אושר הוא החלטה
מדע האושר, בכינויו העממי, מוכר באקדמיה כפסיכולוגיה חיובית. ולא, זה לא חשיבה חיובית! מאות ואלפי מחקרים מאפיינים את מרכיבי האושר, השגשוג וההגשמה העצמית. אני מנסה ליישם על עצמי, ועל מי שמוכן לצאת להרפתקה הזו איתי. אתם מוזמנים.
פוסטים פופולאריים
-
החברים שלהם
9/8/11 | 909 צפיות
-
טאגור מדבר אלי
9/6/12 | 1626 צפיות
-
גוזלים עושים בית ספר
12/6/12 | 1299 צפיות
-
בקר יום ראשון
24/6/12 | 1393 צפיות
-
"אני שונא את העבודה שלך"
7/9/12 | 1002 צפיות
-
מה שראיתי בערב יום כיפור
8/10/11 | 659 צפיות
פוסטים אחרונים
- מאוכזבת? גם מאכזבת... 15/10/12
- "אני שונא את העבודה שלך" 7/9/12
- מורה(ים) נבוכים 26/8/12
- אולימפיאדת המילים 4/8/12
- לתת לה לרחף 1/7/12
- בקר יום ראשון 24/6/12
כשהם הופכים להיות חברים שלי
זה קורה כאילו ברגע אחד, פתאום אני מוצאת את עצמי רואה אותם בגובה העיניים. אני מוצאת את עצמי מספרת דברים עלי, ומתייעצת. באמת רוצה לשמוע את דעתם. זה קורה כאילו ברגע אחד, פתאום הם מדברים איתי את העולם שלהם, והוא דומה לעולם שלי. זה קורה כאילו ברגע אחד, פתאום אני מגלה שביני לבין עצמי, אני מגדירה אותם חברים שלי. התלמידים שלי. מפעם. שלוש שנים הם ישבו על כסאות העץ המרופטים והשרוטים, חרטו שמותיהם על שולחנות הפורמייקה, הדביקו מסטיקים לתחתית השולחן, התלוננו על המורים, פטפטו בשיעורים, התמלאו חרדות לפני בחינות, התנשקו במסדרונות בהפסקות. שלוש שנים הם היו חלק בלתי נפרד מחיי. אהבתי אותם, דאגתי להם, תמכתי בהם, כעסתי עליהם, שנאתי אותם, חייכתי אליהם, נזפתי בהם, הקשבתי להם, אמרתי להם, ישבתי איתם, טיילתי איתם, צחקתי איתם, אכלתי איתם, בכיתי איתם, בכיתי להם, בכיתי עליהם. ואז נפרדנו. והם גדלו. ובמהלך השנים הם באו לבקר, ובאו להתייעץ, ובאו לספר, והתעניינו בשלומי. ופתאום, זה קורה כאילו ברגע אחד, הם הופכים להיות חברים שלי. ההיררכיה שהיתה פעם בבסיס האינטראקציה בינינו, התאדתה, ונשאר מקום לשני אנשים – אחד מהם, ואני – שמנהלים שיחה. ממקום של מבוגר ומתבגר, אנחנו עומדים עכשיו במקום שבו עומדים שני מבוגרים, גם אם חמש עשרה שנים מפרידות בינינו. ממה שפעם היה יחסים של סמכות ונתינים, נולד קשר של שוויון. מתוך העמדה של אני היודעת והם מבקשים תשובות, התפנה הרבה מקום לשאלות שלי ולתשובות שלהם. והתשובות שלהם עמוקות. והם יודעים את החיים. והם מבינים אותי. ויש להם דעה ועמדה וניסיון והבנה. והם גדלו להיות מבוגרים מעניינים ומתעניינים, בעלי עושר פנימי וערכים. והם חברים שלי. מוקדש באהבה ענקית לכם, תלמידיי / חבריי מיב'9 (רגע לפני שאני חותמת את פרק ההוראה בחיי). |
תגובות אחרונות
-
sari10
בתגובה על מה שראיתי בערב יום כיפור
-
sari10
בתגובה על אני לא עובדת אצלם
-
שיח אחר
בתגובה על מאוכזבת? גם מאכזבת...
-
sari10
בתגובה על לארגן מסיבת הפתעה
-
sari10
בתגובה על הספסל
-
עמיתטיברמן
בתגובה על "אני שונא את העבודה שלך"
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מקסים. אז את מבינה את התחושה משני הכיוונים. אני למדתי את התחושה ההפוכה רק בפגישת המחזור, כשנפגשתי עם המחנכת שלי מהתיכון, והבנתי איך היא מרגישה :-)
מרגש.
זה קורה, בקיבוץ, שיושבים באותה וועדה,
הגננת שלי מן העבר, אני וצעירה,
שהייתי המטפלת שלה בגן.
תודה! שמחה שההתרגשות שלי עוברת דרך המילים :-)
תודה על הבחירה בתואר "מקסימה" :-)
מתחילת קיומו של המין האנושי טוענים המבוגרים ש"הולך ופוחת הדור" (זה נוער זה, זה בררה), ובכל דור אנחנו מתבדים...
נכון :-)
זה מרגש התהליך הזה שעברת/עוברת עם תלמידייך לשעבר
תודה על השיתוף. תמיד נהנית לשמוע סיפורים של מורים אחרים :-)
ומאוד תודה על הכוכב ה- 100! אכן סימלי
:-)
כמה שאני מזדהה עם כל משפט ומשפט - מורה הייתי בעברי, ולפני שנתיים פגשתי תלמיד שלי שהיום הוא איש עסקים צעיר ומצליח.
וכך קרה, שהאוטוריטה שהייתי מולו התחלפה לידידות טובה ואמיצה בגובה העיניים.
שיהיה הצלחה בפרק הבא של חייך...
שמח להעניק לך את כוכבך ה - 100 הסימלי
תודה על התגובה המרחיבה את הלב.
בודאי תרמתי את חלקי, אבל אני נותנת הרבה קרדיט להם עצמם (ולא מעט להוריהם...)
רק טובות יש באמתחתי על החבורה הזו :-)
בהחלט! שכר שלא נמדד בשום דבר חומרי :-)
עמית
אם הם בעלי עושר פנימי מישהי "אשמה" בכך,
הזכות הזו הדרך הזו ננטעה על ידך.
היום את מתבוננת בהם, ובעצם הם הראי שלך,
את רואה למעשה את עצמך, דרך פרי גידוליך.
ואם את חשה כפי שכתבת, פירותיך מתוקים הם.
ברור !!!! דיברת עליהם טובות, לא?
בגלל שלאמירה הזו התלווה כוכב, אז אני מבינה שבטוב :-)
נכון. וטוב שכך! ובכל זאת אני מופתעת ומתרגשת מהשינוי באופי הקשר שלי איתם - זה לא מובן מאליו בעיניי...
תודה רבה :-)