כותרות TheMarker >
    ';

    כל הdesign הזה

    עיצוב זה די הרבה, אבל לא הכל.

    ארכיון

    0

    הבט אחורה בזעם

    2 תגובות   יום שלישי, 22/5/12, 05:04

    מדי יום אני נכנס לדף בפייסבוק ששייך ל"אנשים מהמקום בו גדלתי, בני חמישים פלוס".

    אין ספק, אני נהנה לראות תמונות בשחור לבן מהשנים בהן הייתי שם ילד, מסתובב יחף בין אבנים (חול לא היה שם אף פעם) לים.

    אני מרגיש קצת לא נוח כשאני קורא את התגובות לכל תמונה כזו.

     

    זה היה מקום קטן ומרוחק מכל דבר אחר שקרה במדינת ישראל.

    עד היום הוא כזה.

     

    אלא שאז היו בו פחות מ10000 תושבים וכשעזבתי, במהלך שנות הצבא, היו כ20000.

    היום ? למעלה מ50000.

     

    אנשים בני גילי פחות או יותר, משתפכים בנוסטלגיה חסרת מעצורים על כל תמונה לא מפוקסת ומנתחים כל זוית וכל "דמות מיתולוגית" בעיירה ההיא, שיותר מכל הזכירה לי תמיד את טווין פיקס (ששודרה בישראל בשנים בהן עברתי לגור במקום אחר), על אוסף מוזריה ומוזרויותיה.

     

    הנוסטלגיה היא לא מה שהיתה פעם, אמרה סימון סיניורה- ובכל זאת היא עדיין בדיוק כמו פעם.

     

    אז מה מציק לי (הרי אחרת לא הייתי מטריח את המקלדת...)?

     

    רוב אותם משתפכים כבר מזמן לא שם.

    כך למשל הפעיל המרכזי באתר ומקימו יושב באוסטרליה ועומד בראש הפקולטה למחשבים באוניברסיטה אחת.

    השני חי את מרבית חייו כמבוגר בקנדה.

     

    ויש עוד.

    ויש גם כאלה ש"נשארו" או "חזרו". הרבה פחות מאלה שעזבו ומתגעגעים לעבר שאי אפשר לחזור אליו, מכיוון שכמו כל עבר- הוא כבר לא קיים.

     

    כי במקום קטן שאפשרויות הפרנסה בו הלכו והצטמצמו ב40 השנים האחרונות , אי אפשר לשאוף לגדולות.

    כמו בבישול ציר בקר, נניח, החום גרם להצטמצמות חומרי הגלם עד שנותר משהו מרוכז מטרה וחסר ניואנסים.

    אי אפשר לחפש אפיקים אחרים מלבד מה שיש שם.

    וכשלמדת את מה שתמיד רצית ללמוד- לא היה לאן לחזור.

     

    בדיוק בענין הזה כתב טום וולף

    You Can't Go Home Again

     "You can't go back home to your family, back home to your childhood ... back home to a young man's dreams of glory and of fame ... back home to places in the country, back home to the old forms and systems of things which once seemed everlasting but which are changing all the time – back home to the escapes of Time and Memory."

     

     

    ואז הולכים ולא חוזרים.

    ומה שנשאר אלה זכרונות הילדות.

    ונשמיט מהם את המצוקות שהיו מנת חלקם של המבוגרים ואנחנו לא ראינו בכלל. 

    היינו עסוקים בלהיות ילדים.

    ולזה מתגעגעים היום במרץ בפייסבוק, לא?

     

    קניתם מניה, אגב?

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/12 16:37:
      לא במקום הספציפי שאני מדבר עליו... חום של 40 פלוס בקיץ והתיבשות מהירה של הנוזלים גורמת לניואנס אחד או שניים להישאר והשאר מתנדפים משם... ככה זה במקום קטן...
        22/5/12 11:56:
      "כמו בבישול ציר בקר, נניח, החום גרם להצטמצמות חומרי הגלם עד שנותר משהו מרוכז מטרה וחסר ניואנסים." ..למה לא נשאר הטוב ביותר ? נחזור לארצנו אם תוסיף את מיטב בחורינו שנהרגו אז אולי יש צדק בדימוי שלך אבל יש כאן המון ניואנסים אולי יותר מידי

      פרופיל

      שחר_קליין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      עידכונים

      הבלוג שלי

      העיצוב עובד

      קישורים