0
אינני מוצא שום נחמה, לא במגעך הבא ונרחק, לא בדמעת הנצח שבי מדמימה, רק דקר הבדידות המאופק, יודע עדיין להשיב מלחמה.
אינני יודע איך להחזיק עוד יותר, בערוות תשוקתי אני נשנק בדומייה, שנות נצח עברתי ומעט אשאר, מעט עוד נותר לי לחמוד רמייה.
ומהי אם לא, הרמייה המוחלטת? הבטחת השווא שעל כתף השיבה, זרותך עוד בפי נאגרת, עם המיית שמד לנצח צרובה. |