0
הם התעטפו במצעים הרכים אשר הדיפו ניחוח עדין , ראשה בשקע כתפו, ידו הארוכה מחבקת את גופה הבנוי לתלפיות. השפעות השעה המאוחרת, האוכל והאלכוהול החלו נכרות בהתנהלותם. ידיהם החלו רפרף, שפתותיהם להתקרב, לשונותיהם שולחות אש להבה. בין לבין, התפנו להשליך מעליהם כל חיץ מיותר.
" אש אל אש
ושוב, ושוב, ושוב, עד אשר נרדמו אחד בזרועות השני. עם בקר, עת פקחו עיניים, הביטו, הריחו, נגעו... "כמו בימים ההם, אך בזמן הזה" אמר בטון מנומנם. "אכן כך" ענתה והדביקה נשיקה ללחיו. |