הסערה חשכה אפיים

ארצה,

 מלא ליבה ברחמים,

  וכפי שבזו לה, הוכפשה השתיקה שאחריה.

   רווחה החרפה בבכי כה , עת איש לא רווח ברחמים,

  וכפי שבזים עטים על נבלותיהם,

כך המילים המחנכות  מבתקות את דמעותיי.

--

  ובחלום אחר, נישקת אותי בלהט,

  ללא הרף, נשימתך עצרה רק בקושי.

  אחזת בי, ממאנת להרפות,

 והרפית  ללא הרף.

  הסערה חשכה מרחמיה הערב,  ריטשה אותי במלוא טרפיה.

  ובחלום אחר, ראיתי את דמותך מתפוגגת מבין אצבעותיי,

  ונעלמת ללא הרף.