר הזבל. אני לא זוכרת את הסוף. אני זוכרת שהיו שחשבו שזה מאד מצחיק סבתא בזבל והיו מי שדאגו להשמר מאוטו זבל

       

      זה לא היה סרט. זה היה פרק ראשון בסדרה אנגלית על משפחה מופרעת למדי. ראיתי את הפרק,  מופרע למדי

      \

      ובאשר לפוסט, אהבתי את החיבור בין זכרונות ילדות, זבל, אומנות. יצירתיות, הרי היא היכולת לחבר מן עם מי שאינו בין מינו

       

      תודה רבה שתקנת , בענין הסבתא בזבל עוד אכתוב ורסיה משלי, לא בדיוק על סבתא אבל על מישהו אחר. וגם על המחמאה תודה רבה.

        26/5/12 18:15:

      צטט: נסיכת החלונות 2012-05-26 14:04:01

      במילה אחת. נ פ ל א !

      התודה לך, נסיכת החלונות, עוד אחקור בשמך 

        26/5/12 18:14:

      צטט: ליריתוש 2012-05-26 13:57:46

      פוסט נפלא, מעניין ומיוחד כדרכך, זווית ראייה חדשה וחשובה! ועל כל אלו, מלוא חופניים תודה. חג שמח.

      שמחה שנהנית , תודה רבה וחג שמח

        26/5/12 18:12:

      צטט: נעמה כאן 2012-05-26 12:33:06

      אומנות במיטבה...לכל יש משמעות בעיני.

      תודה רבה, נעמה וחג שמח

       

        26/5/12 16:02:

      צטט: קביאר 2012-05-21 22:24:39

      אין לי יחס מיוחד לזבל ומזמן הבנתי שהזבל שלי הוא הזהב של האחר. לי רק חשוב שלא יסריח. ראיתי פעם סרט אנגלי שמתחיל בסצינה הזויה. הסבתא במשפחה אנגלית טובה נראית שוכבת על מזרון בגינה. בסצינה השנייה רואים אוטו זבל מרים את המזרון ומשליך אותו פנימה. בסצינה השלישית מתחיל חיפוש המשפחה אחרי סבתא כולל חיפוש בתוך האוטו ודיון מפורט מה קרה לה אם היא נלכדה בשיניים שגורסות את הזבל לאוטו. היה גם חיפוש באתר הזבל. אני לא זוכרת את הסוף. אני זוכרת שהיו שחשבו שזה מאד מצחיק סבתא בזבל והיו מי שדאגו להשמר מאוטו זבל

       

      זה לא היה סרט. זה היה פרק ראשון בסדרה אנגלית על משפחה מופרעת למדי. ראיתי את הפרק,  מופרע למדי

      \

      ובאשר לפוסט, אהבתי את החיבור בין זכרונות ילדות, זבל, אומנות. יצירתיות, הרי היא היכולת לחבר מן עם מי שאינו בין מינו

        26/5/12 14:04:
      במילה אחת. נ פ ל א !
        26/5/12 13:57:
      פוסט נפלא, מעניין ומיוחד כדרכך, זווית ראייה חדשה וחשובה! ועל כל אלו, מלוא חופניים תודה. חג שמח.
        26/5/12 12:33:
      אומנות במיטבה...לכל יש משמעות בעיני.
        26/5/12 10:45:

      צטט: anaatti 2012-05-26 07:19:05

      אהבתי את הצילומים,
      אהבתי את המילים שמסביב..
      שזירה מרתקת*

       

      תודה, ענת, חג שמח

        26/5/12 07:19:

      אהבתי את הצילומים,
      אהבתי את המילים שמסביב..
      שזירה מרתקת*

        24/5/12 22:47:

      צטט: face 2012-05-24 13:52:11

      לא יודעת לגבי האוספים של הקטנים. התמונות והמילים כל אחד בנפרד ושניהם יחד. נהדרים!

      תודה רבה וחג שמח 

        24/5/12 13:52:

      לא יודעת לגבי האוספים של הקטנים. התמונות והמילים כל אחד בנפרד ושניהם יחד. נהדרים!

        22/5/12 23:57:

      צטט: bonbonyetta 2012-05-22 23:01:09

      חזרתי. הפוסט הרבה יותר מעניין ממה שהוא נראה בקריאה ראשונה. אולי בגלל שהאמנות בזמנו למדה אותי משהו מאד חשוב בחיים, לראות דברים - זבל (שאנשים זורקים) לא כפי שהוא, אלא כפי שאפשר לעשותו (באמצעות יצירה).

      בטח אחזור שוב.


       זאת מחמאה ראויה מאד. תודה רבה

      "בגלל שהאמנות בזמנו למדה אותי משהו מאד חשוב בחיים, לראות דברים - זבל (שאנשים זורקים) לא כפי שהוא, אלא כפי שאפשר לעשותו (באמצעות יצירה"  - אני למדתי את זה מהחיים, לפי היהדות אגב, זה תפקידו של האדם, "נעשה אדם" האדם כל חייו חייב לעשות את עצמו אדם!

        22/5/12 23:01:

      חזרתי. הפוסט הרבה יותר מעניין ממה שהוא נראה בקריאה ראשונה. אולי בגלל שהאמנות בזמנו למדה אותי משהו מאד חשוב בחיים, לראות דברים - זבל (שאנשים זורקים) לא כפי שהוא, אלא כפי שאפשר לעשותו (באמצעות יצירה).

      בטח אחזור שוב.

        22/5/12 17:40:

      צטט: דוד בובטס 2012-05-22 17:29:41

      יפים האוביקטים שצלמת

       

      תודה, שמחה לשמוע

        22/5/12 17:29:
      יפים האוביקטים שצלמת
        22/5/12 17:26:

      צטט: אורי זמיר 2012-05-22 15:10:34

      יש לי תופעה קצת מגונה בזמן האחרון שאשתי כבר מתחילה לאבד סבלנות לגביה: אני אוסף כל מיני מציאות , צובע ועושה להם שיפוץ ושם אותם בחצר הבית...התהליך הזה מספק פורקן גם אקולוגי גם אומנותי וגם חוסך קצת כסף בקניית רהיטים חדשים על הדרך....ממליץ בחום למי שיש לו בן זוג סבלני וחצר גדולה מספיק להכיל...בהצלחה

       

      כן, אנחנו קונים יותר מדי וזורקים הרבה יותר מדי

        22/5/12 17:25:

      צטט: Benj 2012-05-22 14:55:58

      החיים בזבל,האנושיות ריחנית.

      יפה דברת, תודה רבה 

        22/5/12 17:24:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-22 12:18:39

      יקירתי, מצאתי! זה אינו סרטון, זה צילום שצילמתי פעם את עבודתו של בן אמוץ שכל מרכיביה הן מהזבל. המסגרת היא חלון ישן כפול זגוגית ומלא בעדשות משקפיים!

       

      ''

      תודה רבה

       יגעת ומצאת, בראוו 

        22/5/12 17:22:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2012-05-22 11:44:58

      להוציא מכל זבל את המיטב פשוט נפלא

      נכון. תודה רבה. זבל זה חיים שהיו

       

        22/5/12 15:10:
      יש לי תופעה קצת מגונה בזמן האחרון שאשתי כבר מתחילה לאבד סבלנות לגביה: אני אוסף כל מיני מציאות , צובע ועושה להם שיפוץ ושם אותם בחצר הבית...התהליך הזה מספק פורקן גם אקולוגי גם אומנותי וגם חוסך קצת כסף בקניית רהיטים חדשים על הדרך....ממליץ בחום למי שיש לו בן זוג סבלני וחצר גדולה מספיק להכיל...בהצלחה
        22/5/12 14:55:
      החיים בזבל,האנושיות ריחנית.
        22/5/12 12:18:

      יקירתי, מצאתי! זה אינו סרטון, זה צילום שצילמתי פעם את עבודתו של בן אמוץ שכל מרכיביה הן מהזבל. המסגרת היא חלון ישן כפול זגוגית ומלא בעדשות משקפיים!

       

      ''

      להוציא מכל זבל את המיטב פשוט נפלא
        22/5/12 07:29:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-05-22 02:44:12

      מצאתי, לא מצליחה לשים לך את הלינק כאן. הקפצתי אותו. אם בא לך לבוא...

       איפה הוא?

        22/5/12 07:28:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-05-22 02:38:49

      פוסט נפלא. הולכת למצוא לך פוסט שלי בנושא הזבל. (:

      תודה רבה, אנסה למצוא

       

        22/5/12 02:44:
      מצאתי, לא מצליחה לשים לך את הלינק כאן. הקפצתי אותו. אם בא לך לבוא...
        22/5/12 02:38:
      פוסט נפלא. הולכת למצוא לך פוסט שלי בנושא הזבל. (:
        21/5/12 23:51:

      צטט: אילנה סמייל 2012-05-21 22:45:45

      איזה יופי!!!

      תודה רבה

       

        21/5/12 23:50:

      צטט: קביאר 2012-05-21 22:24:39

      אין לי יחס מיוחד לזבל ומזמן הבנתי שהזבל שלי הוא הזהב של האחר. לי רק חשוב שלא יסריח. ראיתי פעם סרט אנגלי שמתחיל בסצינה הזויה. הסבתא במשפחה אנגלית טובה נראית שוכבת על מזרון בגינה. בסצינה השנייה רואים אוטו זבל מרים את המזרון ומשליך אותו פנימה. בסצינה השלישית מתחיל חיפוש המשפחה אחרי סבתא כולל חיפוש בתוך האוטו ודיון מפורט מה קרה לה אם היא נלכדה בשיניים שגורסות את הזבל לאוטו. היה גם חיפוש באתר הזבל. אני לא זוכרת את הסוף. אני זוכרת שהיו שחשבו שזה מאד מצחיק סבתא בזבל והיו מי שדאגו להשמר מאוטו זבל

      לצערי , לא ראיתי, נשמע מאקברי למדי,

        21/5/12 23:48:

      צטט: צביה חן 2012-05-21 22:06:58

      יפה מאוד, והכתיבה, מדהימה

      תודה רבה 

        21/5/12 23:43:

      צטט: נויאור 2012-05-21 21:40:14

      מדהים ילדים אוהבים מכוניות זבל גם אני...

       כן, זה נכון. גם אמנים אוהבים זבל על כך עוד אכתוב. תודה

        21/5/12 23:42:

      צטט: bonbonyetta 2012-05-21 21:52:06

      *
      אוהבת
      אוהבת
      אוהבת
      את הכתוב
      ואת התמונות
      עדיין לא החלטתי מה יותרחיוך

       ואני מסמיקה, מסמיקה, מסמיקה ומשוויצה

        21/5/12 23:41:

      צטט: Gitele 2012-05-21 20:58:58

      צירופים כמובן. לא מירופים.

       

      ברור

        21/5/12 23:40:

      צטט: Gitele 2012-05-21 20:58:08

      כתמיד, את מרתקת ויוצרת מירופים בלתי שגרתיים, מעוררי השראה.
      קשה לי להסכים עם הבקורת העולה מהפסקה הזאת:
      "במציאות שאחרי הסרט, הם נעזבים לגורלם, להתפקחות שאחרי, הם שוב מריונטות, פיונים שהאמן שִחק בהם לצרכיו האמנותיים והשליך אותם לאחר מעשה, חזרה למציאות של ממייני זבל אחרי שחוו חיי "גבורים".

      גם אם לא זכיתי לצפות בסרט, אני בספק אם האמן התיימר או שידר למצולמיו הבטחה לעתיד אחר, שונה.

      אם כן, הרי שכל אובייקט לצילום/ציור/פיסול "מושלך לאחר מעשה", נעזב לגורלו.

      יש כאן גם התעלמות מההשלכות החברתיות החיוביות שעשויות לצמוח מעשיית הסרט, והפוסט שלך הוא דוגמה אחת קטנה למין גלגול שכזה, שמחדד את הרגישות שלנו, שמזכיר דברים שנוח לנו לשכוח.

       

      אני מסכימה אתך, שהאמן לא התיימר להעניק למצולמיו עתיד אחר, אבל עצם הסטואציה נושאת אתה הבטחה, שמכזבת בסופו של דבר. ויק מוניז ואשתו מדברים על כך בתחילת הסרט. יש הבדל בין שחקן או דוגמן מקצועי שמקבל שכר על עבודתו ובין ממייני הזבל. אמנם יש להם דיוקן של עצמם בדירה העלובה והם מוזמנים לתערוכה, אבל יש כאן איזה שמץ של נצול, וכמו שאמרתי, אלו החיים עצמם.

      כוונתי לא לבקר, אלא להצביע גם על צד טעון, אין אידיליות, תחת כל מעשה נעלה, מסתתר גם צד אחר. זה טיבה של מציאות וזה טבעם של חיים.

       

        21/5/12 22:45:
      איזה יופי!!!
        21/5/12 22:24:
      אין לי יחס מיוחד לזבל ומזמן הבנתי שהזבל שלי הוא הזהב של האחר. לי רק חשוב שלא יסריח. ראיתי פעם סרט אנגלי שמתחיל בסצינה הזויה. הסבתא במשפחה אנגלית טובה נראית שוכבת על מזרון בגינה. בסצינה השנייה רואים אוטו זבל מרים את המזרון ומשליך אותו פנימה. בסצינה השלישית מתחיל חיפוש המשפחה אחרי סבתא כולל חיפוש בתוך האוטו ודיון מפורט מה קרה לה אם היא נלכדה בשיניים שגורסות את הזבל לאוטו. היה גם חיפוש באתר הזבל. אני לא זוכרת את הסוף. אני זוכרת שהיו שחשבו שזה מאד מצחיק סבתא בזבל והיו מי שדאגו להשמר מאוטו זבל
        21/5/12 22:06:
      יפה מאוד, והכתיבה, מדהימה
        21/5/12 21:52:

      *
      אוהבת
      אוהבת
      אוהבת
      את הכתוב
      ואת התמונות
      עדיין לא החלטתי מה יותרחיוך

        21/5/12 21:40:
      מדהים ילדים אוהבים מכוניות זבל גם אני...
        21/5/12 20:58:
      צירופים כמובן. לא מירופים.
        21/5/12 20:58:

      כתמיד, את מרתקת ויוצרת מירופים בלתי שגרתיים, מעוררי השראה.
      קשה לי להסכים עם הבקורת העולה מהפסקה הזאת:
      "במציאות שאחרי הסרט, הם נעזבים לגורלם, להתפקחות שאחרי, הם שוב מריונטות, פיונים שהאמן שִחק בהם לצרכיו האמנותיים והשליך אותם לאחר מעשה, חזרה למציאות של ממייני זבל אחרי שחוו חיי "גבורים".

      גם אם לא זכיתי לצפות בסרט, אני בספק אם האמן התיימר או שידר למצולמיו הבטחה לעתיד אחר, שונה.

      אם כן, הרי שכל אובייקט לצילום/ציור/פיסול "מושלך לאחר מעשה", נעזב לגורלו.

      יש כאן גם התעלמות מההשלכות החברתיות החיוביות שעשויות לצמוח מעשיית הסרט, והפוסט שלך הוא דוגמה אחת קטנה למין גלגול שכזה, שמחדד את הרגישות שלנו, שמזכיר דברים שנוח לנו לשכוח.

       

      *

        21/5/12 19:25:

      צטט: amir_geva 2012-05-21 18:31:40

      יפה כתבת על "אומנות בזבל" .יפה גם הסיפור הפותח. אין לי בעיה עם התפר הגס ביד. שניהם יפים, שווים!

       

      תודה רבה, שמחה שלא שפשף לך התפר

        21/5/12 18:36:

      צטט: זירעונית קוסמית 2012-05-21 17:21:28

      יקירה

      תודה על שיעור מרתק ביותר!!

       

      WOW

       

      תודה רבה ושבוע טוב

        21/5/12 18:31:
      יפה כתבת על "אומנות בזבל" .יפה גם הסיפור הפותח. אין לי בעיה עם התפר הגס ביד. שניהם יפים, שווים!

      יקירה

      תודה על שיעור מרתק ביותר!!

       

      WOW

       

       

        21/5/12 16:49:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-21 16:25:19

      אלאונורה. הפוסט שלך הזכיר לי מספר דברים. בעיקר את דן בן אמוץ, שהיה בשהנים מסוימות חבר לי, שגם הוא נבר בזבל ומצא גרוטאות ועשה מהן "יצירות" יפות יותר ויפות פחות. אחת תלויה בביתי עד היום.
      אהבתי מאוד את סיפורך משלזיה, שכמובן הזכירה לי את עיר מגורי, לגניצה, עם השיקסה שלנו מארישקה.
      אהבתי כל כך את סיפורו של האמן הברזילאי שמצא גם הוא כל כך הרבה יופי ב"זבל" וכל כך אהבתי את הצילומים שלך, שבכל פעם את מצליחה להפעים אותי בהם, בזווית שמפקיעה אותם מהיותם והופכת אותם למשהו חדש, אחר, קסום!
      תודה יקירתי.
      כאשר אמצא את הצילום של  עבודתו של בן אמוץ התלויה בביתי, אשוב לכאן ואביא לך אותה

      תודה ענקית על הפוסט היפה הזה!

      תודה רבה , לאה, מצאי את הסרט ותראי אותו. חוויה 

        21/5/12 16:25:

      אלאונורה. הפוסט שלך הזכיר לי מספר דברים. בעיקר את דן בן אמוץ, שהיה בשהנים מסוימות חבר לי, שגם הוא נבר בזבל ומצא גרוטאות ועשה מהן "יצירות" יפות יותר ויפות פחות. אחת תלויה בביתי עד היום.
      אהבתי מאוד את סיפורך משלזיה, שכמובן הזכירה לי את עיר מגורי, לגניצה, עם השיקסה שלנו מארישקה.
      אהבתי כל כך את סיפורו של האמן הברזילאי שמצא גם הוא כל כך הרבה יופי ב"זבל" וכל כך אהבתי את הצילומים שלך, שבכל פעם את מצליחה להפעים אותי בהם, בזווית שמפקיעה אותם מהיותם והופכת אותם למשהו חדש, אחר, קסום!
      תודה יקירתי.
      כאשר אמצא את הצילום של  עבודתו של בן אמוץ התלויה בביתי, אשוב לכאן ואביא לך אותה

      תודה ענקית על הפוסט היפה הזה!

        21/5/12 14:54:

      צטט: רומפיפיה 2012-05-21 14:51:08

      פוסט עשיר ומ עניין

      מזכיר לי את משאיות הזבל

      שבני העריץ בילדותו...

       

      תודה רבה. היום נוכחתי לדעת, שמדובר במחלת ילדות ידועה, בעיקר של בנים.

        21/5/12 14:52:

      צטט: רפי פרץ 2012-05-21 14:29:15

      מקסים יפה מאוד

      תודה רבה על המחמאה, טוב שלא רואים את הסומק שלי

       

        21/5/12 14:51:

      צטט: אגני הממליץ בנועם* 2012-05-21 13:39:20

       

      .

      ''

      .

      זבל"א

      זכות בלעדית לאוסף.

      היצירה - יש מאין.

      .

      וְחַג שָׁבוּעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים.

      הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

      אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ!

      מה שנקרא, ישר לענין. תודה, עד שקראתי את הפוסט שלך, לא הבנתי מה ומי. לא בטוח שעכשיו אני מבינה, קשת תפיסה שכמותי, אבל עם ראש גדול. 

        21/5/12 14:51:

      פוסט עשיר ומ עניין

      מזכיר לי את משאיות הזבל

      שבני העריץ בילדותו...

        21/5/12 14:40:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-05-21 12:54:18

      אומרים שזבל של אחד הוא אוצרו של האחר. ובעידן בו כדור הארץ מתכסה, זו מצווה למחזר כמה שאפשר.

       נכון ,ותודה רבה

        21/5/12 14:29:
      מקסים יפה מאוד

       

      .

      ''

      .

      זבל"א

      זכות בלעדית לאוסף.

      היצירה - יש מאין.

      .

      וְחַג שָׁבוּעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים.

      הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

      אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ!

      אומרים שזבל של אחד הוא אוצרו של האחר. ובעידן בו כדור הארץ מתכסה, זו מצווה למחזר כמה שאפשר.
        21/5/12 12:36:

      צטט: באבא יאגה 2012-05-21 12:20:50

      כן, תערוכה של פייר פרננדז ארמאן, לא זוכרת אם ראיתי אותה בתל אביב או במקום אחר. על כל פנים ארמאן הוא דוחס הזבל הראשון, אם אינני טועה. כן אשפה מצטלמת נפלא, קודם כל בגלל שהיא מאבדת בצלום את הריח

      תודה שהזכרת לי את השם של האמן.  כן האשפה מאבדת בצילום את הריח. מצחיק . לא חשבתי על זה.  :)))

        21/5/12 12:20:
      כן, תערוכה של פייר פרננדז ארמאן, לא זוכרת אם ראיתי אותה בתל אביב או במקום אחר. על כל פנים ארמאן הוא דוחס הזבל הראשון, אם אינני טועה. כן אשפה מצטלמת נפלא, קודם כל בגלל שהיא מאבדת בצלום את הריח
        21/5/12 11:41:
      היתה פעם במוזיאון תל אביב תערוכה כזאת של אמנות מזבל. הזבל נדחס לתוך מיכלי פרספקט גדולים ושקופים והתוצאות היו מעניינות ויפות. לא זוכרת אם זו היתה תערוכה קבוצתית או של אמן בודד זה היה ממש מזמן. מכל מקום אוהבת שימוש ב,זבל" כחומר גלם לאמנות. והדברים האלה גם מצטלמים נורא יפה. אח, אני מתה על חלודה מצולמת.
        21/5/12 11:30:

      צטט: דנה.גל 2012-05-21 11:17:15

      מרתק, מרתק ומרתק- כל חלק לחוד ובמיוחד ה'ביחד' שלך!

       

      איזה יופי, תודה על המחמאה

        21/5/12 11:30:

      צטט: Dolce Vita 2012-05-21 11:01:10

      סוג של הלל יפה לרוח האדם, הפוסט הזה שלך. אהבתי. :))

      משמח, תודה רבה

       

        21/5/12 11:17:
      מרתק, מרתק ומרתק- כל חלק לחוד ובמיוחד ה'ביחד' שלך!
        21/5/12 11:01:
      סוג של הלל יפה לרוח האדם, הפוסט הזה שלך. אהבתי. :))
        21/5/12 10:26:
      תודה, מסתבר שזבל הוא מקור בלתי נדלה של הקסמות לילדים ולאמנים, יש דבר קסום מאד במטמורפוזות, הרי הזבל הוא מה שהיה פעם דבר אחר. שלא לדבר על העסוק של אמנים בני זמנינו בהפרשות. יום טוב
        21/5/12 09:46:
      תודה על הפוסט המעניין. גם בננו הבכור, בהיותו בגן הילדים, שאף להיות אוסף אשפה, תלוי מאחורי המשאית. כיום הוא מלמד מתימטיקה באוניברסיטת בן-גוריון. אני מכיר את ממייני האשפה מן המציאות ההודית, לא הברזילאית. מה שאת מתארת כגורל גיבורי הסרט על מוניז, מזכיר את צלילתם חזרה לחיי האומללות של הסלאמס, של גיבורי הסרט "נער החידות ממומבאי". הצילומים שלך יפים מאד, האובייקטים - פחות. כל טוב, עמוס.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין